על אף שההיסטוריה נוטה להצניע עובדה זו, מהטמה גנדי לא פעל לבדו במאבק נגד הבריטים. כשהלך בדרך עפר בפאתי אחמדאבאד, העיר הגדולה ביותר במדינת הולדתו גוג'ראט, צעדו 78 גברים לבושים בלבן בטור מאחוריו. באותו זמן התקבצו בצידי הדרך עשרות אלפי אנשים – תומכים וסקרנים כאחד. חלקם טיפסו על עצים וחלקם הציצו מחלונות הבתים, וצעקו: "גנדי קי ג'אי. ניצחון לגנדי".
התאריך היה 12 במרץ 1930. גנדי ואנשיו צעדו במשך 25 ימים לאורך 380 קילומטרים עד לים הערבי, במחאה על מס המלח שהשיתה ממשלת בריטניה. גנדי, שידע להעניק נופך דרמטי למחאותיו, התכופף על יד החוף ואסף חופן בוץ עם גבישי מלח.
לאחר שהתפשט איסוף מלח בלתי חוקי ברחבי המדינה, עצרו הבריטים את גנדי למשך תשעה חודשים. מעשה המרי שלו, שהרשויות דחו על הסף, הפך עד מהרה לתנועת עצמאות רחבת ממדים. הודים מכלל הקבוצות והמעמדות – קאסטות גבוהות ונמוכות, גברים ונשים, הינדים ומוסלמים – הצטרפו לראשונה למחאה נגד השלטון הבריטי. להמונים היה סוף סוף מנהיג.
מיום שהחל בצעדת המלח ועד מותו 18 שנים מאוחר יותר, הביא גנדי להודו תערובת מהפכנית של פוליטיקה ורוחניות. הוא כינה את פילוסופיית הפעולה שלו סאטיאגרהא, 'כוח האמת'.
במרוצת השנים הוביל גנדי את הודו לעצמאות, ואילץ את בני ארצו לבחון מחדש את הדעות הקדומות המושרשות ביותר שלהם לגבי קאסטות, דת ואלימות – עובדה שהפכה את מורשתו לבלתי ניתנת לערעור.
שעות לאחר מותו של המנהיג הנערץ מכדורי מתנקש בשנת 1948 – חמישה וחצי חודשים בלבד לאחר לידת האומה החדשה – הכריז ג'ווהרלל נהרו, ראש ממשלת הודו הראשון, כי האור שהותיר אחריו אבי האומה יאיר אלף שנים.
מה נותר אם כן ממורשתו של גנדי במקומות שבהם ביקר? הצלמת רנה אפנדי יצאה למסע בעקבות אביה הרוחני של הודו ותיעדה את המקומות הללו.
