"מניין ההרוגים ב־2004 – כרבע מיליון הרוגים ועשרות אלפי נעדרים – היה כה גבוה בין היתר בגלל חוסר המודעות של האנשים לאיום הצונאמי", אומרת פרופ' בוורלי גודמן, גיאו־ארכיאולוגית ימית באוניברסיטת חיפה וחוקרת מטעם נשיונל ג'יאוגרפיק המתמחה בצונאמים.
"בשנת 2004, נעשה שימוש במילה 'צונאמי' כמעט אך ורק על ידי גיאולוגים ורשויות במדינות הנמצאות בסיכון רב יותר לחוות צונאמי. למעשה, כשהייתי מדברת עם אנשים על צונאמים לפני 2004, הייתי צריכה להסביר במשך 20 דקות מה זה, כי אף אחד לא הכיר את המושג.
"כיום אני שומעת את המילה צונאמי על בסיס יומי בתוכניות רדיו וטלוויזיה, כביטוי או כמטאפורה. לפעמים כשאני מקשיבה לרדיו או לטלוויזיה ושומעת את המילה 'צונאמי', אני נדרכת לרגע ומנסה להבין מה קרה, ואז נזכרת שזה פשוט מטבע לשון שגור.
"האירוע שהתרחש ב־2004 היה מפתיע במיוחד מכיוון שהוא התרחש באוקיאנוס ההודי, אזור שעל אף שידעו שיש בו רעידות אדמה ושנמצא בסיכון, כמעט שלא נעשו לגביו מחקרים. בעקבות האירוע המדענים ניסו להבין מה קרה, והחלו לחקור את השפעות הצונאמי. בכך, הם אספו הרבה מידע שסייע להם להבין צונאמים שהתרחשו בעבר. כך שאם היו ב־2004 לכל היותר 12 מחקרים בנושא, כיום כבר קשה לעקוב.
"החדשות הטובות הן שטרגדיה שכזו היא מעין קריאת השכמה. כל כך הרבה מדינות שאלו את עצמן בעשרים השנים האחרונות: 'האם אנחנו בסיכון? מה ניתן לעשות כדי לצמצם אותו?' ובעקבות זאת החלו ללמד את האזרחים שלהן מהו צונאמי, מה צריך לעשות כאשר הוא קורה ולאן צריך ללכת".
איך ניתן לדעת שאזור נמצא בסיכון?
"אפשרות אחת היא שהתרחש באזור צונאמי כמה שנים קודם לכן. אפשרות שנייה היא שיש תיעוד היסטורי המדבר על כך, אך כדי שיהיה תיעוד – יש צורך באנשים. העניין הוא שהיום, לאחר עשרות שנים שבהן אוכלוסיית העולם גדלה באופן משמעותי, יש הרבה אזורי חוף שאוכלסו רק לאחרונה.
"הודות לטכנולוגיה, קמו במהלך המאה האחרונה ערים גדולות באזורי חוף שעד כה לא יושבו בגלל תנאי אקלים קשים, כמו דובאי. אם זהו אזור שיושב בדלילות עד לאחרונה – בהחלט ייתכן שהוא נמצא בסיכון לצונאמי ושאנחנו לא יודעים על כך.
"לכן, אני תמיד אומרת שלמרות כל הטכנולוגיה שעומדת ברשותנו – אנחנו צריכים להשקיע מאמצים רבים בכל הקשור בצונאמי; בחינוך, בתשתיות ובהיערכות ממשלתית, כדי שבאמת נדע להתמודד עם האיום בבוא העת".
האם יש דרך לדעת מתי צונאמי עומד להתרחש?
"קשה מאוד לחזות את התרחשותם של רעידות אדמה וצונאמים. במקרים רבים אין משמעות רבה לכך שחוקרים יאמרו: 'אוקיי, הם מתרחשים כל 200 שנים במקום הזה והזה, כך שאנחנו יכולים לחזות את המיקום והזמן שבו הם יתרחשו בהמשך'. כחוקרים אנחנו צריכים להתייחס לזה כאל אירוע שיקרה בוודאות, אבל שמועד ההתרחשות לא ידוע. כחברה אנחנו צריכים להתכונן לאפשרות שאסון טבע כזה יקרה, אך לקוות שהוא לא יקרה".
ומה לגבי ישראל?
"ישראל היא מקרה מעניין כי בני אדם ישבו בה מימים ימימה ויש לה תיעוד היסטורי מאוד מפורט, לרבות תיעודים של צונאמי. אבל אפילו כאן, במקום בו היה תיעוד של צונאמי, לא הייתה מודעות רבה לאפשרות שאסון טבע כזה יכול להתרחש.
