גילוי האונייה הטרופה מאנטארקטיקה – חלק ראשון

הכתבה פורסמה בגיליון ינואר 2025 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק, המהדורה הישראלית

ים ודל, מול חופי אנטארקטיקה, מיטיב להסתיר את סודותיו. ג'ון שירס ומנסן באונד ידעו זאת היטב. השניים הקדישו שנים לחיפוש האוצר הגדול ביותר של ים ודל. כעת הם עמדו על משטח של קרח ימי באוקיינוס הדרומי האכזרי והתכוננו להודות בתבוסתם.

שירס ובאונד ירדו משוברת הקרח העצומה שבה הפליגו עם צוותם כדי לדבר בפרטיות ולהחליט איך לבשר לעולם שנכשלו שוב. האוצר שחיפשו היה אנדיורנס המפורסמת, הברקנטינה התלת־תרנית שנשאה את ארנסט שקלטון ו־27 אנשי צוותו לאנטארקטיקה ב־1914 לפני שנמחצה על ידי המעטה העבה של הקרח הימי ונבלעה בים ודל.

מטרת המשלחת ההיא הייתה לעגון באנטארקטיקה ולחצות אותה ברגל, אך מסעה הפך לסאגה של הישרדות ולאחד הסיפורים המתועדים ביותר של עידן חקר הקוטב הדרומי. כיום ידוע שלאחר טביעת האונייה הוביל שקלטון את אנשיו ויחד הם נאבקו בסופות שלג, כוויות קור ואספקה מועטה. כולם שרדו וסיפורם שימש השראה לספרים וסרטים רבים מספור, אבל דווקא האונייה שטבעה הפכה לסמל של מסע ההישרדות האפי שלהם.

שירס, בעל ותק של 25 שנים במכון הבריטי לחקר אנטארקטיקה, ובאונד, ארכיאולוג ימי נודע מאוקספורד, כבר חזרו ב־2019 בידיים ריקות מניסיון אחד למצוא את אנדיורנס. החיפוש ההוא לימד אותם לקחים כואבים וגם הקנה להם תובנות חשובות שהקפידו ליישמן כעת בשובם אל אותו הים. אך למרות כל מאמציהם, גם הפעם דמתה החוויה שלהם בים ודל לחוויותיו של שקלטון באותו מקום ממש. שקלטון נכשל שלוש פעמים להגיע ליעדו המבוקש, הקוטב הדרומי.

אולם בניגוד אליו, להם היו כלים מודרניים כמו תחזיות קרח לווייניות, מסוקי תובלה ורובוטים תת־ימיים משוכללים עם סונאר סריקת צד. הייתה להם גם ס"א אגולס II — שוברת קרח בעלת גוף פלדה באורך 134 מטרים, וצוות מיומן. ובכל זאת, שירס ובאונד הבינו שזמנם אוזל. המשלחת כבר קיבלה ארכה אחת, אבל החורף בפתח ואותו מעטה קרח ימי שכלא בתוכו את אנדיורנס היה עלול לקפוא במהירות גם סביב אגולס II. שניהם ידעו שבעוד יומיים תצטרך שוברת הקרח להתחיל להימלט שמא תילכד.

אנדיורנס הייתה פלא ימי באורך 44 מטרים, וככל הנראה אחת מאוניות העץ האיתנות ביותר של תקופתה. היא נבנתה מקורות עצומות של עץ אשוח נורווגי שצופו בשכבה דחוסה של עץ מהמין כלורוקרדיון רודייה ונעטפו בשכבה בעובי שני מטרים של עץ אלון חסון. אף שהייתה אונייה מרשימה, אנדיורנס נועדה בעיקר לשמש להסעת הרפתקנים אמידים אל קצה הקרח הארקטי כדי לצוד דובים לבנים. על כן אחרי רכישתה ביצע בה שקלטון שינויים בהתאם לצורכי הציוד והצוות של המשלחת, הוסיף מכלאות בשביל כמה עשרות כלבי מזחלת ואף החליף את השם שהיה רשום על הירכתיים.

