ב־20 ביולי 1969 נחת בהצלחה צוות של אסטרונאוטים אמריקנים על הירח בפעם הראשונה. נחיתה זו התאפשרה הודות לאלפי אנשים שתרמו מכישוריהם וממרצם כדי שהמשימה תצלח, בהם גם מדענים גרמנים שהיו חברים במפלגה הנאצית. ארצות הברית גייסה את המדענים הללו בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה במסגרת תוכנית פדרלית בשם מבצע מהדק נייר, שנותרה פרק שנוי במחלוקת בהיסטוריה האמריקנית.
מבצע גיוס
באביב 1945 התקרבו כוחות בעלות הברית לגרמניה הנאצית, וסוף המלחמה באירופה נראה באופק. גורמים רשמיים החלו לתכנן כיצד ייראה העולם שלאחר המלחמה, והתעתדו לגייס כמה מהמוחות המדעיים הטובים ביותר של גרמניה כדי לתמוך בפיתוח הטכנולוגי של ארצות הברית.
במהלך המלחמה התרשמו האמריקנים וגם נבהלו ממה שתפסו כ'עליונות טכנולוגית גרמנית', שכללה את פיתוח ה'וונדרוואפה' (נשקי פלא), את טיל השיוט V-1 ואת הטיל הבליסטי V-2.
כמו כן, ארה"ב חששה שמא צרפת וברית המועצות יקלטו את המדענים הגרמנים הטובים ביותר, חשש שהתעצם במהלך המלחמה הקרה.
"ארה"ב השאירה מדענים גרמנים בשטחה כדי למנוע מהם לעבור לברית המועצות", אומר בריאן קרים, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת לינצ'בורג. "הם הבטיחו להם חוזי עבודה ובתים כדי שיישארו".
מבצע מהדק נייר היה תחת פיקוחה של סוכנות המודיעין המשותפת (Joint Intelligence Objectives Agency). הסוכנות קיוותה לרתום את המדענים לפיתוח תוכניות האווירונאוטיקה, הצבא והחלל של ארצות הברית. במסגרת מבצע מהדק נייר, שנמשך רשמית עד 1947 אך בפועל המשיך עד 1962, הגיעו לארצות הברית 1,500 מדענים מגרמניה ומאוסטריה –רובם הפכו במרוצת השנים לאזרחים אמריקניים.
במהלך המלחמה הגיעה לידיו של הממשל האמריקני רשימה של 15,000 מדענים גרמנים, עליה היה אמון המהנדס הנאצי ורנר אוסנברג. כאשר כוחות בעלות הברית התקדמו אל עבר גרמניה ב־1945, נכנסו אנשי המפלגה הנאצית לפאניקה, גרסו את מסמכיו של אוסנברג וניסו להשליך אותם לאסלה באוניברסיטת בון. חלק מהמסמכים שרדו, ועזרו לאמריקנים לבחור את המדענים המתאימים למבצע.
שמו של המבצע
המבצע נקרא על שם מהדקי הנייר ששימשו להידוק הדפים בתיקי המועמדים שהממשל הכין, כחלק מבדיקות שנועדו לברר אם הם היו חברים פעילים במפלגה הנאצית.
"אם אחד התיקים הכיל מהדק נייר, זה סימן לאנשי הממשל האמריקני שעליהם לערוך סקירה שטחית ביותר בכל הנוגע לעברם של המדענים. מרבית המדענים היו חברי מפלגה נאצית או השתייכו לארגונים נאציים אסורים, כולל האס אס. מהדק הנייר בעצם הכריז, 'אל תבחנו בתשומת לב רבה מדי – הבחור הזה הוא אחד משלנו'", אומר קרים.
למרות שאף סוכנות אמריקנית לא התייחסה בפומבי לתהליך הבדיקה במהלך המבצע, חקירות עצמאיות באקדמיה ובעיתונות העלו שאלות לגבי הרקע של כמה מהמדענים שנבחרו לתפקידים בכירים.
