הכתבה פורסמה בגיליון ינואר 2025 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק, המהדורה הישראלית
לחלק הראשון של הכתבה – לחצו כאן
באוגוסט 2020 קיבל שירס טלפון מדונלד למונט, המושל לשעבר של איי פוקלנד ויו"ר קרן המורשת הימית של פוקלנד בזמנו, ארגון בריטי האמון על שימור ההיסטוריה של האיים והימים הסמוכים. למרבה תדהמתו של שירס, הייתה בפיו של למונט בשורה משמחת: ארגונו מוכן לממן ניסיון נוסף. שירס ובאונד הבינו שעליהם לשנות גישה.
הקרן העסיקה את ניקו וינסנט בתפקיד סגן מפקד המשלחת ומנהל הפרויקט התת־ימי. וינסנט, אחד המהנדסים התת־ימיים המנוסים בתחום, כבר עבד עם צוותים של מומחים על איתור מאות כלי שיט וטיס במעמקי הים. אחרי שהוזמן להצטרף למשלחת, החלו הוא וצוותו להתעמק בדו"ח המפורט שנכתב על המשלחת של 2019. מסקנתם המרכזית הייתה כי צריך להשתמש בצוללת מחקר מסוג אחר. "הוגין 6000 היא הכלי התת־ימי היעיל ביותר בעולם", אמר וינסנט, "אבל אינה מתאימה למשימה בסביבה הקפואה הקיצונית של ים ודל. כשמעפילים לראש הר מכוסה קרח ושלג, לא עושים זאת במכונית פורמולה 1 אלא ברכב שטח".
מנסן באונד, מנהל החיפושים; וג'ון שירס, ראש המשלחת – משווים את תמונות אנדיורנס שצילם הרובוט התת־ימי לתמונות שצילם פרנק הרלי במסע של 1914־1916. GEOGRAPHIC NATIONAL ,TRUST H
שוברת הקרח אגולס II דוהרת דרך סערה בים ודל, אזור נידח ומסוכן שרק כלי שיט מעטים הגיעו אליו. מה שסייע בחיפושים אחר אנדיורנס ב־2022 היה מעטה חדש ודק של קרח ימי וההיקף המצומצם שלו. TIME FALKLANDS GEOGRAPHIC NATIONAL ,TRUST H ,HORVATH ESTHER
למשלחת הבאה בחרה אושן אינפיניטי שני רובוטים תת־ימיים מדגם סייברטות' מתוצרת סאאב, כלים קטנים יותר שיישארו מחוברים לספינה באמצעות סיבים אופטיים עטופים בקוולאר. הצוות התת־ימי ביקר במתקן הניסוי של סאאב בשוודיה לתרגול ובדיקת הדגמים. וינסנט התרשם שם ממערכת הכננות המתוחכמת המשמשת לשליחת הרובוטים התת־ימיים ולפריסת הכבלים. אבל כשהסתובב במתקן הוא גם ראה, תחת ברזנט, כננת ישנה שהייתה בעבר בשימוש הצי הפיני. אומנם הכננת הייתה בת 20, אבל נחשבה כלי אמין וחזק. כשביקש מהמהנדסים לנקות אותה ולשלוח אותה עם צמד דגמי הסייברטות', הם הזדעזעו מהרעיון, אבל וינסנט התעקש ודרש להכניס את הכננת הוותיקה לעסקה עם חברת סאאב כ"רזרבה לרזרבה".
שאלה נוספת נגעה למקום שהמשלחת תפעיל בו את מערכת סייברטות'. שירס ביקש לבצע הערכה מחודשת של תא השטח שבו יחפשו את אנדיורנס כי רצה להיות מדויק ככל האפשר. לשם כך היה עליהם לנתח מחדש את רישומיו של פרנק וורסלי, קברניט אנדיורנס, ורג'ינלד ג'יימס, הפיזיקאי שלה.
