מדענים גילו כעת את מה שכמעט כל אישה שהייתה בהיריון כבר ממילא יודעת – גידול בן אנוש ברחם הופך את הגוף שלך ל"מבוגר" יותר. מחקר חדש מצביע על כך שהיריון בודד עשוי להוסיף בין חודשיים ל־14 חודשים לגיל הביולוגי שלך.
"להיריון יש מחיר שנראה שאפשר לזהות כבר בשנות ה־20 שלך" אומר ראש המחקר קאלן ראיין, ביולוג בבית הספר לבריאות הציבור של אוניברסיטת קולומביה בניו יורק. "זהו מחקר פורץ דרך שמאשר מחדש את מה שנשים כבר יודעות – היריון גובה מחיר עצום מהגוף", אומרת יוסין סו, פרופסור מאוניברסיטת קולומביה שחוקרת כיצד הריון משפיע על ההזדקנות.
הגיל הכרונולוגי שלך עשוי להיות שונה מהגיל הביולוגי שלך, שזה הגיל שהתאים והאיברים שלך מציגים בבדיקה ביוכימית. ראיין חוקר את הסיבות לכך שהגוף שלנו עשוי להזדקן מהר יותר או לאט יותר ממה שאנחנו מצפים, ונראה שהרבה מזה מסתכם באפיגנטיקה, כלומר איך ומתי הגוף שלנו מחליט "להדליק" ו"לכבות" גנים מסוימים.
נראה שישנם אירועי חיים – בהם מחלות קשות, טראומה או תקופות של מתח קיצוני – אשר גורמים ל"קפיצות" בגיל האפיגנטי, כאשר הגוף מפנה אנרגיה ומשאבים להתמודדות עם אתגרים אלו. מכיוון שיש מעט תפקודים ביולוגיים קשים יותר מגידול אדם שלם במשך תשעה חודשים בלבד, המחקר האחרון מאשר את חשדם של המדענים כי היריון – במיוחד היריונות מרובי עוברים – גובה מחיר מבחינת הגיל הביולוגי.
(קראו עוד על הריונות מדומים: מצב אמיתי מאוד – ונדיר מאוד.)
השעון האפיגנטי שלך
אם הגנום שלנו הוא מדריך הוראות, האפיגנום הוא מערכת מורכבת של סימניות והדגשות שאומרת לתאים שלנו אילו גנים לקרוא ומתי. זה קורה לעיתים קרובות באמצעות מתילציה, תהליך שבו נוספת קבוצה של אטום פחמן ושלושה אטומי מימן, שנקראת מתיל, למקומות מסוימים על מולקולת הדנ"א.
הגנים הפעילים בגופנו משתנים כל העת בתגובה לסביבה ולחוויות שאנו עוברים, כך שקבוצות המתיל הללו זזות ומתחלפות לעיתים תכופות. עם זאת, נראה שככל שאנו מתבגרים התהליך הזה מתחיל להיות רווי בשגיאות, מה שגורם למתילציות להצטבר במקומות מסוימים ולהיעלם במקומות אחרים.
על ידי לקיחת דגימות דם והערכה של קבוצות המתיל במקומות מרכזיים לאורך הקוד הגנטי, מדענים יכולים כעת לחשב את הגיל האפיגנטי של אדם באמצעות חבילת אלגוריתמים הנקראת "שעונים" המנבאים את הסיכון למוות ולסיבוכים בריאותיים.
כדי ללמוד על כך יותר לעומק, ראיין ועמיתיו פנו למחקר ארוך טווח בנושא בריאות בין־דורית בפיליפינים. ב־2005 הם ניתחו דגימות דם של 825 נשים בגילאי 20 עד 22 שלקחו חלק במחקר. המדענים זיהו הבדל בולט – מספר השינויים האפיגנטיים בדנ"א שלהן חשף שנשים שחוו היריון היו בין ארבעה ל־14 חודשים מבוגרות יותר מבחינה ביולוגית מחברותיהן שלא הרו, גם לאחר שנלקחו בחשבון גורמים כגון רמת הכנסה והרגלי עישון.
