"בלי מים, אין חיים", נהוג לומר. מערכות אקולוגיות בטבע תלויות במים כדי להתקיים. הדבר נכון גם לגבינו, בני האדם: אנחנו שותים אותם, מתקלחים בהם ומגדלים בעזרתם את המזון שלנו. זה הופך את המים למשאב חשוב התומך בחיינו, ולכן רצוי לנהוג בהם בחוכמה. אולם, משבר האקלים ופעילות האדם מזיקים למאגרי מי השתייה שלנו. איך בדיוק זה קורה, מי נמצא בסכנה, וכמה זה רלוונטי בישראל?
מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת Nature Geoscience בחן את השפעת הטמפרטורה שמעל הקרקע על שכבת המים שנמצאת בתת הקרקע – מי התהום. מי התהום הם המקור הגדול ביותר בעולם של מים מתוקים לא קפואים. במחקר התייחסו לטמפרטורה שלהם כמדד המעיד על איכותם. הסכנה הטמונה בהתחממות מי התהום היא שמים חמים יותר משנים את מסיסותם של גזים בתוך המים. בדרך זו, שיעור חמצן נמוך יותר באקוויפר עלול להיות מלווה בעלייה בנוכחות החומרים זרחן, ארסן ומנגנן. הראשון עלול להוביל לצמיחת אצות, ואילו השניים האחרים נחשבים לסיכון בריאותי במי שתייה.
תהום או התפלה
"מי שתייה הם מים שמשומשים לצרכים ביתיים", מסבירה ד"ר ניבי קסלר מאגף איכות מים ברשות המים ובוגרת תוכנית ממשק. "בישראל הם צריכים לעמוד בתקן הישראלי. לרוב מדינות העולם יש תקן של איכות מים".
לדבריה, ישנן מדינות שהתברכו במקורות מים עיליים רבים כמו נהרות ואגמים, אך מי שאינן כאלו תלויות במקורות מים אחרים ובפרט במי תהום. בישראל מי התהום מצויים באקוויפר החוף שבו המים מרוכזים בין חלקיקי החול והכורכר, וכן באקוויפר ההר שבו המים מצויים בסדקי הסלע.
על פי מאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת אקולוגיה וסביבה, אקוויפר ההר מספק כשליש מצריכת המים הטבעיים בישראל (600 מיליון מ"ק לשנה), ואיכותו היא הטובה ביותר. לעומת זאת, לאקוויפר החוף נפח אגירה הגדול פי חמישה מזה של אקוויפר ההר והכנרת גם יחד.
יש שורה של אתגרים בשמירה על מאגרי מי התהום: מיעוט משקעים, שאיבת יתר, פעילות תעשייתית וחקלאית מזהמת ובנייה שאוטמת את פני הקרקע ויוצרת נגר עילי כמו הצפות על חשבון חלחול ומילוי המאגרים.
"בארץ מי התהום הם מקור צריכה משמעותי מאוד. עם זאת, התפלת המים גרמה למי התהום להיות משמעותיים פחות בצריכת המים הביתית" מציינת קסלר, ומוסיפה כי אזורים מסוימים בצפון הארץ עוד לא חוברו למתקן התפלה. באזורים אלה, אחוז נכבד מהשימוש במים מקורו במי תהום טבעיים. יש לזה גם יתרון: הם מכילים מינרלים חיוניים לבני האדם.
האם נוכל לשתות מים מהברז?
על רקע התחממות כדור הארץ בצל משבר האקלים, חשוב להבין את ההשלכות לזמינות העולמית של מי שתייה, במיוחד כשאחד מיעדי האו"ם לפיתוח בר־קיימה עוסק בנגישות אוניברסלית למי שתייה עד 2030. המחקר הראה שבין השנים 2000–2020 טמפרטורות מי התהום בעולם עלתה בממוצע ב־0.3 מעלות צלזיוס. התחזית היא שעליית טמפרטורה עד שנת 2100 תנוע בין 2.1–3.5 מעלות צלזיוס, כאשר הטווח תלוי בהיקף הפליטות העתידי של פחמן דו חמצני.
ממצאים אלו מנבאים שאספקת המים לעד כ־600 מיליוני אנשים ברחבי העולם נמצאת בסכנה, בייחוד באזורים החשופים יותר להתחממות ושתושביהם נסמכים על מי תהום שנמצאים סמוך לפני הקרקע. כיום, כ־30 מיליון בני אדם חיים באזורים שבהם מי התהום נחשבים לחמים מדי – מעל 34 מעלות צלזיוס, ומצריכים טיפול לפני השימוש בהם כמו הרתחה.
לדברי קסלר, בוצעה בישראל בדיקה ראשונית בעזרת נתוני רשות המים, ונמצאה עלייה קלה בטמפרטורת מי התהום העליונים. המאגרים בישראל לא זהים בחשיפתם לטמפרטורה החיצונית, שתלויה במידת הקרבה שלהם לפני הקרקע. "אם מי התהום הם בעומק שני מטרים והתנאים בחוץ משתנים", אומרת קסלר, "הם יושפעו יותר ממי תהום הנמצאים בעומק מאות מטרים".
בתוך כך, היא מצביעה על אתגרים נוספים היכולים להשפיע על איכות המים מלבד הטמפרטורה, גם הם מעשה ידי אדם. "מי תהום זה משהו שנמצא לנו מתחת לרגליים ומושפע מאוד מהפעילויות שלנו", היא מבהירה.
לדבריה, סכנה גדולה טמונה בשפכים תעשייתיים, בביוב ובחומרי הדברה. "לכל מה שנשפך על פני השטח, יש פוטנציאל לחלחל ולהשפיע על איכות מי התהום" היא אומרת, ומוסיפה כי זיהומים אלה מסכנים יותר את איכות המים בישראל מאשר ההשפעה של התחממות מי התהום. סכנה נוספת בישראל מגיעה בעקיפין מהתחממות כדור הארץ, שכן עלייה בגובה פני הים עלולה לגרום להמלחת אקוויפר החוף עקב חדירת מי ים לאקוויפר.
אם כן, היכן יש מקום לתקווה? לפי קסלר, ניהול האקוויפרים בעשור האחרון השתפר משמעותית אחרי שנים שבהן היה מצב של גריעת מים, בדומה לחשבון בנק שבו "הכמות הולכת ויורדת". הדבר קשור לשימוש ההולך וגובר בהתפלה, שגם לה היבטים סביבתיים בעייתיים כמו צריכת אנרגיה גבוהה.
יחד עם זאת, קסלר אומרת כי השימוש הנרחב בהתפלת מים מאפשר "יותר דרגות חופש לגופים המנהלים את משק המים להחליט כמה הם שואבים", דבר המאפשר "לשמר ולשקם את המפלסים באקוויפרים".
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
