לידת ילד היא לכאורה כמו הטלת מטבע: 50 אחוז סיכוי לבן ו־50 אחוז סיכוי לבת. במציאות, משפחות המורכבות מבנים או מבנות בלבד נפוצות הרבה יותר מהסיכוי הסטטיסטי לכך.
כעת, מחקר חדש שפורסם בכתב העת Science Advances מראה שמשפחות שכאלה אינן בהכרח טעות סטטיסטית. "כשהייתי ילדה, שמתי לב לדפוס הזה של משפחות עם בנים או עם בנות בלבד, ותמיד תהיתי אם זו יד המקרה או שיש לכך בסיס ביולוגי כלשהו", אומרת סיוון וונג, חוקרת בבית הספר לבריאות הציבור בהרווארד ואחת ממחברות המחקר.
במחקר השתמשו החוקרים במידע שנאסף במסגרת מחקר בריאות האחיות – מחקר גדול שנמשך עשרות שנים שהשתתפו בו עשרות אלפי אחיות מוסמכות בארצות הברית. הנשים הללו מילאו באופן קבוע שאלונים רפואיים, שבהם דיווחו על הריונות ועל לידות. הנתונים שנבחנו כללו 58,007 נשים שילדו יחדיו 146,064 ילדים, כלומר כ־2.5 לידות בממוצע לכל אישה.
החוקרים מצאו מספר גבוה מן הצפוי של משפחות עם בנים או משפחות של בנות, ממצא שלא ניתן היה לייחס למקריות בלבד. "הנתונים הראו שזה אכן לא אקראי כמו הטלת מטבע", אומרת וונג.
כעת המדענים מנסים להסביר את הממצאים. אפשרות אחת היא ביולוגית – שחלק מההורים עשויים להיות בעלי נטייה להביא ילדים מאותו מין. האפשרות השנייה היא התנהגותית – שהורים ממשיכים לנסות עד שיש להם ילדים משני המינים, מה שמטה את המספרים. כך או כך, התוצאות מציעות שדפוסי לידה במשפחות אינם מקריים לחלוטין, ועלולים להצביע על הקשר המורכב בין ביולוגיה, התנהגות ורבייה.
עיצוב משפחות
אם הביולוגיה אינה מסבירה את התופעה כולה, ייתכן שההתנהגות כן. בניתוח המשך שערכו שני סטטיסטיקאים נמצא שהעדפת מין ילוד ספציפי היא גורם מרכזי למגמות שנצפו במחקר המקורי. "כשאנחנו מסתכלים על משפחות עם שלושה ילדים או יותר אנחנו רואים לעיתים קרובות את ייצוג היתר הזה", אומרת ג’ודית לוק, סטטיסטיקאית באוניברסיטת בוסטון ואחת ממחברות המאמר. "אנשים ממשיכים להביא ילדים עד שיש להם גם בנים וגם בנות".
מרקוס הוארטה, מדען נתונים מווירג'יניה, אומר שאפשר להסביר את כל התוצאות רק לפי ההעדפה של ההורים מתי לעצור את הילודה. כלומר, זה לא בהכרח ביולוגיה, אלא בחירה מודעת: אם יש כבר שני בנים, אולי ההורים ינסו להביא עוד עד שתהיה בת — ולהפך.
ההעדפה להביא לעולם ילד מכל מין אינה תופעה חדשה. במחקר שפורסם בשנת 2023 בחנו החוקרים כיצד עיצבו העדפות של מין הילוד את מבנה המשפחות מאז שנת 1850, באמצעות שילוב נתוני מפקד אוכלוסין מאותן שנים.
החוקרים מצאו שהעדפות לגבי מין הילוד השפיעו תמיד על החלטות תכנון המשפחה, אך שההשפעה התחזקה עם השנים. במאה ה־19 הסיכוי להביא ילד שלישי היה גבוה בכ־2 אחוזים כאשר שני הילדים הראשונים היו מאותו מין. כיום, הסיכוי הזה גבוה יותר בכ־6–7 אחוזים.
טוד ג’ונס, חוקר כלכלה מאוניברסיטת מיסיסיפי ואחד ממחברי המחקר מ־2023, מסביר: "העדפה פשוטה שכזו יוצרת אשליה מפתיעה. גם אם כל לידה היא אקראית כמו הטלת מטבע, משפחות עם בנים או עם בנות בלבד נוטות להמשיך ללדת – וכך נוצר הרושם שחלק מההורים נוטים יותר להביא ילדים מאותו מין."
