"יש לזה טעם של גרעיני חמניות" אומר הו אי מינג, הבעלים של דוכן Grains & Leaf השוכן במרתף של מרכז המזון המרכזי בסינגפור. בעודו מדבר הוא שם בפיו צרצר – כאילו היה פופקורן.
אני יושבת על שרפרף ובוהה במיכל פלסטיק מלא בצרצרים מיובשים ונטולי רגליים המצופים בביצה ובמלח. כבת לתרבות המערב המחשבה על סלט מתובל בחרקים לא בדיוק גורמת לקיבה שלי לקרקר, אך למרות זאת אני מכניסה לפי צרצר קטנטן. שום דבר רע אינו קורה; המרקם פריך והטעם מלוח.
מעודדת, אני מנסה עוד תוספת לסלט של מינג: חיפושיות הקמח. הן באורך של שני סנטימטרים, וכאשר לועסים אותן חלל החדר מתמלא בקולות פצפוץ והתפצחות. "יש להן טעם של בוטנים קלויים", אומר מינג. כשאני נתקלת בחיפושיות בסלט שהגיש לי מינג, אני מודה ביני לבין עצמי שהן אכן מוסיפות לו מרקם ייחודי.
מינג אומר שאחוז החלבון הגבוה בחרקים הללו הופך אותם לתוספת טבעית לדוכן הסלטים שלו, שבו הוא מגיש גם סלטי חזה עוף בדבש, סלטי קיסר וירקות עם סלמון.
אך מה הלקוחות שלו אומרים על שילוב החרקים בתפריט? "אנשים מודאגים בעיקר מהמראה", הוא אומר. "הם עשויים לאהוב את הטעם, אבל הם לא יכולים להסתכל על החרקים. אני אומר להם לעצום את העיניים ולנסות".
מינג אומר שעל אף הקושי ההתחלתי – הלקוחות מסתגלים עד מהרה לעובדה שיש חרקים בצלחותיהם. זוהי תופעה חדשה יחסית; סוכנות המזון של סינגפור (SFA) אפשרה לראשונה ביולי 2024 ייבוא ומכירה של 16 מיני חרקים, לרבות צרצרים, חיפושיות הקמח, ארבה וזחלי עש.
תקני איכות מחמירים
Insect Food, בניהולו של חוויאר ייפ, היא החברה הראשונה שייבאה חרקים לצורכי מאכל לסינגפור. "אני אוהב לאכול חרקים", מסביר חוויאר כשאני פוגשת אותו במשרדו. "זו התשוקה שלי. אכלתי אותם בתאילנד ובווייטנאם. בעבר, אכלתי אפילו עקרבים".
אין עדיין חוות לגידול חרקים בסינגפור, וחוויאר התגבר רק לאחרונה על כל המכשולים הרגולטוריים להקמת שרשרת אספקה לייבוא. "סוכנות המזון שלנו כל כך קפדנית, שקשה למצוא את הספקים הנכונים", הוא אומר.
החרקים חייבים להגיע מחוות גידול, שכן חרקים שנאספו בטבע עלולים לשאת חיידקים או להכיל חומרי הדברה. למרות שיש אלפי חוות ברחבי סין ותאילנד, סוכנות המזון של סינגפור מאשרת אך ורק חוות שלהן תווי התקן המחמירים ביותר. הסוכנות בודקת את החרקים עם הגעתם לסינגפור, ורק לאחר מכן נותנת אישור לשיווקם.
חוויאר מוכר באמצעות אתר האינטרנט שלו חבילות של צרצרים מיובשים, חיפושיות הקמח, ארבה קפוא, גלמי תולעי משי ואבקת חרקים. כמו כן, הוא משווק חטיפי חרקים ברשת הסופרמרקטים המקומית Sheng Siong.
בחדר הישיבות שלו, אני טועמת באומץ צרצרים בטיבול טום יאם, שטעמם מעלה בי זיכרונות נשכחים משווקי אוכל בתאילנד. החטיף הבא מורכב מצרצרים בטעם ברביקיו על בסיס עגבניות, המזכיר בטעמו פריכיות תפוחי אדמה.
