לא כל כך אלמנט־רי

ויטמינים הם עניין יומיומי, חיוני ומוכר לכולנו. אך הדרך לגלותם ולתת להם את שמותיהם כללה מדענים רבים וסיפור רקע מפתיע, שעדיין משמש כהשראה לפריצות דרך בחקר התזונה

במשך יותר ממאה שנה תרמו מדענים רבים לגילוי הוויטמינים, ביניהם (משמאל) ג'רארדוס יוהנס מולדר, טקאקי קנהירו וכריסטיאן אייקמן. ILLUSTRATIONS BY MAX-O-MATIC-UNDERWOOD ARCHIVES/GETTY IMAGES (MULDER); NATIONAL DIET LIBRARY, JAPAN (TAKAKI); NATIONAL LIBRARY OF MEDICINE (EIJKMAN). BACKGROUND: ALAMY STOCK PHOTO; ALBUM/ BRITISH LIBRARY/ALAMY STOCK PHOTO; BLANK ARCHIVES/GETTY IMAGES; ALLAN CASH, ALAMY STOCK PHOTO; CHRONICLE/ALAMY STOCK PHOTO; HEIN NOUWENS, SHUTTERSTOCK; SCIENCE MUSEUM GROUP (FOUR)

ויטמין C טוב להצטננות? גזר מכיל ויטמין A לחיזוק הראייה? דגים שמנים – ואור השמש – נותנים לנו ויטמין D לבניית העצמות? כולנו יודעים שוויטמינים חיוניים לבריאות, אבל איך הם קיבלו את השמות שלהם? ויתרה מכך, מתי הם זוהו בפעם הראשונה?

הימים שקדמו לזיהוי הוויטמינים

בני האדם אמנם תמיד הבינו שיש קשר בין תזונה לבריאות, אך חלפו אלפי שנים עד להופעתו של מחקר התזונה המודרני, שהתפתח הודות לחקר הכימיה, הפיזיקה והביולוגיה.

ניסויים מוקדמים התמקדו בעיקר ביסוד החנקן, שהתגלה לראשונה בשנת 1772, ובחנו אם נוכחותו או חסרונו במזון משפיעים על מצבם הבריאותי של בני האדם.

ואז, בשנת 1838, הציע הכימאי ההולדני גרארדוס יוהאניס מולדר (Gerardus Johannis Mulder) כי קיימת תרכובת בשם חלבון, שלטענתו ממלאת "תפקיד מרכזי" בתזונה האנושית. במשך עשורים, כותב ההיסטוריון קנת' קרפטנטר, נחשב החלבון "לחומר המזין האמיתי" בבריאות האדם, למרות הידע המתפתח שפירות, ירקות וחלב מסייעים לתחלואות כמו צפדינה ורככת. על אף שמחלות אלו היו נפוצות בקרב אלה שתזונתם הייתה מוגבלת, החוקרים האשימו גורמים אחרים בכך, כגון זיהום, מזון נגוע, ואפילו את אוויר הים.

חסרים תזונתיים

בינתיים, מלחים שיצאו למסעות ארוכים בים סבלו זה מכבר ממחלה אחרת בשם בריברי, העלולה לגרום לאי ספיקת לב ולאובדן תחושה ברגליים ובכפות הרגליים. לרופא הימי קנהירו טקאקי הייתה תיאוריה פורצת דרך. בשנות השמונים של המאה התשע עשרה הוא שם לב שאנשים עניים נוטים לחלות במחלה הזו יותר מאשר אנשים עשירים, והוא חשד כי סיבה מרכזית לכך עשויה להיות מחסור בחלבון בתזונה שלהם.

הרופא הצבאי ההולנדי כריסטיאן אייקמן הגה תיאוריה משלו על בריברי לאחר שערך ניסויים בתרנגולות. העופות שאכלו את האורז הלבן שהיה נפוץ בכלי שיט של הצי היפני סבלו מתסמינים דומים, בעוד שאלה שניזונו מאורז מלא נשארו בריאים. אייקמן המשיך בקו המחקר הזה, וגילה שגם בקרב אסירים בבתי כלא הניזונים מאורז לבן נפוצה מחלת הבריברי. האם הדגן המעובד היה חלק מהבעיה?

ויטמינים לבריאות

הכימאי הפולני קזימיר פונק התמקד בקליפה ובסובין שהוסרו בתהליך ההכנה של אורז הלבן, ובתחילת המאה העשרים החל לבצע ניסויים משלו ביונים. יונים שניזונו רק מאורז לבן חלו, אך מצבן השתפר כאשר קיבלו אורז מלא ושמרים. התגלית איששה את התיאוריה של טקאקי, לפיה יש קשר בין מחלת הבריברי לבין תזונה.

