כתבה זו פורסמה בגיליון יוני 2025 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק, המהדורה הישראלית
החוואי ג'ק קרמודי מראה לעוקביו בערוץ היוטיוב הפופולרי שלו מה נדרש כדי לנהל חוות בקר באזורים הנידחים באוסטרליה: עבודה מאומצת של תיקון שקתות, חיזוק גדרות וירי במסיגי גבול ובהם סוסי בר, חמורי בר ומין פולש הרסני במיוחד – גמלים שהתפראו. בעלי החיים הללו הובאו לאוסטרליה במאה ה־19 כדי לסייע לקולוניאליסטים הבריטים לסרוק את פנים הארץ הענקי ולמפות אותו, אבל כיום עושים הגמלים שמות ברחבי אזורים אלו והורסים בין היתר את נחלתו של קרמודי, חווה לגידול בקר המכונה בפי האוסטרלים 'תחנת בקר'. שטח חוות פרנטי דאונס (Preti Downs) הוא 4,000 קילומטרים רבועים, כך שנדרשת בה עבודה רבה, ובעידן המודרני שבו כולם קשורים לאינטרנט, קרמודי צריך להכין סרטונים רבים.
בערוץ היוטיוב שלו 'ג'ק אאוט דה בק' הסרטונים הפופולריים ביותר הם אלו המתמקדים במאבקו בגמלים. ג'ק, איש פתוח וישיר ואב לשלושה, מדלל אותם ברובהו והורג כ־800 פרטים בכל שנה. הפתרון הזה אולי נראה אלים, אבל מבחינת קרמודי ומגדלי בקר אחרים הוא הגיוני ביותר. "זה כמו לנכש עשבים בערוגת ירק", הוא מסביר. אך בתפנית בעלילה שטובה ליוטיוב אבל רעה לגידול בקר, הגמלים, כמו עשבים שוטים, תמיד חוזרים. אוסטרליה היא כיום מקום משכנה של אוכלוסיית הגמלים שהתפראו הגדולה בעולם. על פי ההערכה, מדובר בכמה מאות אלפים ועד מיליון פרטים. הנקבות יכולות להמליט בכל שנתיים ולהאריך ימים עד 40 שנים בטבע, ומספר הגמלים עשוי להכפיל את עצמו בכל תשע שנים. הגמלים — כל אחד במשקל ממוצע של 450 קילוגרמים — משוטטים בעדרים של עד מאות פרטים, רומסים בדרכם מערכות אקולוגיות והורסים תשתיות. הם אוכלי צמחים רעבתניים, ומתחרים עם חיות בר ומשק על מקורות המזון על חשבון הקהילות האבוריג'יניות.
הגמלים גם מערערים את יציבות הדיונות באמצעות אכילת צמחים ששורשיהם נאחזים בהן. הם מזהמים בגלליהם בורות מים, מתקהלים סביבם וכמעט מכלים את מימיהם, דבר שעלול לאחר מכן להביא למותם בצמא ולהרעיל בפגריהם את מעט המים שנותרו.
מים הם למעשה מקור הבעיה הגדולה ביותר. הגמלים ידועים ביכולתם להתקיים במשך שבועות רצופים ללא מים, אבל כשתוקף אותם הצמא נדרשת כמות מים עצומה כדי להרוות את צימאונם. גמל בוגר מסוגל לצרוך מאתיים ליטרים ביום. לאחר שמקורות המים הטבעיים מתייבשים באדמות האבוריג'יניות, בשטחי המרעה ובתחנות הבקר, הגמלים יוצאים לחפש מים בכל מקום אפשרי. בחיפושיהם הם לרוב קורעים צינורות, הורסים מבני שירות ומפילים מזגנים מחלונות.
וסייעו לקולוניאליסטים הבריטים לחקור את פנים הארץ ולבנות מסילות ברזל.
מדאיג עוד יותר שבזמן של בצורות תכופות או ממושכות הגמלים נדחפים למגע קרוב ותכוף יותר מתמיד עם בני האדם. עימות הרסני שכזה התרחש ב־2013 בטריטוריה הצפונית בתחנת הבקר קרטין ספרינגס (Springs Curtin). שש שנים קודם לכן הרסו גמלים צמאים את גדר התחנה לאורך 160 קילומטרים. "ואני מתכוונת הרסו לגמרי", אומרת לינדי סברין, שמנהלת את החווה עם בני משפחתה, "הגדר כבר איננה". לדבריה עלות החלפתה כחצי מיליון דולרים. החוואים מחויבים על פי החוק להרחיק חיות בר משטחם, ולכן כשראתה סברין שהגמלים חזרו היא הזעיקה את אנשי המיזם האוסטרלי לניהול גמלים שהתפראו, ששנה קודם לכן דיללו 27 אלף גמלים מהאזור. בתוך יומיים הגיעו צלפים לחווה ובארבעת הימים הבאים ירו ממסוקים למוות ב־1,700 גמלים.