עבור רבים, דיאטה הכוללת חרקים אינה חדשה. לפי ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO), חרקים נאכלים ביותר מ־100 מדינות. בזכות רמות החלבון הגבוהות, חרקים עשויים לתרום לעמידה בדרישות המזון העולמיות העתידיות. כמו כן, ארגון המזון והחקלאות של האו"ם דיווח שגידול חרקים לצורכי מאכל יכול להועיל לסביבה, שכן הם זקוקים לשישית מכמות ההזנה של בקר ולמחצית מזו של חזירים ותרנגולות – כדי לייצר את אותה כמות חלבון. חרקים גם פולטים פחות גזי חממה ואמוניה מאשר בעלי חיים רגילים.
ד"ר מריה אנטוניה גיירמו־טואזון, מומחית בכירה לתזונה באו"ם, אומרת שגידול חרקים וצריכתם עולים בקנה אחד עם היעדים לפיתוח בר־קיימא של הארגון לשנת 2030. "אנחנו רוצים לקדם בכך פיתוח חברתי הכולל ביטחון תזונתי, צמיחה כלכלית וקיימות סביבתית", הוא אומרת.
גיירמו־טואזון מוסיפה כי הביקוש לחרקים אכילים פורח באירופה – שם אנשים רבים מחפשים חלופות לבשר. לדבריה, אבקות חרקים פופולאריות במיוחד, שכן ניתן להוסיף אותן למיני תבשילים כתוספת חלבון.
"כשאתה אוכל חגבים וצרצרים, הרגליים שלהם נתקעות לפעמים בין השיניים. האבקה, לעומת זאת, מסירה את המשוכות החזותיות והמרקמיות", היא אומרת.
מקור מצוין לחלבון
Fura, בר ומזללה השוכן ברחוב הראשי בצ'יינה טאון בסינגפור, משתתף אף הוא ברנסנס הקולינרי של האי הקטן. אני פוגשת במקום את הבעלים כריסטינה רסמוסן, ששמה לה למטרה לעודד אורח חיים בר־קיימא על ידי יצירת מנות המכילות מינים פולשים או נפוצים. הרבה מהמנות המוגשות בבר הן טבעוניות, אך חלקן משלבות חרקים, מדוזות פולשניות ואף פַּרְפֶה (קינוח קפוא) העשוי מבשר שְׂלָו.
במטבח הפתוח, כריסטינה שולפת תבניות טארט מהתנור ומסדרת פרחים על גבי כלים יפים, בעודה מסבירה לי את הפילוסופיה שלה. "אנחנו מכירים בכך שלא כולם יכולים להיות טבעונים, וזה המקום שבו חרקים נכנסים לתמונה כי הם מקור חלבון מצוין וזמין שדורש פחות משאבים", היא אומרת.
עבור חלק מהסינגפורים, אכילת חרקים עודנה מצריכה שינוי תפיסתי. "אנשים רבים לא אוהבים לאכול חרקים כי זה קשור לעוני או לייאוש – ואנחנו רוצים לשנות את התפיסה הזו", אומרת כריסטינה.
אני פותחת את הלילה עם קוקטייל בשם 'קבל את התולעת' (Get the Worm). המשקה הזה, שנֶהֱגָה בהשארת מרגריטה קלאסית ליים חריף וניחוח תפוזי, כולל גם חיפושיות הקמח המטוגנות במחבת עם שום ו־15 תבלינים שונים המושרים בטקילה. החיפושיות מסוננות לפני ההגשה, אבל הטעם המלוח והחריף שלהן נשאר במשקה.
לאחר מכן, כריסטינה מניחה לפניי שתי צלחות. על הראשונה פזורות אפונת שלג ואפונה מתוקה מצופות בדקה (מטבל מצרי). "זו דרך טובה לחזק את המרקם", היא מסבירה. המנה השנייה נקראת 'שכבות דלעת'; טארט עם אמרנט ועליו סלק כבוש ומשחה מותססת העשויה מארבה מיובש, חגבים וקוג'י שעורה מושחרת המעורבבים עם פלפל קלוי, אגוזי מלך וחומץ תפוחים. את הטארט מקשטות חתיכות דלעת מעוצבות המנוקדות בעלי כותרת כחולים־ורודים של פרחי הסביבה.
"זוהי אחת המנות האהובות עליי בתפריט", אומרת כריסטינה. "היא יפה, ואני חושבת שהיא גם עושה חסד עם טעמם של החרקים". עם טעמה המתוק והאגוזי והמראה החלומי, המנה הזו היא גן עדן עלי אדמות. ואם זה מה שנדרש כדי להציל את כדור הארץ ואגב כך גם לקבל את מנת חלבון הדרושה לגוף שלי, אני אזמין יותר בשמחה.
