חלק ניכר מהתגליות הארכיאולוגיות המשמעותיות ביותר בימינו התאפשר הודות לטכנולוגיות חדשות: כך התגלו בין היתר פרטים על אסון טבע מתקופת הברונזה, ונמצא האשם בתעלומת רצח מצרית עתיקה.
השיטות הללו, הכוללות בין היתר ניתוח דנ"א וטכנולוגיות חישה מרחוק, חשפו בשנת 2024 ממצאים חדשים הקשורים בתרבויות עתיקות, במבנים החברתיים שלהן ובכלים שעמדו לרשותן. אך למרות שהארכיאולוגיה מקבלת רוח גבית משמעותית מהמדע, עדיין לא הומצא המכשיר שמייתר את עבודת הארכיאולוגים, שגם ב־2024 צריכים להפשיל שרוולים ולהגיע לאתרי החפירות. נראה אם כן שהשילוב בין ישן וחדש טמון בלב ליבה של הארכיאולוגיה, שהתגליות החשובות ביותר שלה מ־12 החודשים האחרונים מוצגות בכתבה זו.
1. טכנולוגיית לידאר חושפת ערים נסתרות
לידאר (Lidar: Light Detection and Ranging) היא טכנולוגיה של מדידת מרחק, הסורקת את השטח באמצעות אלפי פולסים של אור לייזר בכל שנייה. אמנם הטכנולוגיה קיימת כבר עשרות שנים, אך היכולת שלה לזהות מבנים עצומים מתחת לשכבות של צמחייה, וכן למפות את השינויים העדינים בשטח, חוללה מהפכה בארכיאולוגיה רק לאחרונה.
כאשר טכנולוגיית הלידאר מוצבת על מטוס, הארכיאולוגים יכולים לסרוק שטחים גדולים למדי – שיטה שימושית במיוחד עבור סריקות של הג'ונגלים הצפופים במרכז ודרום אמריקה. הודות לטכנולוגיה זו סרקו השנה ארכיאולוגים יישובי מאיה עתיקים בדרום מקסיקו; גנים, דרכים ונהרות ביער הגשם של אקוודור; חורבות עתיקות באי טונגה באוקיינוס השקט; ושרידים של שתי ערים מימי הביניים לאורך התוואי של דרך המשי באוזבקיסטן.
2. קברים וקמעות מצריים
מצרים העתיקה הייתה ועודנה מוקד משיכה משמעותי לארכיאולוגים, ולמרות עשרות שנים של מחקר ענף – שלל הממצאים המתגלים באזור ממשיכים להפתיע. הקיץ הודיעו חוקרים כי חשפו 33 קברים בדרום מצרים ו־63 קברים בדלתא של הנילוס, יחד עם קמעות זהב, מטבעות וכלי חרס שנשתמרו בשלמותם. רבים מהממצאים החדשים מתוארכים לתקופות מאוחרות יחסית בהיסטוריה המצרית העתיקה, והחוקרים מקווים שיוכלו להרחיב באמצעותם את ידיעותיהם על שיטות הקבורה של אותה תקופה. כמו כן, תיעדו החוקרים את תנוחת העבודה המזיקה של סופרים מצרים (שישבו לאורך שעות בכל יום בישיבה מזרחית) וזיהו יובל חבוי של הנילוס שיבש זה מכבר, ששימש לפני אלפי שנים לשינוע אבני הפירמידות בגיזה.
3. קבר בפטרה
אחד מהממצאים המדהימים של השנה היה הגילוי של 12 שלדים עתיקים בקבר בפטרה, העיר הנבטית העתיקה שנחצבה באבן החול של הרי אדום. ארכיאולוגים סבורים כי הנבטים החלו לקבור את מתיהם בפטרה במאה הרביעית לפני הספירה, ושבמאה השנייה לפני הספירה היא הפכה לעיר הבירה הנבטית, עם מערכת בורות מים משוכללת.
שמם של עמודי הסלע החצובים של אל־ח'זנה – המקדש שמתחתיו נמצאו השלדים – יצא למרחוק בשל מורכבותם האדריכלית. אל־ח'זנה פירושו 'אוצר', שם הנובע מאגדה הגורסת שהכד הגדול השוכן בחזית המקדש מסתיר אוצר יקר ערך, על אף שבפועל הכד אינו חלול.
