על פי אילו קריטריונים אנחנו מחליטים אילו עצים לשתול בגינה הפרטית, ומה הם השיקולים שעומדים מאחורי בחירת מיני העצים לנטיעה בפארקים הציבוריים? אפשר להניח שעל פי רוב, השיקולים המובילים יהיו אסתטיים, כלכליים וטכניים. מחקר חדש שנערך בישראל ויוצג בוועידה השנתית ה־52 למדע ולסביבה שתיערך ב־25–26 בספטמבר באוניברסיטת בן־גוריון בנגב, התמקד בשיקולים האקולוגיים שעשויים להשפיע על הבחירה, ומראה כי למרות המודעות הנמוכה של ציבור בעלי הגינות הפרטיות, בחלק גדול מהמקרים, הבחירות בפועל משתלבות עם "האינטרס" הירוק. לצד זאת, במרחב הציבורי הנתונים ירוקים פחות.
המחקר, שנערך על ידי ד"ר אורנע רייזמן־ברמן בתמיכת משרד החקלאות, בחן את רמת הידע והיישום האקולוגי בגינות הפרטיות, בפארקים הציבוריים ובמשתלות. הוא התמקד בסוגיית ההתאמה של מיני העצים לסביבתם ובדגש על העדפה של מינים מקומיים לצד תועלות אקולוגיות אחרות. "השאלה החשובה היא האם העץ שאנחנו בוחרים לגינה או לפארק הציבורי מתאים לסביבה, והאם הוא לא פוגע במערכת האקולוגית הסובבת", אומרת רייזמן־ברמן. "למשל, מינים זרים יכולים להפוך למינים פולשים. הם מתפשטים ומתבססים במערכות אקולוגיות טבעיות ודוחקים את המינים המקומיים. מצד שני, יכולה להיות להם השפעה חיובית כמו משיכה של בעלי חיים, למשל של אוכלוסיית ציפורים שיש חשיבות שתיכנס לעיר. אבל, אפקט שלילי יכול להתבטא במשיכה של עורבים או אנפות שנוטות לשבת על איקליפטוסים ולייצר רעש ולכלוך".
פרי, אסתטיקה והצללה
במסגרת המחקר הופץ שאלון בקרב בעלי גינות פרטיות חדשות יחסית (עד 7 שנים), אדריכלי נוף, מתכנני גינות, ומשתמשי פארקים – אנשים שמבקרים בפארק באופן קבוע והצהירו על "עניין" בעצים. במקביל נבחנו תוכניות של פארקים חדשים בכל האזורים הגיאוגרפיים בארץ ורשימות מלאי של עצים במשתלות.
השאלון התמקד בשלושה נושאים עיקריים: הקריטריונים וההעדפות שעל פיהם נבחרים מיני עצים לגינון במגזר הפרטי והציבורי; מידת הדומיננטיות של שיקולים אקולוגיים בתהליך בחירת העצים – מינים מקומיים או זרים, עצי פרי, עצים שמושכים בעלי חיים, עץ עם פרחים ועוד; ועד כמה המידע האקולוגי המסופק בתהליך הבחירה יכול לשנות את סדרי העדיפויות ולהשפיע על הבחירה הסופית.
מהתוצאות עולה כי שלוש התכונות החשובות ביותר בקרב המגזר הפרטי בבחירת צמחים ועצים הן פרי, אסתטיקה והצללה. תכונות אקולוגיות כלל לא קיבלו משקל או קיבלו משקל מועט ביותר. ולמרות זאת, התוצאות בסך הכול חיוביות. "בכל מה שקשור לגינות פרטיות, הנתונים שקיבלנו משקפים מצב הרבה יותר טוב ממה ששיערנו. באופן מפתיע, מיני הבר המקומיים מהווים כ־30 אחוז מהרכב המינים בגינות. עיקר המינים המקומיים הם משבעת המינים ומעץ השקד – אלו גם מינים שנחשבים לחסכוניים במים", היא מסבירה. "60 אחוז ממיני העצים בגינה הם עצי פרי הניתנים לאכילה – גם לזה יש חשיבות אקולוגית. רק 10 אחוזים ממיני העצים הם עצי נוי. כמו כן, נמצאו הבדלים מובהקים בין הגינות במרחב הכפרי למרחב העירוני – שיעור המינים המקומיים גבוה יותר במרחב הכפרי", היא מסבירה.
