עמק מושקה (Mushkoh), השוכן בחבל לדאק בצפון הודו, מתפתל לאורך עשרים קילומטרים בין פסגות הנושקות לגבול שנוי במחלוקת.
בעמק פזורים כפרים קטנים של חקלאים ורועי צאן משבט השינא, שהגיעו לאזור במהלך מסע כיבושיו של אלכסנדר הגדול לפני למעלה מאלפיים שנים.
נמרים, זאבים טיבטים, שועלים, יעלים וכבשים חיים ברחבי העמק ההררי, שמתכסה כולו בשלג בחורף ובמרבדי צבעונים בקיץ.
העמק נראה כמו גן עדן עלי אדמות, אולם סכסוכים בין בני האדם מחרידים תדיר את שלוותו. כך למשל, בשנת 1999 משך העמק את תשומת הלב העולמית כשהפך לחזית עקובה מדם במלחמת קרגיל בין הודו לפקיסטן.
כעת, קרב חדש ממשמש ובא – המאבק להצלת אחד הדובים הנדירים ביותר בעולם.
מאבק בין שני מינים
בעונת האביב האחרונה ישבתי במרפסת האחורית של בית ההארחה דרנמו במושקו, ושוחחתי עם בעליו מוזמיל חוסיין –איש שימור מקומי.
הירח המלא האיר את המדרונות התלולים והמושלגים, ותפילת הערב הדהדה באוויר ההימלאיה הצח. בשדה האספסת שמתחת לבקתה שיחקה קבוצת בני נוער קריקט, וממרחק נראו אורות עמומים של מטוס תובלה שנחת בבסיס צבאי סמוך.
מבין בתי בוץ נשמעו לפתע צעקות שהחרידו את שלוות הדמדומים, ומוזמיל הרים את מבטו מספל תה הזעפרן שהחזיק בידיו. "אלו חזיזים", הוא אמר בעודו מביט אל עבר מקור הרעש, "הדובים נכנסו לכפר".
בעמק מושקו יש את הריכוז הגבוה ביותר של דובי הימלאיה חומים בהשוואה לכל מקום אחר על פני כדור הארץ. דוב חום הוא המין הנפוץ ביותר בקווי הרוחב הצפוניים, אך תת־המין ההימלאי (Ursus arctos isabellinus) נמצא בסכנת הכחדה חמורה.
טריטוריית דובי הימלאיה חומים, שמשקלם מגיע ל־400 קילוגרמים, משתרעת מהרי הינדו־כוש במזרח ועד לפקיסטן, הודו, סין ונפאל במערב. הטופוגרפיה הקיצונית והסביבה הפוליטית המורכבת שבה הדוב חי מנעו מביולוגים לערוך מפקד אוכלוסין מקיף, אך הם מעריכים שגודלה של האוכלוסייה נמוך מ־1,000 פרטים ושכמחצית מהם חיים בצפון הודו.
ההרים הגבוהים של הודו הם סביבה מסוכנת לדובים. הם מתמודדים לעתים קרובות עם מפולות שלגים, עם שדות מוקשים ועם להקות של כלבי בר, אולם האינטראקציות המסוכנות ביותר איתן הם מתמודדים הן עם אנשים.
"במחקר שערכתי מצאתי שהאיומים העומדים בפני דובים חומים הם פגיעה בבתי הגידול כתוצאה ממרעה לא מבוקר ועבודות פיתוח", אומר ניאזול חאן, אקולוג מקומי הכותב עבודת דוקטורט על דובי הימלאיה חומים. "איומים מרכזיים נוספים הם פעולות תגמול נגד בעלי חיים ונזק לתשתיות".
במהלך חודשי הקיץ הדובים נוהגים לרדת ממדרונות ההרים ולהיכנס אל הכפרים המקומיים. בכפרים הם ניזונים מאשפה, הורגים בעלי חיים ומדי פעם פורצים דרך קירות לבני הבוץ בכפר בחיפוש אחר מזון.
מחקר שנערך על ידי Wildlife SOS במחוז קשמיר הסמוך מצא כי למעלה מ־75 אחוזים מתזונת הדובים החומים מורכבת מאשפה ומפסולת אנושית. חוסיין מציין שעל אף שמזון בר נמצא בשפע בסביבה, האשפה האנושית מהווה פיתוי שרק דובים מעטים יכולים לעמוד בפניו.
"אנחנו רואים כאן גורי דובים שלומדים לאכול מזון אנושי ולפעמים בעלי חיים", אומר חוסיין. "ברגע שהם מתחילים, כמעט בלתי אפשרי עבורם להיגמל מההרגל הזה".
תושבי הכפר מרגישים לעתים קרובות שאין להם ברירה אלא להרוג את הדובים שאוכלים את בעלי החיים שלהם, ובכך פוגעים בפרנסתם. מכיוון שמקרי מוות של דובים מדווחים לעתים רחוקות, קשה לדעת כמה פרטים נהרגים מדי שנה. הן חאן הן חוסיין מאמינים ששינוי איטי בשיתוף עם הקהילה הוא הדרך היחידה שבה תושבי הכפר יוכלו להתקיים ביום מן הימים בדו־קיום עם שכניהם הפרוותיים.
