הממתקים שאנחנו אוכלים, התה שאנחנו שותים, הקרמים שאנחנו משתמשים בהם – סביר להניח שכל אלה מכילים רכיבים מצמחי בר. אמנם רכיבים טבעיים רבים מועילים לצרכנים, אבל האופן שבו מלקטים את הצמחים האלה עלול להזיק למערכות האקולוגיות ולפועלים המלקטים. בדו"ח שיצא לאחרונה מטעם סוכנות של האו"ם, מומחים לצמחים רפואיים חושפים את הסיכונים הנלווים לכמה מהם, כולל אגוז ברזיל, לבונה, חותם זהב, אקציה גאם (גומי ערבי) וליקוריץ.
במוצרים הביתיים שלנו, הנגזרות הצמחיות "נמצאות איפשהו באמצע רשימת הרכיבים" שבתווית, ובדרך כלל אנחנו לא מבחינים בהן, אומרת קייטלין שינדלר, הכותבת הראשית של הדו"ח. ואפילו אם הצרכנים ישימו לב אליהן, אין בתוויות שום מידע על מה שכרוך בהשגתן או בעיבודן של הנגזרות האלה.
צמחי בר רבים נמצאים בסכנת הכחדה בשל ניצול יתר, מחלות, מזיקים פולשניים, שינוי אקלים והרס בתי גידול. יתרה מזו, הדו"ח אומר שליקוט צמחי הבר כרוך לעתים בניצול של ילדים, בהפרת זכויות עובדים ואפילו בעבדות מודרנית. העובדים נוטים להיות עניים, רובם נשים, והם מגיעים מאזורים כפריים נחשלים. יש יותר מ־20,000 מיני צמחים רפואיים וארומטיים שאיש מעולם לא בדק אם הם נמצאים בסכנת הכחדה, ולכן אי אפשר לדעת אם המשך השימוש בהם הוא בר קיימה.
אף על פי כן, הסחר בצמחי בר – למטרות של ארומתרפיה, רפואה טבעית, תוספי מזון ומוצרי קוסמטיקה טבעיים – בפריחה. הצרכנים האמריקאים הוציאו ב־2021 יותר מ־12.3 מיליארד דולר על תוספי תזונה צמחיים, עלייה של יותר מ־9 אחוזים בהשוואה ל־2020. צמחים כמו ליקוריץ משמשים כרכיבים בתרופות צמחיות למניעת קורונה ולטיפול בה, וקליפת עץ ה־Quillaja Saponaria שגדל בצ'ילה, נמצאת בחיסון לקורונה של נובהווקס.
כבר מאות שנים שאנשים משתמשים בצמחי הבר המקומיים שלהם – לבונה בקרן אפריקה, אגוזי ברזיל בדרום אמריקה, אבקת באובב באפריקה הדרומית – אבל היקף הביקוש העולמי בימינו מסכן רבים מהם. ולרוב הלקוחות הבינלאומיים אין מושג מה מקור המוצרים האלה. האם עליהם להפסיק לקנות אותם? לא, אומרת שינדלר, כי "הרכיבים חיוניים לפרנסתם של הרבה אנשים". כדי לחולל שינוי בתחום הסחר בצמחי בר, נדרשת קודם כול מודעות. הצעד הראשון הוא שהלקוחות "פשוט ישימו לבל כך שהם קונים משהו שיש בו רכיב מצמחי בר", היא אומרת. בדרך כלל עדיף לרכוש תוצרת מקומית, ואם אפשר, להשקיע במוצרים יקרים יחסית.
הצרכנים יכולים גם לחפש סימונים של מוצרים אורגניים או של סחר הוגן. תוכניות שונות בוחנות את שרשראות האספקה של צמחי בר כדי להעריך את הקיימות שלהן ואת תנאי ההעסקה, וחברות רבות מפרסמות את האישורים שקיבלו, על המוצר עצמו או ברשת. אחת התוכניות הבולטות בתחום היא FairWild, שבוחנת גם את הסיכונים האנושיים וגם את הסביבתיים, וממליצה על השיטות הטובות ביותר להשגת רכיבים. תוכניות נוספות ראויות לציון הן Forest Stewardship Council, Rainforest Alliance, Fair for Life ו־Union for Ethical Biotrade. בהיעדר אישורים כאלה, שינדלר מעודדת אותנו לדרוש מהחברות להקדיש תשומת לב רבה יותר לעניין. "כל עוד לא יהיה לחץ מצד הלקוחות, העסקים לא יבצעו שום שינוי", היא אומרת.
"תעשיית צמחי הרפואה תמיד הייתה אפופה בחשאיות", אומרת אן ארמברכט, מנהלת "תוכנית צמחי המרפא בני הקיימה" (Sustainable Herbs Program), שמקדמת שקיפות בשיטות השגת צמחי המרפא. היא אומרת שכאשר היא התחילה לעבוד בתחום, "התעסקו כל כך הרבה במקורות של מוצרי מזון, ואף אחד לא שאל מאיפה בא הקמומיל [בתה] שלו". חברות לא רוצות לחלוק את המידע הקנייני שלהן, והצרכנים לא מעלים בדעתם לשאול.
צרכנים יכולים להשיג את פרטי הקשר של החברות מהאתרים שלהן ולהפנות אליהן שאלות: האם אתם משתמשים במוצרים אורגניים ומוצרי סחר הוגן? האם הספקים שלכם מבקרים בקהילות שמגדלות את המוצרים שלהם? מה אתם עושים בנוגע לשינוי האקלים?
חברות שלא טורחות ללמוד על מקורות הרכיבים שהן משתמשות בהם, אומרת ארמברכט, יתחילו ללמוד עליהם אם הצרכנים ידרשו זאת.
