בבהוטן, מובלעת קטנה בהרי ההימלאיה והממלכה הבודהיסטית האחרונה שנותרה בעולם, יש הרבה יותר מקדשים, מנזרים ופסטיבלים בודהיסטים ממספר ימות השנה.
הוסיפו לכך גבעות מוריקות, יערות עבותים ואין־ספור הרים מבודדים הנמצאים במרחק שבוע הליכה ממקום יישוב – והגעתם למושא חלומותיו של כל תייר חובב פולקלור ותרבות. ניתן לחקור את בהוטן באמצעות רשת מסועפת של מסלולים המתאימים הן למתחילים הן למיטיבי לכת, לרבות שביל טרנס־בהוטן באורך 650 קילומטרים שנחנך לאחרונה.
מודל התיירות החדש של בהוטן
בהוטן, שנפתחה למערב בשנת 1974, קבעה מספר תקנות בנוגע לתיירות. לאחר שראתה מדינות שכנות כמו הודו ונפאל מתמודדות עם צפיפות וזיהום כתוצאה מהיפתחות מהירה למערב, החליטה בהוטן לנקוט גישה שונה.
כך למשל, מדריכי הטיולים המקומיים מחויבים ללבוש לבוש מסורתי בזמן תפקידם; חברות מסחריות מחויבות לנטוע שלושה עצים על כל עץ שכרתו; והחוקה מחייבת להשאיר 64 אחוזים מאדמות המדינה מיוערים.
כדי למנוע צפיפות יתר, השיתה בהוטן את אחד ממיסי התיירות הגבוהים בעולם. תשלום זה, המכונה "אגרת פיתוח בר־קיימה" (SDF), הוא בסך 100 דולר ליום ונדרש לשם קבלת ויזה למדינה.
פסטיבלים בבהוטן
לכל פסטיבל במדינה יש מיקוד משלו: הגברת השגשוג, שיפור הבריאות והרווחה או גירוש רוחות רעות. באזורים מרוחקים הפסטיבלים מספקים למקומיים הזדמנות נדירה להתרועע עם חבריהם ועם משפחתם המורחבת שאינם רואים ביום־יום. החגיגות נמשכות לעתים קרובות שלושה עד חמישה ימים, אליהן המקומיים מגיעים מדי יום כדי לרקוד ולהתפלל.
בפסטיבלים אלה משתתפים עשרות רקדנים רעולי פנים המייצגים שדים, רוחות, בעלי חיים ואלוהויות, המופיעים במשך שלוש או ארבע שעות בכל פעם. מרבית המשתתפים יושבים על הקרקע, לעתים קרובות בחוץ בחום השמש, אך חלקם מביאים מחצלות ושרפרפים קטנים.
קינלי גוילטשיין, המוביל קבוצות תיירים לבהוטן מזה 25 שנים, אומר כי פסטיבלים הם תוספת מהנה לטיול – אולם מדגיש שהם לא צריכים להיות המוקד. במקום זאת, הוא מציע למטיילים לשהות רק כחצי יום בפסטיבלים ואת שאר הזמן להקדיש לחקר היבטים אחרים של המדינה ושל התרבות המקומית.
גוילטשיין גם מעודד מטיילים לשקול לבקר בפסטיבלים קטנים יותר ופחות מוכרים. "לא רק שיהיו פחות תיירים, אלא שתהיה לכם הזדמנות טובה יותר לקבל תחושה אמיתית של המקום ולהתרועע עם המקומיים", הוא אומר.
מתי לנסוע לבהוטן
הנסיעה לבהוטן מומלצת בכל עונות השנה, שכן פסטיבלים רבים מתקיימים ברחבי המדינה מדי חודש. כשאתם מתכננים את הטיול, קחו בחשבון שמרבית הפסטיבלים עוקבים אחר לוח השנה הירחי, כך שהתאריכים אינם קבועים. הנה פירוט של האירועים המרכזיים בכל עונה.
נובמבר–ינואר
בעונת החורף מזג האוויר קריר יותר וייתכן שאף ירד שלג, אך גוילטשיין אומר שזהו זמן מצוין לבקר במדינה. "עונה זו אידיאלית לצילום, במיוחד אם אתם רוצים תמונות עם שמיים אפורים והרים מושלגים", הוא אומר.