אפקט מצטבר
למרות היותן קרובות בגיל, הנשים במחקר היו במצבים שונים מאוד מבחינת פריון – חלקן מעולם לא היו בהיריון, חלקן דיווחו על היריון קודם אחד או יותר, וחלקן היו בהיריון בזמן איסוף הדגימות. עובדה זו העלתה שאלה מהותית: האם היריונות מרובי עוברים יצרו אפקט מצטבר של הזדקנות, כאשר כל היריון נוסף העלה עוד יותר את גילה האפיגנטי של האם?
כדי לענות על השאלה החוקרים אספו דגימות חדשות מ־331 נשים שהשתתפו במחקר, אך הפעם בזמן שכולן היו בהיריון. הבדיקות נלקחו בטווח של ארבע עד תשע שנים מזמן ביצוע המחקר הראשוני. החוקרים התבססו על הדגימות שנלקחו במחקר הראשון ואלו שנלקחו במחקר השני, ובאמצעות השוואה בין שתי התמונות של הגיל האפיגנטי של כל אישה ראיין וצוותו חישבו את ההשפעה של כל היריון נוסף במהלך השנים שחלפו.
"בקרב נשים שהיו להן יותר היריונות במהלך הזמן הזה חלה הזדקנות אפיגנטית מואצת", אומר ראיין, ומוסיף שכל הריון הוסיף חודשיים עד שלושה חודשים לגיל הביולוגי של האם.
סו, שחוקרת את השפעות הרבייה על גוף האדם, אומרת שהממצאים של ראיין מצביעים על התקדמות חשובה באופן בו המדע מבין כיצד היריונות מרובי עוברים משפיעים על הגיל הביולוגי, שכן עיקר המחקר הקיים בחן רק היריון אחד. המחקר החדש, היא אומרת, מסתדר עם מה שאנחנו יודעים על שיעורי לידה גבוהים: היריונות רבים יכולים להוביל לתוחלת חיים קצרה יותר ולסיכון גבוה יותר למחלות לב וכלי דם.
סיבה לאופטימיות
עם זאת, סו וראיין אומרים שהורים לעתיד לא צריכים להתייאש, שכן אין זה ודאי שגיל אפיגנטי גבוה יותר במהלך שנות הפוריות יוביל בסופו של דבר לסיבוכים. למעשה, כמה מחקרים מצביעים על כך שייתכן שישנו מצב פוריות אופטימלי, אומרת סו. לדוגמה, היריון אחד או שניים עשויים להיות טובים במקרים מסוימים מהיעדר מוחלט של היריונות, שכן היריון קשור לסיכון נמוך יותר לסוגי סרטן מסוימים, ולידת ילד אחד לפחות קשורה לתוחלת חיים מעט ארוכה יותר.
ככל שמדענים לומדים יותר על הזדקנות ופוריות "אנו יכולים לפעול למען זיהוי אנשים שעלולים להיות בסיכון גבוה יותר, ולמצוא אסטרטגיות להפחתת ההשפעות השליליות של ההיריון", מוסיף ראיין.
מחקרים עדכניים מצביעים על כך שהמחיר האפיגנטי של ההיריון עשוי להשתנות בין מדינות ותרבויות, מה שמצביע על כך שתמיכה בהורים וגישה לשירותי בריאות עשויים למלא תפקיד משמעותי ולמתן את השפעת ההיריון על הגיל האפיגנטי.
סו מוסיפה שיידרשו מחקרים נוספים כדי להבין כיצד גידול ילדים משפיע על הגיל האפיגנטי, וכדי להבין האם השפעת ההיריון גדולה יותר כאשר האימהות מבוגרות יותר מאלו שהשתתפו במחקר. על אף שהעובדה כי היריונות מאיצים את תהליך ההזדקנות עשויה להיתפס כמובנת מאליה, זהו תחום חדש יחסית בספרות המדעית – וסו אומרת שמחקר כמו זה של ראיין כבר מזמן היה צריך להתרחש. "אני כל כך מעודדת שעושים מחקרים כאלה עכשיו", היא מוסיפה.
