כשעליתי על מסלול התחרות של תערוכת הכלבים בפרברי ניו ג'רזי באמצע שנות ה־90, היה לי את כל הביטחון העצמי המאפיין ילדה צעירה היודעת כי היא עומדת לנצח.
אחרי הכול, לגורת הקוקר ספניאל שלי היו אוזניים ארוכות ושמוטות שדמו להפליא לשיער הגלי והבלונדיני שלי. לאחר שזכינו בתחרות הראשונה ההיא, סוקר ואני התחרינו במשך כארבע שנים בתחרות המקומית בלבוש תואם (הבגדים שלה נלקחו באישון לילה מארונה של אחותי הצעירה), שזיכו אותנו בשורה של גביעים ומדליות. מאז, לא היה תחום בו הצלחתי בצורה כה עקבית.
כיום, יש ענף מחקרי שלם העוסק בשאלה האם חיות מחמד אכן נהיות דומות לבעליהן. כך למשל, מסקירה עדכנית של 15 מחקרים מרחבי העולם עולה שלא רק אנשים וחיות המחמד שלהם נראים ומתנהגים בצורה דומה, אלא שגם קווי האישיות שלהם נהיים דומים עם הזמן.
ברבים מהמחקרים, ביקשו החוקרים מהמשתתפים להתאים תמונות של כלבים לאלו של בעליהם, דבר שהם עשו בהצלחה מרובה. באחד מהמחקרים, הצליחו המשתתפים אף להתאים בין תמונות הכלבים לאלו של הבעלים, על אף שראו את עיניהם בלבד.
מחקר אחר גילה כי לנשים יש לעיתים קרובות שיער באורך דומה לזה של אוזני הכלבים – ממש כמו הפוני שהיה לי בילדותי ותאם להפליא לאוזניה של סוקר. מה ניתן להסיק מכך? מומחים סבורים כי אנשים בוחרים בכלבים שנראים כמוהם או משקפים אותם בדרך כלשהי – או אולי, באופן לא מודע, כמו במקרה שלי, נראים במידה מסוימת כמו גרסה כלבית של הילד שלהם.
הסקירה גם הראתה שלכלבים ולבעלים יש תכונות אישיות דומות, במיוחד אם מדובר במוחצנות ונוירוטיות, כאשר דמיון זה הולך ומעמיק עם השנים. המחקרים מציעים הסברים שונים לתופעה, לרבות תיאוריה הגורסת כי בעלים עשויים להימשך לכלבים הדומים להם מלכתחילה, ושבמרוצת השנים הם לומדים אף לווסת את רגשותיו זה של זה, לתמוך האחד בשני ואף ללמוד יחד.
"זה דומה לדרך שבה אנחנו מחפשים את בני הזוג שלנו", אומרת מובילת המחקר יאנה בנדר, דוקטורנטית במכון מקס פלנק לגיאונתרופולוגיה בגרמניה. "לכלבים ולבעליהם יש לעיתים קרובות מערכות יחסים המזכירות קשרים אנושיים".
התקשרות עמוקה
מחברי הסקירה, שפורסמה בכתב העת Personality and Individual Differences, ציינו מספר מגבלות למחקר, כולל המספר הקטן יחסית של הכלבים והבעלים שנכללו בו. כמו כן, לרבים מהבעלים שהתנדבו להשתתף במחקרים היו כלבים גזעיים, כך שהמדענים זקוקים ליותר נתונים על כלבים מעורבים, הנפוצים יותר ברחבי העולם.
יתרה מכך, ההטיה של הבעלים משחקת אף היא תפקיד: ללא דרך אחרת להעריך את אישיותם של הכלבים, נאלצו המדענים לבקש מהבעלים להעריך את תכונותיהם של חיות המחמד שלהם, דבר שקשה לעשותו בצורה אובייקטיבית, בדיוק כמו עם בן משפחה קרוב.
ההשפעה שיש לבני אדם על הכלבים שלהם לא מפתיעה את בורבלה טורקסן, עמיתת מחקר בפקולטה למדעים באוניברסיטת אטווש לוראנד בהונגריה, החוקרת התנהגות כלבים. היא מעריכה כי בעוד שכשליש מאישיותו של הכלב היא גנטית, שני שלישים נוספים נקבעים על ידי הסביבה, המעוצבת במידה רבה על ידי הבעלים שלהם אם הם חיים יחדיו מגיל צעיר.
"יחסי כלב־אדם זהים להתקשרות בין אם לילדיה. בדומה לילדים, כלבים מסתכלים על בעליהם כמודל לחיקוי ובטוחים כי הם יודעים טוב יותר מהם", אומרת טורקסאן. "אם משאית רועשת עוברת ברחוב, אז הכלב יסתכל בציפייה על הבעלים שלו. אם לבעלים לא אכפת מכך, אז גם הכלב ילמד שלא לדאוג".
טורקסאן מציעה גם למנף את האמון שחיית המחמד רוכשת לאדם כדי להפחית את הפחדים שלה, למשל לחשוף גורים לרעשים חזקים בסביבה בטוחה.
תמיכה הדדית
בנדר מקווה כי המחקר שלה יעזור לאנשים להבין טוב יותר את כלביהם, במיוחד אם הם ממלאים תפקידים חיוניים לביטחון הציבור כמו חילוץ והצלה, במשטרה או ככלבי נחייה.
"בסופו של דבר, שאלת מפתח שרבים מבעלי הכלבים שואלים את עצמם היא כיצד להתייחס אליהם כדי להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמם", היא אומרת.
באשר לי, האתגר הזה נמצא בראש מעייניי, שכן בעלי ואני אימצנו לאחרונה את מילו, גור מעורב שאוהב להשתובב ולשהות בחוץ. יש לו גם אוזניים מזדקרות וקצרות, שלדעתי דומות במקצת לסגנון השיער הנוכחי שלי. אולי זו הסיבה שבעלי ואני בחרנו בו אחרי שהסתכלנו על מאות תמונות של כלבים במקלטים ובעמותות של לוס אנג'לס.
אך בין אם אזכה עם מילו בתחרויות דומות לאלו שזכיתי בהן בילדותי ובין אם לאו, אקח בחשבון שלאופן שבו אתייחס אליו יכולה להיות השפעה עמוקה על ההתנהגות שלו. וכמובן, תהא התנהגותו אשר תהא, הוא תמיד יהיה הילד הכי טוב שלי.
