ההתנגשויות בין ספינות לכרישי הלווייתן (Rhincodon typus) זכו אומנם לתשומת לב עולמית, אך עד לאחרונה מדענים ברחבי העולם לא הבינו את מה שמסתמן כעת: כלי השיט ככל הנראה הורגים את המין הנדיר שנמצא כעת בסכנת הכחדה.
במחקר חדש, למעלה מ־75 חוקרים התכנסו כדי לאמוד את האיום שכלי שיט טומנים לכרישי הלוויתן, שחיים במים טרופיים וסובטרופיים חמים ברחבי העולם, כולל באוקיינוס ההודי, השקט והאטלנטי.
המדענים מיפו נקודות בהן ישנם מרכזי אוכלוסייה משמעותיים של כרישי לווייתן ב־26 מדינות, אספו מידע על מיקומן של ספינות גדולות באזורים אלה, וגילו שהכרישים נמצאים בסכנה הגדולה ביותר בנתיבי שיט מרכזיים באקוודור, מקסיקו, מלזיה, הפיליפינים, עומאן, סיישל וטייוואן.
"אומנם לא ידוע כמה כרישים מתים, אך הקרבה שלהם לפעילות כה ענפה של כלי שיט מעידה על כך שהמניין גבוה", אומרת פרייה וומרסלי, עמיתת מחקר בקרן לחקר ושימור ימי. "עם זאת, בפעם הראשונה הצלחנו למפות את רוב קבוצות כרישי הלווייתן באוקיינוסים הודות למידע שסיפקו לנו קהילות מחקר מרחבי העולם", היא מוסיפה.
בשונה מלווייתני אובלנה (Right whales) שנשארים קרוב לפני השטח כדי לנשום אוויר ולכן הם בסיכון היפגעות מהתנגשויות עם ספינות, כרישי לוויתן אינם צריכים לעלות מעלה כדי לנשום, אך הם מבלים כמחצית מזמנם קרוב לפני השטח כדי לאכול פלנקטון.
"הנתונים שנאספו במסגרת המחקר על אזורי המחייה של כרישי הלווייתן בכל רחבי העולם ממחישים שהם מבלים זמן רב באזור בעל סיכון רב עבורם", אומר מייקל הייטהאוס, אקולוג כרישים באוניברסיטת פלורידה הבינלאומית.
ככל שהסחר הימי העולמי גדל, מומחים אומרים שהצורך לפעול להגנת הכרישים הופך יותר ויותר חיוני: מעל 100,000 ספינות משנעות כיום סחורות ברחבי העולם, והמספר עשוי לגדול ב־1,200 אחוזים עד 2050.
נעלמים ללא עקבות
מדוע מקרי מוות של כרישים נעלמו מעיני החוקרים למשך תקופה כה ארוכה? סיבה עיקרית לכך היא היעדר ראיות. "גופות של יונקים ימיים יכולות לצוף או להישטף אל החוף, כך שהנושא גלוי הרבה יותר", אומרת וומרסלי. לכרישים, לעומתם, יש מאזן ציפה שלילי, ולכן הם שוקעים לקרקעית כשהם מתים.
זה אומר שהנזק שמסבות ספינות גדולות לכרישי לווייתן ככל הנראה אינו מוערך נכונה. כרישי לווייתן רבים שהתנגשו בכלי שיט קטנים נושאים צלקות גדולות. "כרישי לווייתן הם גדולים ודי עמידים, כך שאם יש להם פציעה לא קטלנית, הם יכולים לעיתים קרובות להתאושש", אומר הייטהאוס. "אבל כשהם נפגעים מאחד מכלי השיט הגדולים האלה, הם לא ישרדו".
לא ידוע אם מספר הפרטים שמתים כתוצאה מפציעה משמעותי דיו כדי להשפיע על גודל האוכלוסייה; למעלה מ־400 פרטים עודם מתקבצים בחצי האי יוקטן במקסיקו בכל שנה, בעוד שכמעט 500 כרישים זוהו ליד מדגסקר. "אנחנו מנסים להרכיב פאזל, חלק אחר חלק, כדי לעזור להגן על המין לפני שיהיה מאוחר מדי", אומרת וומרסלי.
כולם מרוויחים
שתי טקטיקות שנעשה בהן שימוש בניסיון למנוע פגיעה של ספינות במיני יונקים ימיים כבר עובדות היטב: הפחתת מהירות הספינות ושיט במסלולים חדשים. וומרסלי אומרת שממשלות, תעשייה, מדענים ועמותות יכולים להשתמש בידע הזה כדי לעבוד יחדיו בניסיון להימנע מהרג של כרישי לווייתן.
לדוגמה, על ידי הדמיית תנועות כלי השיט. המחקר החדש הראה שהפחתת מהירות הספינות ב־75 אחוז הגדילה את זמן השינוע בחמישה אחוזים בלבד, אך הקלה במידה רבה על קברניטי הספינה בזיהוי כרישים ובכך למנוע פגיעה בהם. סימולציה נוספת הראתה כי לניתוב מחדש של ספינות סביב בתי גידול מרכזיים של כרישים היה השפעה עוד יותר זניחה על זמן השינוע ;הוא גדל בחצי אחוז בלבד – ממוצע של כ־2.4 שעות לכל כלי שיט.
הייטהאוס הופתע עד כמה לשינויים קטנים יחסית יכולה להיות השפעה מרשימה על הכרישים מבלי לפגוע באמת בתעשייה. "כולם מרוויחים מפתרונות אלה, המאפשרים שימור מחד ללא פשרות משמעותיות מצד אנשים מאידך", הוא אומר.
הוא מוסיף שאנשים בדרך כלל מוכנים לעשות שינויים קטנים במידה ותהיה להם השפעה משמעותית, במיוחד עבור מין פופולרי כמו כריש הלווייתן, שיש לו ערך כלכלי עצום עבור קהילות מקומיות ברחבי העולם המסתמכות על תיירות אקולוגית.
"הגדרת בתי גידול של כרישי לווייתן כך שיהיו מחוץ לתחום עבור ספינות גדולות – באופן זמני, עונתי, או כאשר מספר מסוים של כרישים נמצא במקום – יכול להפוך את המים לבטוחים יותר הן עבור כרישי לווייתן והן עבור מינים אחרים", אומרת וומרסלי.
לדוגמה, בחוף המזרחי של ארה"ב, מגבלות מהירות נאכפות בתקופות מסוימות של השנה כדי להגן על לווייתני בלנה צפון אטלנטית שנמצאים בסכנת הכחדה. "יש לנו חובה להגן על אחד המינים היפים והכריזמטיים בעולם, שחי בכדור הארץ מיליוני שנים לפני בני האדם", מסכמת וומרסלי.