הארכיאולוגים שהשתתפו בחקירות סבורים שגילוי הקבר מתחת לאל־ח'זנה לא יסולא בפז, שכן ממצאיו יעזרו להם להרחיב את ידיעותיהם על התרבות הנבטית ועל עיר הבירה שלהם.
4. פיענוח מגילות שנשרפו בהתפרצות הווזוב
בפברואר האחרון הודיעו חוקרים שהם השתמשו בבינה מלאכותית כדי לקרוא חלקים ממגילה בת 2,000 שנים שנשרפה בהתפרצות הווזוב בשנת 79 לספירה – אותה התפרצות געשית שהרסה את פומפיי. המגילה היא אחת מכ־1,800 מגילות פפירוס שהתגלו במאה ה־18 בין שרידי הרקולנאום, עיירה רומית עתיקה במרחק של כ־16 קילומטרים מפומפיי, שלדעת הארכיאולוגים נהרסה אף היא בעקבות התפרצות הר הגעש.
ההתפרצות חרכה את המגילות במידה כזו שהם נחשבו בלתי קריאות, עד שהמדענים סרקו אחת מהן בקרני רנטגן והשתמשו בבינה מלאכותית כדי לפענחה. כך נחשפו 15 טורים ויותר מ־2,000 תווים המסבירים כיצד ליהנות מהחיים, שככל הנראה נכתבו על ידי אחד מחסידיו של הפילוסוף היווני אפיקורוס.
5. האוכף העתיק בעולם
אוכף זה בן 2,700 שנים נחשף בקבר של אישה השוכן בקצה מדבר טקלמקאן בצפון מערב סין. על אף שבני אדם בייתו סוסים אלפי שנים קודם לכן, גילופים עתיקים מראים שבדרך כלל רכבו עליהם עם מחצלת, שמיכה או ללא דבר. אוכפים היו התקדמות טכנולוגית מאוחרת יותר שאפשרה לרוכבים לנסוע למרחקים ארוכים יותר מבלי לפגוע בעצמם או בבהמות המסע שלהם.
מרבית החוקרים סברו עד כה כי רכיבה על סוסים הגיעה לסין מהחלקים הצפוניים של מרכז אסיה, אך כעת הם שוקלים זאת מחדש לאור התיארוך המוקדם של הממצאים. האוכף עשוי מחתיכות עור שתפורות זו לזו וממולא בקש ובצמר של בעלי חיים; חומרים אורגניים המתכלים בדרך כלל במהירות, אך שבמקרה זה נשמרו הודות לסביבה המדברית היבשה.
6. מסכת ירקן של בני המאיה
מסכה העשויה מאבני ירקן ומצדפים התגלתה השנה בקברו של מלך המאיה בצ'וצ'קיטאם בגואטמלה. החוקרים סבורים שהמסכה – ששיטת תיארוך פחמן־14 העלתה שהיא נוצרה בשנת 350 לספירה לערך – מתארת את אל הסערה של בני המאיה. קבוצת הילידים המסו־אמריקנית יצרה לעיתים קרובות מסכות שכאלה עבור אתרי קבורה של בני מלוכה, ונהגה לקשט את ארונותיהם בגילופים מורכבים בעזרת סכין או אזמל העשויים מזכוכית געשית.
7. מקור אבן המזבח של סטונהנג'
האנדרטה הניאוליתית של סטונהנג' בדרום־מערב אנגליה, ששמה נודע למרחוק כבר בימי הביניים, לא מפסיקה לזמן הפתעות. באוגוסט האחרון גילו חוקרי האתר שמקור אבן המזבח הסמוכה למרכז המבנה הוא בסקוטלנד, המרוחקת מאות קילומטרים ממישור סולסברי שבו היא שוכנת כעת. שינועה של האבן היה משימה מורכבת לפני כ־4,600 שנה, לאור העובדה שמשקלה עולה על שישה טון ושאורכה כחמישה מטרים.
מחקרים קודמים הראו כי אבני הסארסן הענקיות הניצבות במעגל החיצוני של האתר סותתו מאבן חול מקומית, בעוד שאבני המעגל הפנימי בעלות הגוון הכחלחל שונעו מדרום־מערב ויילס, אזור המרוחק כ־225 קילומטרים מסטונהנג'. הממצאים העתיקים ביותר בסטונהנג' מתוארכים ל־3,000 לפנה"ס לערך, והסברה הרווחת היום היא שהאתר שימש בתחילה אתר קבורה והפך כעבור מאות שנים לאנדרטה דתית־ניאוליתית.