אבל התוכנית הפדרלית לדילול גמלים שתוקצבה לארבע שנים הגיעה לסיומה ב־2013, ובהיעדר נכונות פוליטית בערים להמשיך את המיזם בשטחים המרוחקים, עולה מספר הגמלים המשוטטים. הביולוג טים לו הוא מייסד־שותף של המועצה למינים פולשים באוסטרליה, ארגון פרטי ללא כוונת רווח. לדבריו, ההשפעה של גמלים שהתפראו על חוואים ואבוריג'ינים אוסטרלים באזורי הכפר "ניכרת מאוד" כיום. העלויות בגין נזקים ופיקוח נאמדו בפעם האחרונה ב־2013 ועמדו על 12 מיליוני דולרים, וכיום אינן ידועות. לו ומומחים אחרים אומרים שבלא יכולת שליטה באוכלוסיית הגמלים, הבצורות הבאות באוסטרליה יובילו למשברים נוספים.
(במרכז) מצטרף תכופות למסעות כדי לחקור חיות בר מקומיות.
שפע רעיונות הועלו, הן מעשיים והן מופרכים, לפתרון בעיית הגמלים, אך הבנת הסיבה להבאתם לאוסטרליה תסייע להבנת הבעיה. בשנות השלושים של המאה ה־19 התקשו הקולוניאליסטים הבריטים למפות את האזורים הפנימיים הנידחים באוסטרליה על גבי סוסים שהיו מתעייפים בקלות, ואז נודע להם על כושר העמידות יוצא הדופן של גמלים. ב־1840 הגיע למדינה מהאיים הקנריים הגמל הראשון, ובעקבותיו באו רבים אחרים מחצי האי ערב, מאפגניסטן, מהודו הבריטית ומהאימפריות הפרסית והעות'מנית.
הקולוניאליסטים גם הביאו יותר מאלפיים 'קמלירים' (Cameleers), מפעילי גמלים שכונו 'אפגנים' למרות מקומות מוצאם השונים. הגמלים אפשרו גישה לאזור פנים הארץ הנידח, האאוטבק, העבירו לשם מזון, אספקה ומחפשי זהב, והביאו פועלים לצורך הקמת מערכות של מסילות ברזל וטלגרף. אולם מדיניות 'אוסטרליה הלבנה' ב־1901 למניעת הגירה של אנשים שאינם אירופים לאוסטרליה, וכן והטכנולוגיה שהתפתחה אחר כך, הביאו לירידה במספר ה'קמלירים'.
בשנות השלושים, עם העלייה בשיעור כלי הרכב ומסילות הברזל, התייתרה תעשיית הגמלים באוסטרליה. 'אפגנים' רבים חזרו למולדתם והותירו כעשרת אלפים גמלים ללא תפקיד, והם שוחררו לשוטט בטבע.
אחד השימושים בבעלי החיים המשוטטים הללו הוא גיוסם לענף מסעות הגמלים שמציע לתיירים דרך אותנטית וקשוחה לצפות בכמה מהאזורים הנידחים ביותר של פנים הארץ האוסטרלי. מסעות הגמלים התפרסמו בזכות זיכרונותיה של רובין דווידסון בספרה Tracks (דרכים) שיצא לאור ב־1980, שם סיפרה על המסע שערכה לבדה עם גמלים לאורך 2,700 קילומטרים ברחבי מדבריות מערב אוסטרליה.
ענף מסעות הגמלים כולל כיום עשרות מפעילים, אחד הוותיקים שבהם הוא חברת אאוטבק קאמל. אנדרו הרפר, הבעלים של העסק משנת 2000, מחזיק ב־21 גמלים ומעריך שפחות ממאה גמלים ברחבי הארץ משמשים למסעות. "אנחנו תלויים בעונות השנה", אומר הרפר, "ובשל מיעוט האנשים שרוצים לערוך מסעות מדבריים, אין מדובר בדגם עסקי רגיל שממוקד בצמיחה מהירה מאוד".
בבשרם למאכל לבני משפחתו. כיום מתפתח שוק למוצרי בשר גמלים וחלב נאקות.
