כולנו מכירים בדיקת דם לזיהוי מחסור בוויטמין די, אבל מה לגבי בדיקה לזיהוי מיקרו־פלסטיק בדם? לא רחוק היום שבו מדידות איכות מי השתייה והאוויר ואפילו בדיקות דם שגרתיות יידרשו לכלול תקנים גם לזה. התרחיש הזה אולי נשמע דמיוני, אבל חשוב להבין שמדובר במשבר עולמי חמור שהולך וצובר תאוצה, ושקובעי המדיניות חייבים להשקיע מאמצים כדי להתחיל להתמודד איתו. על מנת להבין את גודל המשבר, עלינו בראש ובראשונה לערוך מיפוי מסודר של בעיית זיהום המיקרו־פלסטיק והשלכותיו בישראל.
קיימים סוגים רבים ומגוונים של פלסטיק בעולם. באופן דומה, קיים גם מגוון של חלקיקי פלסטיק המתפרקים מהם לאורך זמן כתוצאה מתהליכי בליה של החומר. אותם חלקיקים המכונים מיקרו־פלסטיק או ננו־פלסטיק כתלות במזעריות גודלם, נמצאים במים שאנחנו שותים, במזון שאנחנו אוכלים, באוויר שאנחנו נושמים, בקרקע שגדל בה הצומח סביבנו ובאופן לא מפתיע – גם בתוכנו.
לשם ההמחשה, כמעט כל בגד שאנחנו לובשים עשוי סיבי פלסטיק. שברי סיבים אלו מוצאים את דרכם עם הזמן נשאבים על ידי שואב האבק, או נשפכים עם מי מכונת הכביסה לביוב ומשם מוזרמים אל מכון טיהור שפכים. שם, עתידם תלוי בגודלם, בצורתם ובמזלם. או שהם יחמקו ממנגנוני הטיפול ויגיעו במי ההשקיה לגידולים חקלאיים, או שהם יועברו עם משקעי השפכים (הבוצה) לתהליך יצירת קומפוסט לדישון חקלאי. כך או כך, המיקרו־פלסטיק מפוזר בכמויות אדירות בסביבה בלי שאנחנו מבינים עד הסוף את השפעתו על הקרקע והחיים שבה או על צמחים. כאשר הוא נקלט על ידי צמחים, מעבר לפגיעה במנגנוני ההגנה והצמיחה שלהם, הוא לבסוף מועבר למי שאוכל אותם, בני אדם או יצורים חיים אחרים.
כיום מיוצרים בעולם כ־430 מיליון טון פלסטיק בשנה, רובו הופך לפסולת. ברשויות המקומיות בישראל נאספים כ־.266 מיליון טון פסולת עירונית בשנה, כ־20 אחוז ממנה הם פלסטיק. מעבר לכמות זו, אשר מוכרת על ידי הציבור הרחב כפסולת אריזות, כמעט כל מוצר סביבנו מכיל כמויות גדולות של פלסטיק שנפלט לסביבה, מהתחבורה שבה אנחנו נוסעים, דרך צבעים שהופכים את חיינו לססגוניים יותר ועד הצעצועים החמודים והדשא הסינתטי הנצרבים בשמש בחצרות הגנים ופוגעים בבריאות ילדינו.
תמונה עגומה
בישראל התפרסם עד כה מספר זעום של מחקרים בנושא. המשרד להגנת הסביבה והמכון לחקר ימים ואגמים פרסמו דו"חות לשנים 2020–2022 שהצביעו על הימצאות מיקרו־פלסטיק בריכוזים גבוהים בסביבה הימית. מחקר הראה כי רצועת החוף מזוהמת ביותר משני טונות מיקרו־פלסטיק, במיוחד באזור תל אביב וחדרה, בקרבת שפכי הנחלים לים. אולם, המידע שהצטבר בישראל עד כה חסר מאוד ונותן תמונה עגומה, אך חלקית בלבד, הנוגעת בעיקר לסביבה הימית והחופית.
