כאשר הקמע האולימפי הרשמי הראשון – כלב תחש בגווני הקשת בשם וולדי – הופיע לראשונה במשחקים האולימפיים במינכן שבגרמניה ב־1972, הוא הפך לסמל פופולרי הן של האירוע הבינלאומי והן של המדינה המארחת.
מאז, מרבית הקמעות האולימפיים היו דמויות של חיות צבעוניות. לאולימפיאדת הקיץ 2024, לעומת זאת, המדינה המארחת צרפת בחרה בכובע עם שם שכמעט בלתי ניתן לבטא, הנושא עימו מסורת ארוכת שנים.
הקמע, המכונה סמיילי פריג' (מבוטא, בסגנון צרפתי, כ"Free-juh"), מייצג מצנפת פריגית – כיסוי ראש שלבשו מהפכנים צרפתים מהמאה ה־18, שראו בו סמל לחופש. בציור של אז'ן דלקרואה "החירות מובילה את העם", דמותה האלגורית של מריאן מניפה את דגל צרפת כשלראשה מצנפת פריגית, עם הקצה הייחודי הפונה קדימה.
אך בעוד שהמצנפת מוכרת כעת כסמל צרפתי מובהק, היא מאוזכרת כבר במלחמת טרויה, באגדת המלך מידאס, ואף נעשה בה שימוש במהפכה האמריקנית.
סיפורי הפריגים
הכובע קיבל את שמו מפריגיה (Phrygia), ממלכה עתיקה ששכנה בחלקה המערבי של מרכז אסיה הקטנה, באזור טורקיה של ימינו. חוקרים סבורים שהפריגים היגרו לאזור מחבל הבלקן בסביבות 1,200 לפני הספירה, ובנו בו את בירתם, גורדיון.
מרביתנו מכירים את האגדה מהמיתולוגיה היוונית בה דיוניסוס, אל היין, נענה לבקשתו של מידאס שכל שייגע בו יהפוך לזהב. אך העובדה כי מידאס היה מלך פריגי, ויתרה מכך – שהארכיאולוגים סבורים כי היה אדם בשר ודם ועשיר מאוד ששלט בשמינית המאה לפני הספירה, מוכרת פחות.
בריאן רוז, ארכיאולוג מאוניברסיטת פנסילבניה שהוביל את החפירות בבירת הממלכה גורדיון מאז 2013, מאמין שמקור מיתוס "מגע הזהב" של מידאס עשוי להיות טמון בבגדיהם של האריסטוקרטים הפריגים, שנצבעו בפיגמנט מסוים שנועד להעניק להם ברק זהוב.
גם עשרות אלפי החפצים המדהימים שהתגלו בגורדיון, הכוללים כלים ותכשיטים מזהב ורהיטי עץ משובחים המעידים על העושר הרב של הפריגים, עשויים לשפוך או על מקור המיתוס.
לצד זאת, יש את הקשר הגורדי – קשר קשה מאוד להתרה שנקשר בחבל על ידי אביו של מידאס, גורדיאס (שעל שמו נקראה גורדיון). אגדה עתיקה קבעה שרק האדם שיתיר את הקשר יוכל לכבוש את יבשת אסיה, אך הקשר נותר על כנו עד אשר אלכסנדר מוקדון עבר בגורדיון בשנת 333 לפני הספירה, שלף את חרבו וחתך את החבל בו נקשר הקשר.
התיעוד הראשון של המצנפת הפריגית (והקמע האולימפי העתידי) מופיע בתיאור מגולף של פרשים שנמצא בגורדיון, המתוארך לראשית המאה התשיעית לפני הספירה. "זו ההתייחסות החזותית המוקדמת ביותר שיש לנו למצנפת", מציין רוז.
כובע של אֲחֵרוּת
רוז מציין שהיוונים הקדמונים החשיבו את הטרויאנים באיליאדה של הומרוס כבני בריתם של הפריגים – ובאיליאדה אף מתואר שהמלכה הטרויאנית, הקובה, הייתה בתו של מלך פריגי. טרויה המיתולוגית שכנה לחופי אנטוליה, הרחק מאזור פריגיה, כך שתיאורי האיליאדה עשויים להצביע על כוחה והשפעתה של הממלכה.
דמות מרכזית באיליאדה היא הנסיך הטרויאני פאריס אשר ברח לעירו עם הלנה, אשתו של מנלאוס, ובכך הוביל לפריצתה של המלחמה העקובה מדם עם יוון. פאריס ידוע במיתולוגיה היוונית גם כמי שהתבקש לבחור מי משלושת האלות הרה, אתנה ואפרודיטה היא היפה ביותר. סצנה זו המוכרת גם בשם "משפט פאריס" – הייתה מושא ייצוג פופולרי בקרב אמנים ביוון העתיקה.