אבל יש גם דרך דרמטית יותר לרכוב על גמלים, גם היא יובאה מחוץ לאוסטרליה. בכל שנה מבקרים יותר מ־4,000 אנשים בכפר בוליה (Boulia) בקווינסלנד שאוכלוסייתו מונה פחות מ־500 נפשות. הכפר מארח את אחת מאליפויות מרוצי הגמלים המפורסמות ביותר באוסטרליה, תחרות שסכום כל הפרסים המוענקים בה הוא כ־30 אלף דולרים. לגמלים מזג סוער, כמעט בכל המרוצים מושלך רוכב מגב גמל או ננשך על ידו, ויעידו על כך הצלקות שנושא כל רוכב מקצועי שמכבד את עצמו. "לכל גמל יש אישיות שונה", אומר רוכב המרוצים ברטלין ניל ששם החיבה שלו 'ביבר' (בונה). "אתה מקווה להשיג פתיחה טובה ולהחזיק מעמד".
מפעיל מסעות הגמלים פדי מקיו ייסד את מרוצי הגמלים בבוליה. ב־1997 כמו כל מסלולי המרוצים המקומיים, עדיין מדובר במיזם צנוע של כמאה גמלים בכל תחרות, אבל מקיו סבור שמספר זה עשוי לצמוח פי עשרה. סדרות של מסלולי מרוצים בסגנון 'פורמולה 1' באוסטרליה יאפשרו חיבור עם תחרויות בצפון אפריקה ובמפרץ הפרסי, שם שוויו של מרוץ גמלים עשוי להגיע ליותר ממיליון דולרים. בסעודיה, כנראה הבירה העולמית של ספורט זה, היו בפסטיבל הגמלים 'נסיך הכתר 2024' יותר מ־21 אלף גמלים, וחולקו פרסים בשווי עצום — 15 מיליוני דולרים.
אבל מקיו הוא אדם מעשי, ולדעתו, הדרך היחידה לפתור את בעיית הגמלים של אוסטרליה היא למצוא דרכים חדשות לשווק את תכונותיהם המגוונות. "הגמל אינו מוערך דיו", הוא אומר. "אנחנו צריכים להעלות את קרנו ולהפיק ממנו עוד תחום של תעשייה אוסטרלית גדולה". גם הוא, כמו כמה קהילות אבוריג'יניות וקבוצות למען רווחת בעלי החיים, מתנגד לדילול אוכלוסיית הגמלים וכועס על "הטבח חסר הטעם שנעשה בבעל החיים הנפלא הזה".
לעומת מרבית נקבות בעלי החיים שמסוגלות לרוץ במהירות 65 קילומטרים לשעה, את נקבות הגמלים ניתן גם לחלוב, והחלב הקרמי והמעט מלוח שלהן הוא חלופה מזינה דלת לקטוז ושומן לחלב פרה. תפוקת חלב הנאקות באוסטרליה, על פי הבדיקה הזמינה האחרונה, הגיעה ל־180 אלף ליטרים בשנה, טיפה בים לעומת 2.4 מיליארדי הליטרים של מכירות חלב פרה כיום, אבל התעשייה הקטנה הזו צומחת.
חברת קאמל מילק נוסדה מצפון למלבורן ב־2014 ומחזיקה כיום בעדר לחליבה של יותר ממאתיים נאקות במתחם המחלבה שלה. סאמר לנד קאמלס (Camels Land Summer), חווה אורגנית בקווינסלנד עם 800 גמלים, מקדמת את היתרונות הבריאותיים של חלב עשיר בוויטמין סי ומציעה מגוון מוצרי חלב אחרים: גבינת פטה, גלידה, וודקה חלב וקרם גוף. במקום אחר בקווינסלנד, חוות קיוקמל (QCamel) מייצרת שוקולד מחלב נאקות.
כדי שהשפעתם של עסקים כאלה תהיה ניכרת, יש להרחיב את היקפם. וורוויק היל מחוות המפלישס (Humpalicous), מחלבה של חלב נאקות בדרום אוסטרליה, מסביר שחיות שמזריעים אותן באופן ייעודי לחליבה הן לרוב בעלות גודל עטינים ופטמות אחיד. "בזמן שנדרש לחלוב תריסר נאקות היה אפשר לחלוב כ־500 פרות במחלבה", הוא אומר, אך איש לא השקיע מאמצים רציניים בממשק הזרעת נאקות כדי להתאים את האנטומיה שלהן למכונות החליבה.
אחד המוצרים שמפיקה המפלישס הוא רצועות של בשר מיובש או מעושן. זהו פתרון פוטנציאלי נוסף: שוויה של תעשיית בשר הגמלים העולמית הוא 1.6 מיליארדי דולרים (ולפי דוח שנערך הוא צפוי לעלות ל־2.2 מיליארדי דולרים עד 2030), ויש לה שווקים גדולים במזרח התיכון ובאפריקה. בשר גמל פופולרי כבר כיום, ופרק של סדרת הטלוויזיה האוסטרלית החדשה 'לאכול את הפולשים' (Eat the Invaders) מעודד את הצופים לטעום אותו. יש עסקים שכבר מנצלים את הביקוש, למשל, מיזמים בעבודת יד וחברות גדולות כמו סמקס, יצואנית בשר באדלייד (Adelaide), ופטלייה פודס, ספקית בשר סיטונאית וקמעונאית לשוק המקומי שמציעה קציצות המבורגר מבשר גמל.
