פורסם בגיליון יולי 2024 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק, המהדורה הישראלית
לפני חמש שנים, בליבה של אומת הקניינקהא (kéha׳Kanien), לאורך נהר סנט לורנס מול מונטריאול, הרהרו קאננטו'קון המלוק ואירונהייקנהא טאטום מק'קומבר משבט הדוב בשאלה שהציב להם החבר והמנטור שלהם, סר טימותי קרטו, פעיל למען השפה המאורית בניו זילנד.
קניינקהא, שפת המוהוק, היא אחת מהשפות הילידיות הרבות בעולם שבסכנת הכחדה. במהלך שני העשורים האחרונים השתתפו מק'קומבר והמלוק במאמץ הקהילתי להפעיל בית ספר להטמעת השפה, שבו תלמידים משבט המוהוק יהיו מוקפים באנשים הדוברים את השפה באופן שוטף.
בתחילת המאה ה־21, בשעה שהכינה את תוכניות הלימודים לבית הספר, חיפשה מק'קומבר השראה ברחבי העולם ויצרה קשר עם קהילות שהצליחו להעיר ולהחיות מחדש את לשונותיהן. ייתכן שאין אדם בעולם השולט בנושא הזה כמו האיש שישב מול מק'קומבר, המלוק, וקבוצת דוברי שפת הקניינקהא בשולחן חדר המורים של בית הספר.
קרטו שאל אותם שאלה ישירה: כיצד הם חולמים שייראה עתיד השפה שלהם? מק'קומבר השיבה כי היא צופה שיהיה יותר זמן ללמוד את הדקויות של קניינקהא עם מי שדוברים אותה כשפת אם, שכעת רובם קשישים. קרטו נשען לאחור בכיסאו: "טוב, כבר בילית את כל הזמן הזה איתם. זה עזר?" התשובה הייתה כן, אם כי לא מספיק. עדיין לא מספיק. הקשישים הולכים ומזדקנים, ולדוברים הצעירים נשאר ללמוד מהם הרבה. היה עליהם לפעול בדחיפות רבה יותר. המלוק אומר שזאת הייתה תגובה מאוד אופיינית לקרטו − ישירה ושקולה, מלאה בציפיות ובה בעת גם מנחה.
מק'קומבר, המייסדת ומורה זה עשר שנים בבית הספר לשפה בקניינקהא'קא, מספרת שמאז הפגישה הראשונה שלהם עם קרטו בשנת 2019, ההדרכה והמוטיבציה שלו הניעו אותה ואת חבריה דוברי הקניינקהא קדימה. "אל תחכו לכסף, אל תחכו לאישור של מישהו ואל תחכו שמישהו יצטרף אליכם", אומרת מק'קומבר. פשוט גשו לעבודה.
זה המסר שנשאו עימם קרטו ועמיתיו לפני שישה עשורים, כאשר שפת המאורי, טה ראו מאורי (Māori reo te), עמדה בסכנת הכחדה. זה גם המסר שהוא מטיף לו היום, כשהוא נוסע לקהילות ילידיות ברחבי העולם עם משלחת של דוברי טה ראו ומורים לשפה. הוא מפיח בקהילות אחרות תקווה בזכות מה שהמאורי השיגו ובנו, ובזכות מה שאחרים הצליחו לבנות בעזרת המודל שלהם.
בתחילת שנות השבעים של המאה ה־20 החלה קבוצה של בני מאורי צעירים, עירוניים ומשכילים ליצור תנועה באאוטרואה (Aotearoa), ניו זילנד בשפת הטה ראו. אותם פעילים קראו לעצמם נגה טמטואה (Tamatoa Ngā), 'לוחמים צעירים'. לצד קבוצות אזוריות נוספות, הם התארגנו כדי להיאבק בדחיקה לשוליים של הקהילות המאוריות ובהיטמעות שנכפתה עליהן מצד ממשלת ניו זילנד, בין היתר, באמצעות מדיניות שנועדה לעקור מן השורש את השימוש בשפת הטה ראו מאורי.