מחקרים בין־לאומיים ממחישים את היקפו הבלתי נתפס של הזיהום ומדליקים נורות אדומות רבות לגבי המחסור במחקר והיעדר ההבנה של חומרת הבעיה בישראל. לצד הסביבה הימית, המחקר מצביע על אופי והיקף הפגיעה במערכות היבשתיות ומעיד על הימצאות כמויות מיקרו־פלסטיק אדירות בסביבה וכפועל יוצא, ביצורים חיים לרבות חרקים ומיקרו־אורגניזמים. עם זאת, בין המחקרים המטרידים במיוחד הם אלה שמראים הימצאות של חלקיקי פלסטיק בגוף האדם. בשנים האחרונות נמצא מיקרו־פלסטיק באשכים, בדרכי הנשימה, בריאות, בדם, בחלב אם, בשליה ואף במוח. בנוגע לשאלה האם אפשר לחיות עם החלקיקים הללו בתוך גופנו, חוקרים הראו כי הם מצטברים ברקמות הגוף ובזרם הדם ומגבירים את הסיכון לבעיות פוריות, לסרטן, לאירועים לבביים ומוחיים ולמוות.
להבין את צו השעה
כדי להתחיל להבין איך לטפל במשבר בסדר גודל מפלצתי וחסר שליטה זה, נדרש תחילה מיפוי של זיהום המיקרו־פלסטיק בישראל. יש לבנות בסיס נתונים רחב שיאפשר למקבלי החלטות לגבש מדיניות לאומית לטיפול בנושא. בסיס הנתונים יאפשר לזהות את מקורות הזיהום הכבדים לצד אלו שפחות ולאפיין את דרכי תפוצתם בסביבות שונות (באוויר, במקורות מים, באורגניזמים ובגוף האדם, בסביבה הביתית ובמרחב המיושב ועוד). במקביל, נדרש לזהות את סוגי החומרים ואת גורלם בסביבה (דרכי פירוק, שינוי בתכונות הכימיות של תרכובות הפלסטיק ועוד) ויש להבין את ההשפעות המקומיות על בריאות האדם והסביבה. לבסוף, יש לעודד ולממן פיתוח של טכנולוגיות חדשות לזיהוי מיקרו־פלסטיק וננו־פלסטיק ולקדם מציאת פתרונות חדשניים להתמודדות עם הזיהום.
האחריות מוטלת על קובעי המדיניות במדינת ישראל, שצריכים להבין את צו השעה וגודל הבעיה וליישר קו עם החזית העולמית במאבק באחד המשברים החמורים שעמם תתמודד האנושות בשנים הבאות, לצד משבר האקלים, משבר המגוון הביולוגי ושאר הבעיות הכלכליות והגאו־פוליטיות המוכרות.
על קובעי המדיניות להשקיע את המשאבים הנדרשים למחקר ולהתייחס לנושא ברצינות, כפי שהתחילו להתייחס אל משבר האקלים. כמו שינוי האקלים, גם זיהום הפלסטיק הוא עולמי, אך ההשפעות המקומיות צריכות להיחקר בכל מדינה בנפרד וכך גם הפתרונות צריכים להיות מותאמי מקום. רק מיפוי יסודי של הזיהום יבהיר לנו עד כמה הוא חמור ורק אז (אולי), ניתן יהיה לתת מענה לאומי בעזרת כלי מדיניות שונים.
במציאות היומיומית שלנו, אולי בדיקה שגרתית לזיהוי מיקרו־פלסטיק בדם היא עדיין תחזית מוקדמת מדי. יחד עם זאת, התמונה שעולה ממחקרים שמתפרסמים ברחבי העולם היא שללא מדיניות סדורה בנושא, מבוססת נתונים וידע, בריאותנו תמשיך להיפגע מהחלקיקים הזעירים שמציפים את הסביבה שלנו ויחד עם הרבה צבע ונוחות, גורמים גם להמון נזק.
ד"ר עומרי חסון היה עמית במחזור י"ב של תוכנית ממשק. במסגרת התוכנית הוא פעל במשרד ראש הממשלה, ועמל, בין היתר, על קידום של מיפוי בעיית זיהום המיקרו־פלסטיק בישראל.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