אומנם מפקד אנדיורנס השאיר נקודות ציון מדויקות בנוגע למיקומה האחרון של האונייה לפני שקיעתה, אבל אלו היו בעצם הערכות מושכלות, אומר פרנק ריד, מומחה לניווט אסטרונומי ממוזיאון מיסטיק סיפורט בקונטיקט. על ריד הוטל לבדוק את חישוביו של וורסלי. הקרח שכלא את אנדיורנס נע במהירות של כשבעה קילומטרים וחצי ביום ונסחף צפונה בזרם הסיבובי המכונה 'מערבל ודל'. אבל אנדיורנס נהדפה דרומה על ידי רוחות צפוניות יומיים לפני שקיעתה, כשוורסלי לא ראה את השמש. את נקודת הציון למיקומה האחרון של האונייה הוא רשם יום לאחר שקיעתה, מהמחנה שהוקם כשני קילומטרים וחצי משם. מדידת קו האורך של וורסלי גם התבססה על הכרונומטרים של אנדיורנס, ורק אחד מהם היה תקין בעת שקיעתה. החוקרים חשבו כבר מזמן שגם הכרונומטר ההוא לא היה תקין, וכך נוצר מרווח טעות של כמה קילומטרים.
ביממה, במשך כמעט שלושה שבועות והספיק לסרוק יותר מ־300 קילומטרים רבועים של קרקעית הים
לפני שזיהה את אנדיורנס. TIME FALKLANDS ,HORVATH ESTHER
GEOGRAPHIC NATIONAL ,TRUST HE
אבל לפי ריד, וורסלי לא הסתפק בחובותיו הניווטיות השגרתיות. ג'יימס הציע לתקן את שגיאת הכרונומטר באמצעות הטלסקופ הקטן של האונייה: הם יעקבו אחר ההסתרות של גרמי השמיים ויציינו את הזמנים שבהם כוכבים ידועים נעלמים מאחורי הירח. ריד הסביר שהסתרות הן שיטה של אסטרונומים יבשתיים, לא של ימאים. "זאת הייתה עבודה קשה וממושכת. נדרשו לפחות שעתיים או שלוש לחשב הסתרה אחת ולמצוא את חתימת הזמן".
ריד ניתח את עבודתם והעריך שהמיקום האמיתי של האונייה הוא כחמישה קילומטרים מדרום מזרח להערכה המקורית של וורסלי. הצוות של וינסנט השתמש בדו"ח של ריד כדי לשרטט תא שטח סופי לחיפושים בגודל 28 על 15 קילומטרים — שטח קטן יחסית למשימות החיפוש הקודמות של וינסנט. אולם כשהחל ים ודל להטיח בהם גושי קרח, אפילו אזור חיפוש קטן כזה נדמה לתהום פעורה ומאיימת.
וינסנט אומר לומר שכלל לא תכנן תוכנית גיבוי (באנגלית: B Plan) כי אם תוכנית שנייה, כי השימוש באותיות מרמז על לא יותר מ־26 תוכניות אפשריות. כשאגולס II הפליגה לים ודל ב־2022, וינסנט כבר עבר לתוכנית השלישית שלו כשנחת הרובוט התת־ימי סייברטות' של סאאב במים הקפואים ופתח בחיפושים.
כמעט מיד השמיע הרובוט התראה על תקלה חמורה. אחד מששת המדחפים התקלקל ופגע ביכולת התמרון שלו. הוא הועלה לסיפון, המדחף הוחלף והסוללות הוטענו, ולמוחרת הוא הוחזר למים. הסוללות היו אמורות להחזיק תשע שעות אך נגמרו אחרי חמש שעות בלבד. כמו חכה הדוקה מדי, הכננת החדשה הפעילה לחץ רב מדי על הכבל של הרובוט התת־ימי והכננת קרסה. הצוות חיבר את כננת הגיבוי אבל הבעיה חזרה על עצמה. לבסוף הציע ג"ס קאיין, קברניט בדימוס מהצי הצרפתי ומנהל הפעילות הימית בצוות של וינסנט, לשלוף את הכננת הפינית הישנה. ואכן, היא עבדה נהדר! היא שחררה את המתח מהכבל, האריכה את חיי הסוללה של הרובוט התת־ימי ודרשה רק דרישה אחת פשוטה: "הזקנה לא אהבה את הקור", אמר וינסנט, "אז החלטנו לבנות לה אוהל עם תנור חימום".
