חוקרים ישראלים הפיחו לאחרונה חיים בזרע בלתי מזוהה שהתגלה במערה במדבר יהודה אי אז בשנות השמונים של המאה הקודמת. בדיקת תיארוך פחמן שנעשתה מצאה כי הזרע הוא בן למעלה מ־1,000 שנים ומשתייך לסוג צמח עלום שם.
בשנת 2005 הצליחה ד"ר שרה סלון, רופאת ילדים המשמשת כמנהלת מרכז המחקר לרפואה טבעית בירושלים, יחד עם חברתה ד"ר איליין סולווי המשמשת כחוקרת במכון ערבה, להנביט זרע תמר כבן אלפיים שנים שהתגלה במדבר יהודה וזכה לשם 'מתושלח'.
עם ההצלחה בא התיאבון, וסלון ביקשה כעבור מספר שנים לקבל גישה לזרעים הנמצאים באוסף של הארכיאולוג הישראלי פרופ' יוסף פטריך, שחפר אותו במערה בוואדי מכוך שבצפון מדבר יהודה, לא רחוק מיריחו. אך אליה וקוץ בה – באוסף מצאה סלון זרע שעד מהרה שלח אותה למסע חקירה פתלתל ומפרך, שאת ממצאיו פרסמה בספטמבר האחרון בכתב העת Communications Biology.
"היה שם זרע שלא יכולתי לזהות – הוא לא היה זרע תמר, אך היה במצב מאוד טוב", אומרת סלון. "שלחתי תמונות לבוטנאים ברחבי העולם, אך המאמצים העלו חרס – אף אחד לא זיהה את הזרע", הוסיפה.
התפנית בעלילה התרחשה כאשר קולגה של סלון, בוטנאי מארה"ב, השיב לה וטען שמדובר בזרע קומיפורה (Commiphora) השייך למשפחת הבושמיים, עליו נמנים גם המור והלבונה המוכרים לנו מן המקורות.
"נתתי את הזרע, שבשלב זה כבר הודבק לו הכינוי 'שיבא', לאיילין [סולווי]. היא הזינה אותו בהורמונים ובדשנים כדי לעודד אותו לנבוט, והפלא ופלא – אחרי חמישה שבועות הוא נבט והחל לגדול! אך השאלה שעמדה בעינה היא לאיזה זן משתייך הזרע, כי יש כ־200 זנים במשפחת הקומופירה", אומרת סלון.
"שלחתי מספר עלים לפרופ' אנדראה וויקס מאוניברסיטת ג'ורג' מייסון, שהיא מומחית עולמית לקומיפורה. היא ריצפה ביחד עם הקולגה שלה את הדנ"א של הזרע, והם אמרו לי: 'זה לא דומה לשום דבר שאנחנו מכירים. הזרע דומה לחלק מהזרעים שיש לנו, אבל לא זהה לאף אחד מהם'".
קצה החוט היחידי שהיה לחוקרים היה טמון במאפיינים שחלק הזרע עם זרעי קומיפורה מאזור דרום אפריקה שנדדו למדגסקר. "בשלב זה תהינו אם מדובר באפרסמון המפורסם, שגדל באזור ים המלח במשך יותר מאלף שנים", אומרת סלון.
אך הייתה בעיה אחת: הצמח שנבט מהזרע לא היה ריחני, כפי שניתן היה לצפות מזרע השייך למשפחת הבושמיים. "החלטנו לחכות עוד ועוד, בתקווה שככל שהצמח יגדל הוא יהפוך לריחני. אך זה לא קרה", אומרת סלון.
אף על פי זאת סלון לא אמרה נואש. "שלחתי דגימות לכימאים באוניברסיטת מערב אוסטרליה ובהמשך לאוניברסיטת שטרסבורג בצרפת. הם כולם אמרו אותו דבר: 'כמעט ואין בו תרכובות ריחניות, אך יש הרבה מאוד תרכובות רפואיות, לרבות תכונות אנטי־דלקתיות'".
"בשלב זה, המידע שהיה בידינו הצביע על כך שיש לנו זרע קומיפורה ממשפחת הבושמיים, שאינו ריחני, המכיל הרבה תרכובות רפואיות. השאלה המתבקשת הייתה: מה הזרע הזה עשה במערה במדבר יהודה לפני כ־1,000 שנים? ומה המשמעות של הגילוי הזה? על כך ניסיתי לענות במאמר", היא אומרת.
במאמרה, הציגה סלון השערה המבוססת על כל המידע שהיה בידיה. "לא מצאנו דיווחים המעידים על כך שעצי קומיפורה גדלו באזור שלנו במהלך אלף השנים האחרונות, כך שבשלב מסוים הגעתי להשערה שייתכן כי מדובר בצורי, צמח המוזכר לראשונה בספר בראשית".
הציטוט אליו מתייחסת סלון מופיע בסיפור על מכירת יוסף, בו מתוארת משלחת ישמעאלים שנשאה עמה את הצמח: "וַיֵּשְׁבוּ, לֶאֱכָל־לֶחֶם, וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד; וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים, נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט־הוֹלְכִים, לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה" (בראשית לז, כה).
לדברי סלון, הצורי מוזכר גם בספר ירמיהו, שם מקושרות לו יכולות ריפוי. "הרבה חוקרים קישרו את הצורי לאפרסמון, אך אנחנו חושבים שלא מדובר באותו זן, אלא בזן אחר שגדל בעבר הירדן המזרחי באזור הגלעד", היא מוסיפה.
סלון מודה כי עוד רב הנסתר על הגלוי בכל הקשור במקורו של הצמח ובדרך שבה הגיע למערה, אך נראה כי המשוכות העומדות בדרכה הן כאין וכאפס בהשוואה לסיפוק שגילוי כל פרט מידע חדש מסב הן לה והן לחובבי הצמחים העוקבים בסקרנות רבה אחר ההתפתחויות בפרשה בוטנית זו.