"תיאורים אמנותיים של הנסיך הטרויאני הציגו אותו לעיתים קרובות עם מצנפת פריגית, שהיוותה סמל חזותי לכך שהוא לא יווני", אומרת מרגרט מילר, פרופסור אמריטה לארכיאולוגיה באוניברסיטת סידני באוסטרליה.
פאריס חובש מספר מצנפות פריגיות ביצירות אמנות שונות, שאחת מהן נראית עשויה מעור של חיה. מילר סבורה שייתכן וזה המקור לסגנון הייחודי של המצנפת, לה יש קצה הפונה קדימה.
בסופו של דבר, המצנפת הפריגית החלה לסמל באמנות היוונית את כל תושבי המזרח התיכון, בהם גם הפרסים והמדיים, יריביהם המרים של ערי יוון. בהמשך היא נקשרה לאל הרומי מיתרס, שמקורו באל הפרסי מיתרה.
המצנפת הפריגית אף הפכה לסמל של רומא עצמה: על פי איניאס של וירגיליוס, פואמה אפית שנכתבה במאה הראשונה לפני הספירה, הגיבור הטרויאני איניאס וחסידיו הגיעו לאיטליה לאחר מלחמת טרויה והקימו בה את העיר אלבה לונגה (Alba Longa), במרחק קילומטרים בודדים מהמקום בו תוקם בהמשך רומא.
מכיוון שאמו של רומולוס, המייסד המיתולוגי של רומא, הייתה בתו של מלך אלבה לונגה – הרומאים יכלו לטעון כי מוצאם הוא מהטרויאנים, מה שהפך את המצנפת הפריגית לסמל למוצאם הזר.
סמל של חירות
עם זאת, לאחר נפילתה של האימפריה הרומית, השימוש הסימבולי במצנפת עלה על מסלול היסטורי שונה למדי.
האמנות הרומית הציגה סוג אחר של מצנפת חרוטית בשם פילאוס ((Pileus, שניתנה לעבדים רומיים כששוחררו לחופשי והפכה לסמל של חירות.
בריאן רוז סבור שהתקיים בלבול בין הפילאוס ובין המצנפת הפריגית במהלך המאה ה־18, כאשר אמנים מהפכנים באירופה חזרו אל האמנות הרומית וחיפשו בה סמלים של חירות.
"כשהצרפתים והבריטים רצו לבחור במצנפת חירות מהעת העתיקה, הם טעו", אמר. לדבריו, הם בחרו במצנפת הפריגית, שהעידה על מוצא מזרח תיכוני, במקום בפילאוס, שסימנה את החירות. "לכן המצנפת הפריגית התפרשה כסמל של חירות", הוסיף.
מאמריקה ועד צרפת
"מצנפת החירות" הופיעה לראשונה בארה"ב ביצירות האמנות של הצורף פול רוויר, שיצר מספר קערות כסף בשנות השישים של המאה ה־18 שהציגו את הסמל הרומי, כך לפי מאמר מ־1987 של איבון קורשק, פרופסור אמריטוס להיסטוריה של האומנות באוניברסיטת אדלפי בניו יורק.
עם זאת, עבודותיו של רוויר מציגות מצנפת מעוגלת ולא מצנפת פריגית הפונה קדימה; ובצורה זו היא התקבעה בתודעה המקומית והפכה לסמל נפוץ של המהפכה האמריקנית, המופיע בציורים, בחותמות ובדגלים.
אולם, כמה שנים לאחר המהפכה האמריקנית, הפכה המצנפת הפריגית בצורתה המקורית לסמל של צרפת המהפכנית – אולי משום, כפי שפרופסור קורשק מציינת, שהוא דומה לכובעי הגרב אותם נהגו לחבוש באותם ימים פועלים צרפתים.
במהלך המהפכה הצרפתית, ובמשך שנים רבות לאחר מכן, הופיעה המצנפת הפריגית בציורים, איורים ופסלים של מריאן, ההאנשה המיתולוגית של הרפובליקה הצרפתית שעדיין מקשטת מוסדות רבים במדינה.
כעת, כסמל של הרפובליקה הצרפתית ושל החירות, כיסוי הראש הצנוע הזה בן 3,000 השנים אמור לעטר חולצות טריקו, מחזיקי מפתחות וצעצועים – מסע פתלתל ומרתק שהחל אי אז בממלכה עתיקה.