אבל האשם המרכזי לא היה המחסור בחלבון. היה זה היעדרו של חומר אחר, כך שיער פונק בשנת 1912 – תרכובת חנקן שהוא כינה ויטמין (Vitamine), שילוב של המילים הלטיניות "חיים" (Vita) ו"אמין" (Anime), שהיא תרכובת המכילה חנקן. התגלית חוללה מהפכה במחשבה המדעית, וחיזקה את הסברה כי מחלות עשויות להיגרם מחוסרים תזונתיים, אך גם להירפא באמצעות כמות מספקת של התרכובות החדשות שנמצאו. "יש להימנע מתפריט חדגוני," הכריז פונק.

החוקרים מיהרו לבודד מיקרונוטריאנטים אחרים הקשורים למחלקות כמו רככת, צפדינה, זפקת ועוד. בערך באותו זמן שבו טבע פונק את המילה "ויטמין", ערך מדען התזונה האמריקאי אלמר מק'קולום ניסויי הזנה בבעלי חיים שונים, וגילה כי חומר "מסייע" הנמצא בשומנים מסוימים הוא חיוני לגדילה של חולדות. אותו חומר מסיס בשומן נודע מאז בשם ויטמין A.

מק'קולום ואחרים ערכו ניסויים נוספים בחומר המזין שנמצא בסובין האורז של פונק, וקראו לו ויטמין B. הסתבר כי החומר היה למעשה שמונה ויטמינים מסיסים במים, ולכל אחד מהם ניתן שם נפרד, כגון תיאמין, והם מוספרו על פי סדר גילויים. ה־E בסוף המילה ויטמין באנגלית הוסרה לאחר שמדענים גילו שלא כל התרכובות היו אמינים המכילים חנקן.

אך המנהג לתת לוויטמין שם לפי סדר האלפבית ולפי סדר הגילוי נותר בעינו. כיום, ארבעה ויטמינים מסיסים בשומן – E, D, A ו־K – נחשבים חיוניים לגדילה ולבריאות האדם. כך גם תשעה ויטמינים מסיסים במים: B1 (תיאמין), B2 (ריבופלבין), B3 (ניאצין), B5 (חומצה פנטותנית), B6 (פירידוקסין), B7 (ביוטין), B9 (חומצה פולית), B12 (קובלמין), ו־C.

ויטמין… F?

ויטמין אחד קפץ קדימה בסדר האלפבית. לפי תאריך גילויו בשנת 1929 על ידי החוקר הדני קארל פיטר הנריק דאם, ויטמין K היה אמור לקבל אות מוקדמת יותר. אבל המחקר של דאם גילה שהחומר חיוני לקרישת דם – מילה שמתחילה באות K בשפות סקנדינביות ובגרמנית, ועל כן הוא הציע את השם החדש במקומו.

הוויטמין החיוני האחרון שהתגלה הוא B12, בשנת 1948. מאז, התמקדו החוקרים ביתרונות הבריאותיים של הוויטמינים, ולמדו עוד על הקשר בין חוסרים בהם לבין מחלות, כאשר הם משתמשים בהם כדי לטפל במצבים כמו פלגרה ואנמיה. סביר להניח כי המדענים כבר לא יגלו עוד ויטמינים חיוניים; כל החוסרים התזונתיים שלנו זכו להסבר.

אין זה אומר שהתגליות התזונתיות הסתיימו. למעשה, תחום המחקר הזה מתקדם היום יותר מאי פעם, ומאפשר למדענים לצלול לעומקם של עקבותיהם הזעירים של מיקרונוטריאנטים המשפיעים על בריאות האדם. אם תור הזהב של גילוי הוויטמין נחשב לסוג של מתאבן, אזי המדענים מתכוננים למנה העיקרית – הבנה הולכת ומתפתחת של הדרכים השונות שבהן המזון מעצב את בריאותנו ואת חיינו, רכיב מיקרוסקופי אחד בכל פעם.

כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך​

בעלי חיים
מדע
סביבה
היסטוריה ותרבות
טיולים ומסעות
dsz_lsa_sleep_saleem_print_s01_f14_mastered-positive-1246x1800
ST_family_GettyImages-1160666335_HR
התזונה שעומדת במבחן הזמן
על השיש או במקרר? כך תאחסנו פירות וירקות באופן מיטבי
קרפדה על הכוונת

לכו רחוק יותר

מבצעי חודש הספר העברי

פרטי התקשרות

לשירות הלקוחות של המגזין או בכל ענין ושאלה בנוגע למנוי שלך, נא ליצור איתנו קשר באמצעות טופס יצירת-קשר

או בטלפון 08-9999410

דילוג לתוכן