אבל כמו מוצרים מחלב נאקות, גם תעשיית מוצרי בשר הגמל באוסטרליה היא עדיין ענף שוק מצומצם: היא מפיקה כמה מאות טונות בשנה, מרחק רב מ־2.5 מיליוני הטונות לערך של בשר בקר שהיא מפיקה. לדברי די הופקינס, המנהל הכללי של קאמל אקספורט אוסטרליה, הביקוש לבשר גמל מאוסטרליה עולה מחוץ למדינה ובייחוד בארצות הברית. הוא קיבל בקשות ליותר מ־25 טונות בשר בשבוע בשווי של כמאתיים גמלים מחנוונים במינאפוליס שבמינסוטה, מקום משכנה של אוכלוסייה סומלית גדולה שהגמל הוא המקור העיקרי שלה לבשר ולחלב. הופקינס סבור שהבקשות הללו מהוות רק אחוז מזערי מהביקוש בפועל, ומאמין שהביקוש העולמי השבועי האמיתי קרוב יותר לבשר מ־1,200 גמלים, דבר שגורם לו לאופטימיות לגבי הסיכויים ארוכי הטווח של התעשייה.
החוואי ג׳ק קרמודי, בעל אתר היוטיוב, מקווה למכור כ־118 טונות של בשר גמל שהוא מפיק מדילול גמלים שהתפראו מדי שנה. בסרטון ששודר לאחרונה הוא נראה חותך דבשת שומנית של גמל כדי להגיע לבשר שמתחתיה, ומסביר שלפעמים הוא גם מפיק נתחים מרגליו ומכתפיו של הגמל כדי להכין נקניקיות. מדובר בעבודה רבה והוא תוהה אם יהיו די לקוחות שיסכימו לשלם את המחיר הגבוה יותר. אחרי הכול, לדלל את הגמלים במדבר ולשנע אותם לצורך עיבוד בשרם זוהי עבודה מפרכת ויקרה. "זה פשוט יקר להחריד ולא משתלם", אומר קרמודי, "זול יותר לירות בכולם".
כמה מומחים מסכימים שתעשיית בשר גמל מסחרית לא תגיע לעולם להיקף הנחוץ כדי לפתור את הבעיה. הביולוג טים לו מהמועצה למינים פולשים טוען כי ההתמקדות בתעשיות שמנצלות את משאבי הגמלים רק יוצרת התנגדות לדילול הנדרש, שהוא הפתרון המעשי היחיד לבעיית הגמלים שהתפראו. קרמודי מצידו אומר שאינו יכול לדלל את הגמלים ביעילות משום שכלי נשק חצי אוטומטיים אסורים בשימוש בטריטוריה הצפונית, נושא שעלה באחדים מסרטוני ג'ק אאוט דה בק. "אני מאפשר לכולם לדעת בדיוק מה קורה ועד כמה מועטה התמיכה בנו", הוא אומר. "אומרים לנו שנהווה סכנה לחברה אם תהיה לנו גישה לכלי הנשק החצי אוטומטיים כדי לעשות את העבודה. אבל למעשה, אין לנו ברירה אחרת".
לאחרונה טס קרמודי מהחוף הדרומי של אוסטרליה לעבר ביתו, ולאחר פחות משעת טיסה הבחין בעדר גמלים קטן שפניו לעבר אזור חקלאי. "זו אינה בעיה של האאוטבק לבדו", הוא אומר, "זו תתחיל להיות בעיה גם לאורך החוף הדרומי של אוסטרליה". אבל לפי שעה תחנות בקר באאוטבק כמו של קרמודי וסברין הן שעומדות במרכז המשבר. כדי להגביל את מספר גמלי הפרא, סברין מחזיקה בכל פעם ב־50 גמלים צעירים שאספה עד שהם בוגרים דיים להימכר לשחיטה. "אנחנו לא אוהבים לירות סתם בצעירים ולבזבז את בשרם", היא אומרת, אבל סבלנותה מתחילה לפקוע והיא חוששת שעימות נוסף מסתמן באופק. "השאלה אינה אם הם יחזרו", היא אומרת, "הם יחזרו ללא ספק". השאלה המתבקשת היא מה מסכימים תושבי האאוטבק לעשות בעניין זה.