ממצאיו של ג’ונס מראים שהעדפה לילדים משני המינים קיימת כבר מאמצע המאה ה־19. עם זאת, ממצא זה אינו מצביע על העדפה ברורה למין מסוים: משפחות עם בנים בלבד נוטות להמשיך ללדת באותה מידה כמו משפחות עם בנות בלבד.
האם קיימת נטייה ביולוגית ללדת מין מסוים?
אף שתוצאות המחקר האמור נובעות בעיקר מהעדפות של ההורים, יש מעט ראיות לכך שהורים עשויים להיות בעלי נטייה ביולוגית להביא ילדים ממין מסוים. יחס הלידות אינו מאוזן לחלוטין: ברחבי העולם נולדים כ־105 בנים על כל 100 בנות, מה שנותן לבנים יתרון סטטיסטי קטן. יש גם תופעה מתועדת היטב, המכונה 'אפקט החיילים החוזרים', שבה מספר הלידות של בנים עולה לאחר מלחמות גדולות.
הסיבה הביולוגית לכך עדיין אינה ידועה, אם כי קיימות מספר תיאוריות בנושא. תיאוריה אחת מתמקדת בתזמון ההתעברות, וטוענת שהמחזור החודשי עשוי להשפיע על מין היילוד. כמה מחקרים מצאו שקיום יחסי מין קרוב יותר לזמן הביוץ מעלה במעט את הסיכוי לבן, אך התוצאות אינן עקביות וקשה לאשר אותן בקרב אוכלוסיות גדולות.
מחקר נוסף מתמקד ברמת החומציות של הרחם, שיכולה להשפיע על הצלחתם או כישלונם של תאי זרע מסוימים. תאי זרע עם כרומוזום Xהמייצרים בנות, ותאי זרע עם כרומוזום Y המייצרים בנים, שונים מעט במבנה ובחוסן, וסביבות כימיות מסוימות יכולות לתת יתרון לאחד מהסוגים.
תיאוריה שלישית מציעה ששלב פוליקולרי קצר יותר מקושר לסיכוי גבוה יותר להרות בנים, ואילו שלב ארוך יותר מגביר את הסיכויים להרות בנות. המנגנון עדיין אינו מובן היטב, אך ייתכן שהוא קשור לשינויים הורמונליים שמשנים את סביבת הרחם או הביצית.
מחקרים אחרים בחנו אם הפיזיולוגיה של האם — כמו רמות הורמונים, זמינות גלוקוז או תגובות חיסוניות — אשר יכול להשפיע על הסיכוי ללידת מין מסוים. כך למשל, יש מחקרים שמצאו שרמות גלוקוז גבוהות יותר בזמן ההתעברות קשורות לסיכוי גבוה יותר ללידת בן. לעומת זאת, רמות גלוקוז נמוכות יותר נקשרו ללידות בנות. מחקר מ־2008 שפורסם בכתב העת Proceedings of the Royal Society B דיווח שנשים עם צריכת אנרגיה גבוהה יותר בזמן ההתעברות היו בעלות סיכוי גבוה יותר ללדת בנים. עם זאת, מחקרים מאוחרים יותר התקשו לשחזר ממצא זה באופן עקבי.
גורמים הורמונליים עשויים אף הם להשפיע. נמצא שרמות גבוהות של הורמון הסטרס קורטיזול אצל אימהות קשור בסיכויים גבוהים יותר ללדת בנות, אולי משום שעוברים זכרים שורדים את שלבי ההתפתחות המוקדמים בשיעורים נמוכים יותר כאשר האם חווה לחץ נפשי ופיזי. הקשרים הללו אינם מובהקים, וקשה להוכיח את תקפותם בקרב אוכלוסיות גדולות או מגוונות.
לבסוף, כמה תיאוריות מפנות את תשומת הלב לתרומתו של האב. מספר מחקרים מציעים שגברים גבוהים, עשירים ותוקפניים יותר הם בעלי סיכוי גבוה יותר לבנים. הראיות כאן מוגבלות ושנויות במחלוקת במיוחד, אך הן מעלות את האפשרות שגם לביולוגיה ולאורח החיים של האב יש השפעה מסוימת על מין היילוד.
עם זאת, הראיות לכך שייתכן שקיימת נטייה ביולוגית ללדת מין מסוים עדיין מועטות, בשל המורכבות שבחקר הנושא.
"בדרך כלל קשה מאוד לחקור רבייה אנושית כי היא אינה רק ביולוגית, אלא גם התנהגותית", אומרת וונג. "היא מוגבלת בשל כמות הילדים שבני אדם יכולים להביא לעולם במהלך חייהם, בשל מצבם הכלכלי, ובהתאם לגודל המשפחה שבו הזוג מעוניין."