"עם זאת, אנחנו הרבה יותר מוכנים להתרחשות של צונאמי ממה שהיינו בעבר. אמנם יש עדיין אנשים שאומרים לי: 'אני יודע שבים התיכון אין צונאמים' כי הם חושבים שמדובר בים קטן ונחמד, אך למעשה מדובר באוקיאנוס במלוא מובן המילה; יש בו לוחות טקטוניים שזזים, התפרצויות געשיות ורעידות אדמה, וכן – גם צונאמים.
"הרבה אנשים צוחקים על השלטים הפזורים היום לאורך חופי ישראל, אבל הם לא מבינים עד כמה זה חשוב. ב־2004, למשל, כשנאמר לאנשים שיש צונאמי, הרבה מהם לא ידעו איך להגיב ולא התייחסו לכך ברצינות.
"לעומת זאת, אם כיום יתרחש צונאמי, יהיו בחופים שלטים שיכווינו את האנשים, תושמע אזעקה שקוראת לאנשים להתפנות, וכנראה שגם ינחת מסוק שיכווין את האנשים ללכת בנתיב המילוט. כשיש צונאמי – דקה בודדת עושה את כל ההבדל, וזה מוכיח את עצמו שוב ושוב במדינות שחוו צונאמי והיו מוכנות לכך כראוי, לעומת מדינות שלא היו מוכנות לכך.
"חשוב גם להדגיש שבעקבות המחקרים שנעשו לאחר 2004, התברר שיש חשיבות למקום שאליו אתה נמלט. זה לא יהיה רעיון חכם, למשל, לרוץ לעבר הירקון, כי הוכח מחקרית שכאשר הצונאמי מגיע לנהר הוא גדל והופך את האזור למסוכן יותר בהשוואה לחוף. זו עדות נוספת התומכת בחשיבות של שלטים ושל נקודות ריכוז ייעודיות גבוהות ורחוקות מספיק מאזור החוף".
עם זאת, עם כל האיומים מסביב – אני יכול להבין מדוע איום הצונאמי לא נמצא בראש מעייניהם של הישראלים.
"לחלוטין. הייתי לא מזמן בתרגיל בין־לאומי המדמה אירוע של צונאמי, ובשלב מסוים דיברו עם הנציגויות השונות על זמני ההתראה של צונאמי בים התיכון. צוין שם, למשל, שאם תהיה התפרצות הר געש, ייקח לצונאמי כשעה וחצי להגיע לחופי ישראל, ושאם מדובר ברעידת אדמה בים יעמדו לרשותנו כ־15 דקות.
"כשהחוקרים העבירו את הנתונים האלו לנציגות הישראלית בתרגיל הם היו מאוד חמורי סבר. עם זאת, היה מאוד משעשע לראות את התגובה של הנציגים הישראלים שאמרו: '15 דקות? מצוין! זה מלא זמן'. אז כמובן שלישראלים יש מידה רבה יותר של פרספקטיבה על הדברים בהשוואה למדינות אחרות, בייחוד כיום, אבל זה יהיה טוב אם למרות כל האיומים הביטחוניים העומדים לפתחנו, לא נקל ראש גם באיומים שמזמן לנו הטבע".
לכבוד 20 שנה לצונאמי ההרסני באוקיינוס ההודי בשנת 2004, יצרו נשיונל ג'יאוגרפיק סדרת תעודה חדשה בשם 'צונאמי: מרוץ נגד הזמן' (Tsunami: Race Against Time) שתשודר ב־25–26 בנובמבר בשעה 21:00 בערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק. הסדרה כוללת ארבעה פרקים, המתמקדים ברגעי האימה וההרס שפקדו אזורים שונים, כמו אינדונזיה, תאילנד וסרי לנקה, בעקבות רעידת האדמה החזקה ב־26 בדצמבר 2004.
הפרקים מציגים תיעוד מרגש, שחזורי ארכיון נדירים ועדויות של ניצולים ואנשי הצלה. כל פרק מסופר דרך זווית ייחודית: החל מהגל הראשון שפגע בעיר אצ'ה באינדונזיה, דרך מאמצי ההישרדות באתרי הנופש בתאילנד, ועד ניסיונות ההצלה וההתמודדות של אנשי צוות רפואי ועיתונאים בסרי לנקה. הסדרה מתמקדת בסיפורים של אומץ ותושייה, תוך שימוש בטכנולוגיות מתקדמות לשחזור האירועים.