החורף הוא גם הזמן הטוב ביותר לחזות בכ־700 עגורים שחורי־צוואר המקננים בעמק פובג'יקה (Phobjikha, 'עמק העגורים'). פסטיבל העגורים שחורי־הצוואר מתקיים בנובמבר, בתקופה שבה העגורים מתחילים להגיע לבהוטן. עם זאת, גוילטשיין מציע לבקר בדצמבר או בינואר, חודשים שבהם עונת הקינון מגיעה לשיאה. מלבד פסטיבל זה המתקיים במרכז בהוטן, כל פסטיבלי החורף האחרים מתקיימים במזרח המדינה ודורשים מספר ימי נסיעה או טיסה פנימית שעלולה להתבטל בשל השלגים.
פברואר–מרץ
בסוף החורף ובתחילת האביב שורר מזג אוויר קריר אך נעים, ועדיין יש הזדמנות לראות עגורים שחורי צוואר בפובג'יקה. הנוף עדיין לבן למדי (ייתכן ששלג קל ימשיך לרדת באזורים מסוימים), ומסלולי ההליכה, הפסטיבלים והאטרקציות הרבה פחות צפופים. פסטיבל פונאקה (Punakha) הוא בחירה מצוינת, מכיוון שהוא תוסס, נגיש ובמרחק נסיעה מאטרקציות רבות אחרות.
אפריל–מאי
גוילטשיין אומר שסוף האביב הוא הזמן הטוב ביותר עבור צפרים המעוניינים לצפות בעופות הנהר החוזרים לבהוטן מצפון הודו. בעונה זו מזג האוויר חם ונעים, העמקים שופעים בפרחי בר, ומטיילים יכולים ליהנות מהשבילים – והפעם ללא שלג או בוץ. פארו צ'צ'ו (Paro Tshechu) הוא פסטיבל פופולרי שקל מאוד להגיע אליו, מכיוון שהוא מתקיים ליד שדה התעופה המרכזי במדינה. החיסרון הוא ששבילים, אטרקציות ופסטיבלים צפופים הרבה יותר בעונת האביב.
יוני–אוגוסט
מונסוני הקיץ הפכו פחות עזים בשנים האחרונות, אולם חודשים אלה הם עדיין הגשומים ביותר. האטרקטיביות של טיולים רגליים נותרת בעינה בעונה זו, אך הסיכויים שהשבילים יהיו בוציים גבוהים יותר. גוילטשיין מציין שהיתרון בקיץ הוא שהפרחים מבריקים ושופעים, כולל הפרח הלאומי, הפרג הכחול האלפיני הגבוה והפרג הוורוד הנמצא בסכנת הכחדה חמורה. מדריך הטיולים סונאם דורג'י מוסיף כי פסטיבלי הקיץ מתקיימים בכל מזג אוויר, ושבעונת המונסונים המדינה מתרוקנת לעיתים קרובות מתיירים.
ספטמבר–אוקטובר
למרות שמונסוני הקיץ יכולים להימשך עד ספטמבר, מזג האוויר נוטה להיות נעים בסתיו. לדברי דורג'י, ספטמבר הוא החודש הטוב ביותר לטרקים ארוכים כמו טרק איש השלג בן 350 הקילומטרים (אותו עשה שלוש פעמים). טיול רגלי זה בהימלאיה, הנחשב לטרק הקשה ביותר בעולם, נמשך בדרך כלל 24–30 ימים וכולל מספר מעברים בגובה של 5,000 מטרים וקמפינג בטבע בכל לילה.
מכיוון שאוקטובר אינו גשום בדרך כלל ומאחר שמתקיימים בו פסטיבלים נגישים (כמו ת'ימפו וג'קאר), תקופה זו צפופה יותר במבקרים מספטמבר. אם מבקרים באוקטובר, גוילטשיין מציע לשקול גם את פסטיבל ההיילנדס (Highland). פסטיבל זה, המתקיים בעיירה הנידחת לאיה (Laya) המרוחקת כשעתיים מהכביש הקרוב ביותר, מתקיים ב־23–25 באוקטובר ומושך אליו זרים מעטים.