בשנת 1876 העבירה ניו זילנד את חוק בתי הספר הילידיים שאסר על השימוש בשפת הטה ראו בבתי הספר. המורים והמנהלים היכו תלמידים שהעזו לדבר בשפת אימם. לימים, אותם ילדים מאורים שחוו את ההתעללות הזו הפכו בעצמם להורים, ובניסיון להגן על ילדיהם מגורל דומה, רבים מהם הזהירו אותם מלהשתמש בשפת המאורי בציבור ואחר כך גם בבית. כך הלך ופחת מספר הדוברים הילידיים, והשפה התקרבה למעמד של שפה בסכנת הכחדה.
"בתקופה ההיא לימדו בבית הספר איך להיות קולוניאליסטים", מספר טמה איטי, פעיל ואמן מאורי מפורסם שהצטרף לנגה טמטואה כשהיה בן 17. בשנת 1972, איטי וחבריו לקבוצת נגה טמטואה צעדו עם חברי אגודת טה ראו מאורי אל מדרגות בית הנבחרים הניו זילנדי בוולינגטון. המשלחת נשאה עימה עצומה חתומה על ידי יותר מ־30 אלף איש, שקראה ללימוד השפה המאורית בכל בתי הספר הציבוריים. איטי מאמין כי ההפגנה הבולטת הפיחה ביטחון בקרב קהילות המאורי ברחבי אאוטרואה, בדרישה לתבוע לעצמן מחדש את שפתן.
דיים איריטאנה טווהיהיראנגי הייתה המייסדת והמנהיגה המרכזית של ההצלחה הגדולה הראשונה של התנועה: התוכנית קוהנגה ראו (Reo Kohanga), 'קן שפה', שנוסדה בשנת 1982. התוכנית קוהנגה ראו הייתה מודל של מחויבות. הייתה הציפייה מהורים ופעוטות לדבר רק טה ראו גם בכיתה וגם בבית, ותוכנית הלימודים התמקדה רק בהיסטוריה ובתרבות המאוריות. מי שהובילו את הכיתות היו זקני הקהילה וחברים אחרים אשר דיברו טה ראו באופן שוטף. קוהנגה ראו הייתה התוכנית הראשונה מסוגה שיצרה סביבה של היטמעות מוחלטת בשפה ובתרבות. עבור הקהילות המאוריות, בתי הספר היו כמו התגלות.
טווהיהיראנגי מספרת כי התוכנית החלה בחמישה בתי ספר, ובתוך שלוש שנים התרחבה ליותר מ־300. ההתפשטות המהירה של קוהנגה ראו סימלה הצלחה חסרת תקדים של תביעת התרבות הילידית בחזרה. לדעת טווהיהיראנגי, היא חשפה את התשוקה הגדולה והכבושה שחשו המשפחות המאוריות לחנך את ילדיהן על פי הסטנדרטים הלא־קולוניאליסטים שלהן.
"המשפחות הן למעשה הבסיס לרכישת השפה", היא אומרת. "בשנים הראשונות מודל הקוהנגה ראו פשוט טס. מדוע? לא מפני שבאתי עם רקע בהוראה, ולא בגלל טימותי". ההבדל נבע מכך שבתי הספר של קוהנגה ראו, במיוחד בשנים הראשונות, הונהגו לגמרי על ידי הקהילה. המשפחות נשאו בעלויות השכירות או הקנייה של כיתות הלימוד, והשיעורים תוכננו והועברו על ידי מתנדבים. ממשלת ניו זילנד בכוונה לא התערבה בתוכנית הלימודים והפיקוח.
אוריאיני קייפארה נולדה בשנת 1983, בדיוק כאשר התנועה להחייאת שפת הטה ראו החלה לצמוח. הוריה וסביה סייעו להוציא לפועל את תוכנית הקוהנגה ראו המקומית, שהייתה אחת הראשונות שנפתחו באאוטרואה. קייפארה וחבריה לספסל הלימודים למדו לדבר מאורי "כל הזמן, בכל מקום, ויהי מה", היא מספרת.
בתור ילדה, קייפארה לא ידעה שהיא חלק מתנועה, או שהיא וחבריה לכיתה היו שפני ניסיונות, כפי שהיא מכנה אותם. הם פשוט היו ילדים מאורים, עם מורים ומנהלים מאורים. "מי שקבע את החוקים היו הסבים שלנו, ההורים שלנו", היא אומרת, "הם פשוט ממש רצו להטמיע בנו את היופי שבשפה שלנו, בתרבות שלנו, במי שאנחנו".