אחרי שהייתה כלואה תשעה חודשים בקרח הימי, נעקרו ההגה ומזוזת הירכתיים של האונייה בשל הלחץ שהפעיל הקרח, והמים החלו לחדור פנימה מהחורים שנפערו בה. בשעה חמש אחר הצוהריים ב־21 בנובמבר 1915 התבוננו בזעזוע חברי הצוות שחנו על הקרח בירכתי האונייה מתרוממים מעלה. "היא הלכה, חברים", זה כל מה שהצליח שקלטון לומר בעודו מביט באנדיורנס שוקעת בקברה הקר.

איש לא ציפה לראות שוב את האונייה הכבירה. אף ששרידי אוניות טרופות אחרות כמו טיטאניק או ביסמרק התגלו במעמקים באמצעות טכנולוגיה תת־ימית מתקדמת, השאיפה למצוא את הברקנטינה של שקלטון נחשבה תמיד לחלום באספמיה בגלל התנאים הקיצוניים בים ודל והאתגר הטכני של החיפושים תחת מעטה הקרח הימי. אבל ב־2018 הודיעה קרן פלוטילה, ארגון שימור ימי מהולנד, על מימון המשלחת הראשונה אי פעם למציאת אנדיורנס. שירס מונה לראש המשלחת ובאונד למנהל החיפושים, ונקבע שיצאו לדרך בתחילת 2019. 

למרות השימוש ברובוטים תת־ימיים חדשים של חברת הרובוטיקה הימית אושן אינפיניטי, המשלחת הצליחה להתקדם אך בקושי לתוך ים ודל, מקום שאינו מסביר פנים בלשון המעטה. המעקב אחר דפוסי הקרח הימי השנתיים, כולל הכיוון והמהירות של קפיאת הקרח, היה גם ב־2019 עדיין שילוב של מדע וניחושים, ומי שרצה לדעת היכן לחפש את אנדיורנס, נאלץ לתת את מבטחו בנקודות ציון בנות מאה שנים. המשלחת הראשונה לימדה את שירס ובאונד שעליהם לענות על צמד שאלות קריטיות כדי לארגן את מבצע החיפושים הבא: האם הם משתמשים בכלים הנכונים? האם הם מחפשים בדיוק במקום הנכון?

חברי הצוות התמודדו עם תקלות עוד לפני שהגיעו לאזור החיפוש המיועד. במהלך ניסוי המים העמוקים הראשון של הרובוט התת־ימי שלהם — התקן בשליטה מרחוק המחובר בכבל לספינה ונושא מצלמות לתיעוד השרידים — התפוצצה קפסולת האלקטרוניקה. הצוות בזבז את רוב השבוע על מסלול נחיתה בהמתנה לחלפים שמעולם לא הגיעו. בסופו של דבר הם ויתרו על ההמתנה ויצאו אל אזור החיפושים. נשאר להם זמן לשתי צלילות בלבד עם 'כלב הציד' התת־ימי העיקרי שלהם — צוללת אוטונומית משוכללת בצבע כתום בוהק בשם הוגין 6000 שתוכנתה לסרוק את קרקעית הים מתחת לקרח באמצעות סונאר סריקת צד.

ההתחלה הייתה נפלאה והצוללת כיסתה שבעה מתוך 11 קווי החיפוש המתוכנתים בתוך תא השטח שאנדיורנס הייתה אמורה להיות בו לפי הערכותיו של באונד. ואז הצוללת הרובוטית, שעלותה שישה מיליוני דולרים, נעלמה בלי זכר ועימה נעלמו כל הנתונים יקרי הערך שאספה וכן סיכויי ההצלחה של המשלחת. שירס, באונד וחבריהם לצוות הודו בצער בתבוסתם.

לחלק השני של הכתבה לחצו כאן