האינטואיציה של וינסנט הייתה נכונה, אבל אווירת הניצחון לא נמשכה. 17 הימים הבאים הביאו עימם שורה של חיפושים עקרים על קרקעית הים. פברואר התחלף במרץ, מזג האוויר הידרדר במהירות, הטמפרטורה בסיפון האחורי של אגולס II צנחה הרבה מתחת לאפס והגבירה את הסיכון לכוויות קור ולהיפותרמיה. גוש עצום של קרח רב־שנתי קשה, המכיל בתוכו קרחון, נסחף לאזור כעת וכיסה שליש מתא שטח החיפושים. ים ודל חשף את שיניו.
בחמישה במרץ התפשט הייאוש בצוות. הם כיסו 81 אחוזים מתא השטח ומצאו רק קומץ תרנים מכוסי בוץ וגושי פחם לתלות בהם את תקוותם. וינסנט נכנס לתאו וכתב דו"ח שמסביר כי אנדיורנס לא נמצאה עדיין. למעלה על הקרח, הרחק מהסיפון ומיתר חברי הצוות, תהו שירס ובאונד איך לבשר את בשורת הכישלון למממנים שלהם ולאלפי תלמידים שעקבו באינטרנט אחרי המשלחת במסגרת תוכנית World the Reach. שירס, מפקד המשלחת קר הרוח, התהלך אנה ואנה ותחושה מוזרה אחזה בו פתאום. הוא פנה אל באונד, "אתה יודע מה, מנסן, היום יהיה יום טוב. אני חושב שהיא תחתינו".
מעט אחרי ארבע אחר הצוהריים קיבל וינסנט קריאה במכשיר הקשר. זה היה קאיין. רובי מקגניגל שלט בהתקדמות הרובוט מתוך תא התפעול, חדר תלת־מושבי מלא בצגים ומכשירי ניווט. הוא דיווח שיש הבהוב ממש גדול בסונאר. וינסנט מיהר לסיפון האחורי ואמר למקגניגל לפנות פניית פרסה עם הרובוט. הסוללות עמדו להיגמר ובכל זאת, המפעילים עברו מסונאר בתדר נמוך לסונאר בתדר גבוה כדי לייצר תמונה מפורטת יותר. מה שהופיע על הצג היה מדהים: תרנים וסיפון עליון של כלי שיט. "ניקו, אנחנו חייבים לחזור למעלה", אמר מקגניגל, "עוד רגע נגמרות הסוללות". "לא, לא!" אמר וינסנט בנחרצות, "אני רוצה לראות עץ במצלמה. עד שלא נראה עץ אלו רק רמזים, לא הוכחה".
מקגניגל חלף באי־רצון שוב סמוך למקום, והפעם הפעיל את הפנסים ומצלמת הווידיאו. במשך 30 השניות הבאות לא שמע וינסנט דבר פרט לרחש המחשבים ולפעימות ליבו כשלנגד עיניו נגלו מראות מעומק 3,000 מטרים. שנים של תכנון והכנות שערכו שירס, באונד ווינסנט, שתיים מהמשלחות האנטארקטיות הלא־ממשלתיות הגדולות ביותר בהיסטוריה, והכול היה תלוי ברגעים האלה.
מתוך חשכת המצולות הגיח אל המסך פלא היסטורי אגדי בן יותר ממאה שנים. צידה השמאלי של אנדיורנס, שעדיין הייתה צבועה בשחור־לבן מפואר כאילו שקעה אתמול, הופיע מתוך אפלת המצולות. וינסנט התמוגג מהמעמד ההיסטורי — ואז הכול החשיך.