המשפחות המאוריות הבינו שהעבודה לא יכולה להתחיל ולהסתיים בקוהנגה ראו. בשנת 1985, באזור באאוטרואה שבו חיה קאייפרה, ייסדה קבוצה של זקני שבט ומחנכים מאורים את טה קורה קאופאפא מאורי או הואני וואייטיטי (Te Kura Kaupapa Māori o Hoani Waititi) בית ספר יסודי להטמעת שפת הטה ראו. בינתיים דאגה משלחת, שכללה את טווהיהיראנגי וקרטו, אשר שימש בתפקיד הממונה על שפת המאורי בשנת 1987, להעביר את חוק שפת המאורי שנתן לטה ראו מאורי מעמד רשמי לצד האנגלית, ולאחר מכן גם לצד שפת הסימנים הניו זילנדית.
במסגרת מערכת החינוך המאורית החדשה, מספרת קאייפרה, היא למדה על האחריות שלה ושל חבריה לכיתה לשמור על התרבות והמורשת המאוריות, ועל חובתם כלפי הוריהם וסביהם שהקריבו למענם כל כך הרבה. בשנת 2021 הפכה קאייפרה לשדרנית הראשונה עם מוקו קאוואה, קעקוע סנטר מסורתי, שהנחתה את חדשות הערב. "קאופאפא נתן לי דרך מיוחדת להיות בטוחה בעצמי, להרגיש בנוח כשאני עומדת מול אנשים ומדברת לפני קהל, ומקריאה את החדשות באנגלית וגם במאורית", היא מספרת. "למעשה, בית הספר אפשר לי לנווט בקלות בין שני עולמות שונים לחלוטין".
מודל 'קן השפה' הפך במהרה לאחד ממוצרי הייצוא המרכזיים של התרבות המאורית לקהילות ילידיות ברחבי העולם. בערך באותו זמן שבו קאייפרה הצעירה הייתה בקוהנגה ראו, החלו דוברים ילידיים בהוואי לעסוק באובדן השפה שלהם.
בשנת 1982 הגיע חוקר השפה המאורי טאמאטי רידי להוואי כדי להעביר הרצאה על המודל הבית ספרי החדש. בתוך שנתיים, קבוצה קטנה בהובלת לארי קימורה, כיום פרופסור לשפת הוואי ולימודי הוואי באוניברסיטת הוואי בהילו (Hilo), הקימה את בתי הספר הראשונים בהוואי במודל 'קן השפה', הנקראים אהא פונאנה לאו (Leo Pūnana Aha). שנה לאחר מכן נפתח בית ספר כזה בהילו ועוד אחד בהונולולו. ארבעה עשורים לאחר מכן כללה מערכת האהא פונאנה לאו 13 גני ילדים ברחבי הוואי. המארגנים והמנהלים הקימו גם שורה של בתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים להטמעת השפה. כמו הקוהנגה ראו, האהא פונאנה לאו הפכה למגדלור.
כשמק'קומבר חיפשה מידע על תפעול בית הספר קניינקהא, היא נסעה להוואי כדי ללמוד כיצד הם התאימו את המודל המאורי לצרכים התרבותיים שלהם. "לא היינו יכולים להגיע לאן שהגענו בלי התמיכה של עמים ילידיים אחרים שעושים את אותה עבודה", אומר קאננטו'קון המלוק. "תמיד נזקקנו זה לזה".
משבט פויאלופ (Puyallup) שבמדינת וושינגטון ועד לסאמי (Sámi) שבפינלנד, קהילות ילידיות רבות החלו ללכת בעקבות הדוגמה שהציבו בתי הספר להטעמת השפה של המאורים שישה עשורים קודם לכן. לטענת קימורה, שליטה בשפת עמך היא יותר משינון רשימה חדשה של מילים וביטויים; היא מאפשרת לקהילות להתבונן בעולם ולהבין אותו כפי שעשו זאת אבותיהן, ולשמר את דרך חייהם למען הדורות הבאים. "זאת לא רק שפה", הוא אומר, "זה הכול".