תרומה למרוץ החלל
באמצע המאה הקודמת היה המרוץ לחלל בין ארה"ב לברית המועצות בעיצומו, וחלק ממדעני מבצע מהדק נייר איישו במרוץ תפקידים מרכזיים.
אחד מהם היה המדען הגרמני וקצין האס אס ורנר פון בראון, שפיתח את הטיל הבליסטי ארוך הטווח V-2.
פון בראון וצוותו, שהוצבו תחילה בטקסס ובהמשך באלבמה, פיתחו רקטות וטילים עבור הצבא האמריקני. בשנת 1960 סופח פון בראון לנאס"א, שם השתתף במאמצי מרוץ החלל.
קורט דבוס, שהיה גם הוא קצין אס אס, אף הפך למנהל הראשון של מרכז החלל קֵנֵדִי. הוברטוס סטרוגולד היה חלוץ במחקר רפואת חלל של נאס"א – ולאחר מותו נחשד כי ביצע ניסויים רפואיים ביהודים שנכלאו במחנות ריכוז במהלך המלחמה.
תהליך הבדיקה
במחלק מהמקרים, הבדיקות על מעשיהם של המדענים במלחמת העולם השנייה נערכו רק בדיעבד.
כך למשל, גאורג ריקהיי ניהל את צוות העובדים בכפייה במיטלוורק, מפעל נשק תת־קרקעי שפעל במחנה העבודה מיטלבאו. בתחילה, מבצע מהדק נייר סלל את דרכו של ריקהיי לחיים חדשים בארצות הברית, אך בשנת 1947 הוא הוסגר למערב גרמניה באשמת פשעי מלחמה.
מדענים נוספים עברו בדיקות בעשורים שלאחר מכן.
"ההיסטוריה הציבורית של רבים מהשמות המפורסמים טושטשה מההתחלה, אך מספר עיתונאים אמיצים שפעלו בשנות ה־70 וה־80 חשפו כי הבדיקות שנערכו במבצע היו רשלניות במכוון", אומר קרים.
ארתור רודולף היה אחד מפקודיו של ריקהיי במיטלוורק. בארצות הברית, סייע רודולף בפיתוח טיל השיגור סטורן 5 שאפשר את שיגור החללית לירח בשנת 1969.
בתחילת שנות ה־80 הגיש משרד המשפטים האמריקני תביעה נגד רודולף בגין פשעי מלחמה. כתוצאה מכך ויתר מדען הטילים על אזרחותו האמריקנית, ועזב את המדינה בשנת 1984 כדי להימנע ממשפט.
מורשת מורכבת
היסטוריונים רבים עדיין עוסקים בשאלה עד כמה חיוניים היו המדענים שגויסו במבצע מהדק נייר להצלחת תוכנית החלל האמריקנית.
"אני חושב שההשפעה שלהם על המדע האמריקני פחותה ממה שאנשים עשויים לחשוב", אומר קרים, ומציין כי "ורנר פון בראון חסך לארה"ב כמה שנים של מחקר ופיתוח בכל הנוגע לטילים […] אך מומחים רבים מטילים ספק במידה שבה הרקטות הללו היו נחוצות לתוכנית החלל האמריקנית".
קרים מדגיש כי התוכנית מעלה שאלות קשות בנוגע לביטחון הלאומי ולהתאזרחות בארצות הברית. "במסגרת המבצע קיבלו מאות נאצים אדוקים אזרחות אמריקנית נחשקת, משרות מצוינות והכרה ציבורית, ובמקביל ניצולי שואה לא קיבלו אשרות כניסה למדינה".
שאלות אתיות אלו ממשיכות להטיל צל כבד על התוכנית, במיוחד כאשר פרטים חדשים על המדענים שהיו מעורבים במבצע ממשיכים לצוץ וחקר החלל האמריקני מתרחב. קרים שואל, "האם מוצדק להתאים את עצמך לאידיאולוגיה הרסנית אם אתה מדען? האם המדע באמת א־פוליטי? מבצע מהדק נייר הוא מקרה בוחן אחד העוסק בשאלות אלו, אך בהחלט לא האחרון".