מבחינת רייזמן־ברמן, גם לבחירות "הקטנות" של כל אחד ואחת מאיתנו ביחס לגינה הפרטית ישנה משמעות. "חשוב להכיר את השפעת הגינה הפרטית על המערכת האקולוגית", היא אומרת. "החשיבות של המגזר הפרטי גדולה בהרבה ממה שנדמה. הנתונים מראים על שיעור גבוה של עצים בגינות פרטיות, בעיקר במרכז הארץ. למשל, ברמת גן מספר העצים בגינות פרטיות עומד על כ־60 אחוז מסך העצים בעיר, ובתל אביב, 50 אחוז מסך העצים בעיר".
המקומיים
אצל אנשי המקצוע – אדריכלי הנוף ובמשתלות, הנתונים "ירוקים" פחות. במשתלות נמצא היצע גבוה של מינים מקומיים, אבל הפוטנציאל לא ממומש – מתוך כ־70 מינים מקומיים הקיימים בישראל רק כמחצית נמצאים במשתלות. בתוכניות הפארקים החדשים יש נוכחות של כ־30 אחוז מינים מקומיים מכלל העצים. לדברי רייזמן־ברמן הידע האקולוגי של הציבור הרחב לא גבוה, ומכך גם נגזרות ההעדפות של אנשי המקצוע. "את הציבור מטריד הלכלוך – עלים שנושרים ופירות שנופלים – ויש לזה ביטוי בסדר העדיפויות בשלב התכנון. בפארקים יש שימוש ניכר במיני נוי זרים, כ־70 אחוז. דווקא הקבוצה של משתמשי הפארקים ואוהבי העצים היו הכי אקולוגיים, יותר מהאדריכלים".
בהבחנה בין מין מקומי למין זר, הגורם הקובע הוא מידת ההתערבות של האדם: מין מקומי הוא מין שהימצאותו במערכת אקולוגית נתונה היא תוצאה של גורמים טבעיים בלבד; כל מין שאינו כזה נחשב למין זר. כמתואר באתר קק"ל, "לא לכל מין זר שיגיע למערכת אקולוגית מסוימת תהיה בה השפעה שלילית, אך ההערכה הרווחת היא שחמישה עד עשרים אחוזים מהמינים הזרים עשויים להתגלות כבעייתיים ולפגוע באופן קשה בתפקוד המערכות האקולוגיות".
בסוף המאה ה־19 החל תהליך אקלום בארץ של מינים זרים שבמהלכו החלו לייבא מינים זרים באופן יזום ומערכתי. אחד העצים הראשונים היה מין מסוים של וושינגטוניה שמאז התבסס בכמה מקומות בארץ. "הוושינגטוניה התבססה בשדרה הידועה במקווה ישראל, וגם בעין בוקק", מציינת רייזמן־ברמן. "היא מתבססת מאוד בקלות, ויש לה פוטנציאל להרוס את המערכת המדברית והמינים המקומיים שגדלים באותו אזור".
"יש גם אקולוגים שיגידו שזה התהליך ואין מה להתערב. זו שאלה ערכית וחוץ מהמובן הביולוגי, יש גם את ההיבט האנושי והתרבותי. למשל, למין איקליפטוס יש משמעות תרבותית רחבה שקשורה בייבוש הביצות על ידי ההתיישבות העובדת, למרות שהוא לא מכאן. בעבר, רשות הטבע והגנים רצו לכרות איקליפטוסים סביב הכנרת בטענה שהם מהווים מין פולש (איקליפטוס המקור, שמקורו באוסטרליה). הפעולה עוררה דיון אקולוגי נרחב, בין היתר סביב התפקיד התרבותי שלהם".
בעזרת המחקר גיבשה רייזמן־ברמן רשימת המלצות למשרד החקלאות, ביניהן העלאת המודעות לבעלי הגינות הפרטיות ויצירת אינדקס אקולוגי בתוכניות של פארקים חדשים במטרה לעודד שימוש נכון במינים מקומיים ושמירה על הטבע העירוני.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