פתרון סכסוכים באמצעות חינוך
מוזמיל ואחיו טפאזול פתחו את בית ההארחה שלהם בעמק מושקה בשנת 2023, וזמן קצר לאחר מכן ייסדו את 'קרן דובי ההימלאיה החומים'. משימתם הייתה ליצור מרכז תיירות אקולוגי שיעלה את המודעות בקרב תושבי הכפרים המקומיים לחשיבות של שימור הדובים.
באמצעות הכנסות שנוצרו מתיירות, מענקים ושיתוף פעולה ממשלתי, סייעה הקרן לתושבי הכפר ליצור מקומות אחסון בטוחים יותר למזון ולבעלי החיים שלהם. כמו כן, התקינה הקרן אורות המופעלים על ידי תנועה שמרתיעים דובים מלפשוט על הכפרים בלילות, והעסיקה צעירים מקומיים כמדריכי חיות בר.
"התקנת האורות וההגנה על מזון שיפרה את המצב באופן ניכר, אך חשוב מכך – היא בנתה אמון עם הקהילה", אומר חוסיין.
שימור מוצלח לוקח זמן, וחוסיין מוכן להמתין בסבלנות עד שפועלו יניב פירות.
"אני מאמין ששימור הוא אתגר דורי… אנחנו רוצים לא רק לשנות את התנהגות הדובים, אלא גם לחנך את דור העתיד המקומי", הוא אומר, "לזרוע עכשיו זרעים שיעשו שינוי אמיתי בעתיד".
ענק ידידותי
אנג'ום ארה בת ה־23 גדלה בכפר הוליאל (Holiyal), אחד הכפרים שנפגעו בצורה הניכרת ביותר ממפגשים עם דובים. הם בדרך כלל נכנסו לכפר שלה בלילה, מוסווים על ידי החשיכה, כך שהמפגשים היחידים שלה עם דובים היו בדמות עקבות הענק שהותירו אחריהם או קליעי כדורים שחוררו את בתי שכניה.
רק כשלמדה על דובים באמצעות הקרן, היא פיתחה סקרנות בלתי צפויה לגביהם והצטרפה ללודג' דרנמו כצופה ומדריכה.
"נהגתי לחשוב שדובים הם רעים ומסוכנים", אמרה לי ארה בזמן שצפיתי בשני גורים משחקים עם אימם, "אבל עכשיו כשאני עובדת כמדריכה עם אנשים שמעריכים את חיות הבר, הפרספקטיבה שלי השתנתה… למדתי שלדובים יש תפקיד במרחב המשותף שלנו, בדיוק כמו לאנשים".
חוסיין וחאן אופטימיים לגבי האפשרות לחיים בדו־קיום בין דובים לאנשים. בנוסף למתן תמריצים כלכליים לשימור, חאן מאמין שבתי הארחה, תוכניות לשימור חיות בר ויוזמות חינוכיות יכולות להביא לתוצאות מוחשיות בכל הקשור בהגנה על חיות הבר. "כאשר לאנשים יש יותר מודעות לחיות בר", הוא אמר לי, "הם מודעים יותר לתפקידים האקולוגיים שלהם ונוטים לקבל החלטות נכונות ולקיים עימן אינטראקציות בטוחות".
מוזמיל היה עד לשינויים הללו.
"במהלך השנים האחרונות ראינו שינויים ברורים שנותנים לי ביטחון אמיתי שדו־קיום אפשרי ובר־קיימה", הוא אומר, "קהילות מקומיות מקבלות אחריות על המורשת הטבעית שלהן, הממשלה מעורבת יותר ואוכלוסיית הדובים התייצבה".
דרך שלווה קדימה
בערב האחרון שלי במושקו, ישבתי עם הטלסקופ שלי וצפיתי באימא דובה מלמדת את הגור שלה כיצד לטפס על צלע ההר התלולה שמעלינו.
כשהסתיים יום הלימודים בבית הספר המקומי, רצו עשרות ילדים לבדוק מדוע קבוצת מבקרים מערביים מתצפתת על הדובים. כשהציצו דרך עדשת הטלסקופ, בדיוק כמו שארה הציצה בעבר, הם צרחו מהתרגשות כשראו דוב בפירוט בפעם הראשונה בחייהם.
"הם באמת לא כל כך מפחידים", קרא אחד הילדים. כשהאם החלה לרחוץ את גורה, אחת הילדות צחקקה, "הם דואגים לגורים שלהם כמו שההורים שלנו דואגים לנו', אמרה.
הגור שזה עתה נולד עמד על סלע וצפה בילדים מביטים לעברו דרך עדשות הטלסקופ. לרגע קצר אחד צפו שני המינים זה בזה ונראה היה שהפחד התמוסס קמעה.
בזמן שהאם קירבה בכפתה את גורה שיתכרבל בחיקה, הדהדו ברחבי הכפר קריאות ההורים שזירזו את ילדיהם לחזור הביתה לארוחת ערב ולהיכנס למיטה. באותו לילה היה עמק מושקו שקט במיוחד, ופסגות הירח זהרו בתקווה לעתיד שליו וטוב יותר.