הצוות התת־ימי רצה לחגוג אבל וינסנט סירב. השעון תקתק ונשארו להם 48 שעות להחליף את ערכת הסונאר של הרובוט התת־ימי במצלמה ברזולוציה גבוהה מאוד ובסורק לייזר שישמש אחר כך ליצירת העתק תלת־ממד ברזולוציה מילימטרית, ולערוך את אחד הסקרים הארכיאולוגיים הימיים החשובים ביותר במאות האחרונות.
וינסנט הורה לצוות לא לדבר על התגלית מחוץ לתא התפעול. הוא אסף את עצמו ויצא אל הגשר עם תמונת הסונאר בטלפון. באותם רגעים היו שירס ובאונד בדרכם חזרה אל הספינה. ברגע שכפות רגליהם דרכו על הסיפון הם שמעו בכריזה: "שירס ובאונד לגשר, שירס ובאונד לגשר". הם רצו לשם מיד ומצאו לצערם את וינסנט מחכה להם בפנים עגומות. "מה? מה קרה?" שאל שירס. וינסנט הזדקף, חייך והראה להם בשמחה את תמונת הסונאר בטלפון. "רבותיי, אני מציג בפניכם את אנדיורנס!" שירס היה המום. הוא השיל מעליו את האיפוק האנגלי ועטף את וינסנט בחיבוק.
הם ירדו יחד לתא התפעול כדי לצפות בווידיאו ואז הלכו לסיפון האחורי כדי להשקיף על חילוץ הרובוט התת־ימי מהמים. כשהכננת הורידה את הרובוט אל הסיפון, תרועות הצוות הדהדו מעל הקרח. במהלך התרגולים בחודשים שלפני התגלית נדרשו 36 שעות להוצאת הרובוט התת־ימי מהמים ולהחלפת סונאר במצלמה שלו. באותו יום עשה זאת הצוות ב־13 שעות בלבד. ההחלפה המהירה השאירה זמן לשתי צלילות נוספות ולשמונה שעות בחברת אנדיורנס. התמונות שהתקבלו מפורטות כל כך עד שהחוקרים זיהו אפילו אקדח נורים על הסיפון.
באונד חזה שאנדיורנס תהיה שמורה היטב, אבל לא הבין עד כמה צדק. היא הייתה במצב מדהים. בשלב כלשהו הם ראו על הצג מגף עור שאולי השתייך לפרנק ויילד, יד ימינו של שקלטון. ואז הרובוט התת־ימי ריחף מעל שלושת החורים שהנגר הנרי 'צ'יפי' מקניש והצלם פרנק הרלי חתכו בסיפון כדי לחלץ מהאונייה כמה טונות של אספקה לפני שקיעתה — אספקה שהצילה את חיי הצוות. אנדיורנס אכן נמצאה בתוך תא שטח החיפושים המורחב שלה משנת 2019. "זה היה פשוט בלתי נתפס", אמר באונד על החוויה, "השיא של חיי בלי שום ספק".
בדרך חזרה אל נמל הבית שלה באפריקה קיבלה אגולס II אישור לעשות עוד עצירה אחת — בתחנת ציד הלווייתנים גריטוויקן (Grytviken) המושבתת באי סאות' ג'ורג'יה (South Georgia). ב־1922 נקבר שם שקלטון אחרי שלקה בהתקף לב. הצוות של שירס ובאונד לא החמיץ את העובדה שאנדיורנס נמצאה בדיוק מאה שנים אחרי קבורתו של חוקר הקוטב הנודע. ראשי המשלחת אמרו כמה מילים ושירס הודה לכולם על המאמצים האדירים שהשקיעו. "שקלטון הבין שמי שרוצה להצליח, להשיג הישגים, אינו יכול לעבוד לבדו", אמר, "וזה לקח גדול בשבילי״.
גילוי אנדיורנס (שפירוש שמה הוא חוסן וכושר עמידה) הושג בעמל רב על ידי צוות נחוש, והוא מחווה הולמת לארנסט שקלטון, אדם שעשה כל שביכולתו לשמור על אנשיו ושהמוטו שלו בלטינית היה "פורטיטודינה וינצ'ימוס", בחוסן ננצח.
לחלק הראשון של הכתבה – לחצו כאן
