מה הדבר הראשון שאתם עושים כשאתם נכנסים לרכב אחרי שהוא חנה בשמש היוקדת לאורך כל היום? פותחים את החלונות! ובכן, עצים זקוקים גם לחלונות בגזעים ובענפים שלהם, כדי לאפשר לאוויר לזרום.
אם אתם חושבים לעצמכם "רגע אחד, למדתי בשיעור בוטניקה שחילופי גזים מתרחשים בעלים של עצים, לא בקליפה", הרי שאתם צודקים. לעלים יש חורים זעירים במשטחים שלהם – הנקראים פיוניות – שנפתחים ונסגרים כדי לאפשר לעלי העץ לשאוב פנימה פחמן דו חמצני ולשחרר חמצן לפוטוסינתזה.
אולם בדומה לבני האדם, העצים נושמים – כלומר מושכים חמצן ומשחררים פחמן דו חמצני. הנשימה מתרחשת בתאים של כל רקמות העצים החיים, לא רק בעלים.
אם כך, כיצד חילופי הגזים הללו מתרחשים בגזעים ובענפים, רקמות שאין להן פיוניות? זו חידה, כי הקליפה היא קו הגנה ראשון הפועל כשכבה אטומה המונעת מחרקים וממחלות להגיע למבנים הפנימיים של העץ.
חשבו על גזע של עץ דובדבן ועל הקווים החרוטים בקליפתו. מתברר כי הקווים האלה הם למעשה פתחים בקליפת העץ המאפשרים לו לנשום. החריצים הללו מאפשרים מעבר גזים בין תאים החיים בפנים לאוויר שבחוץ.
בוטנאים משתמשים בקווים החרוטים האלו גם כדי לזהות עצים. לחלק מהעצים, כמו לדובדבן ולליבנה, יש קווים בולטים למדי, אולם רובם מהם הינם בלתי נראים לעין האנושית. גם אם אינכם יכולים לראות אותם, הם שם, עוזרים לעצים לשרוד גם בימים החמים ביותר של השנה.
