כולנו חווינו את התחושה המגרדת והקצוצה הזו, את הדחף לעשות משהו—כל דבר—מלבד מה שאנחנו עושים כרגע. זהו שעמום, והוא נורא.
למרות שהחוויה נפוצה מאוד, רק לאחרונה החלו מדענים להתבונן מקרוב בתחושה הזו. והם מגלים שבעוד ששעמום עלול להיות לא נעים, הוא מביא מסר שכדאי לנו להקשיב לו.
מה השעמום מנסה לומר לנו
ג'יימס דנקרט מתאר שעמום כדומה לכאב, ולא רק בגלל ששעמום גורם לך להרגיש רע.
כאב הוא דרכו של הגוף לומר לך שמשהו לא בסדר, ושאתה צריך לעשות משהו בנוגע לזה. שעמום ממלא תפקיד דומה, אומר דנקרט, חוקר מוח קוגניטיבי באוניברסיטת ווטרלו שחוקר שעמום. "הוא אומר לך שמה שאתה עושה עכשיו לא מתאים. עשה משהו אחר."
באופן ספציפי, שעמום אומר לך שמה שאתה עושה אינו מתאים למשאבים המנטליים או הרגשיים שיש לך ברגע זה, אומרת ארין וסטגייט, פסיכולוגית חברתית ומנהלת המעבדה לקוגניציה חברתית ורגש באוניברסיטת פלורידה סטייט.
המשימה שאיתה אתה מתמודד עשויה להיות קלה מדי, קשה מדי, או אולי היא פשוט לא משמעותית עבורך באופן אישי ברגע זה. אבל בדרך זו או אחרת, היא לא מתאימה עבורך.
שעמום לא רק צובע את הזמן שמבלים בישיבה בחדרי המתנה או בצפייה בתוכניות טלוויזיה משעממות. הוא יכול גם להתגנב לדפוסים הגדולים יותר של חיינו, כמו העבודה שלנו והיחסים שלנו. וגם שם, הוא מביא מסר. "אנחנו די נמנעים משינוי דברים," אומרת וסטגייט. "אנחנו נמנעים להתפטר מעבודות, לסיים יחסים, לשנות את מקום מגורינו, לשנות את מה שאנחנו עושים. שעמום עוזר לנו להכיר בכך שאולי שינוי הוא הכרחי."
מה לעשות כשמשעמם בכיתה
כאשר מחנכים והורים לומדים לראות בשעמום סימן לכך שילדים צריכים לעשות משהו אחר, השעמום והאי-שקט שהוא יוצר הופכים לאתגר חינוכי.
"ילדים מדווחים על שעמום לעתים קרובות יותר ממבוגרים", אומרת אליסיה וולף, חוקרת מוח באוניברסיטת רנסלר הפוליטכנית שחוקרת לחץ ומעורבות בכיתה.
"ילדים משתעממים אם החומר קל מדי, אבל הם גם משתעממים אם הוא קשה מדי", היא מסבירה. "למידה יעילה דורשת להישאר ב"אזור הזהב". למרות שיכול להיות קשה להשיג זאת בכיתה עם תלמידים רבים, הימנעות משעמום דורשת התאמה של החומר לרמת הלומד. הפתרון הטוב ביותר הוא למידה מותאמת אישית, אבל זה לא תמיד מעשי", אומרת וסטגייט.
עם זאת, היא אומרת שמורים והורים יכולים לעזור על ידי מתן פרויקטים נוספים לתלמידים ששולטים בחומר בזמן שמציעים לאלה שעדיין מתקשים עם השיעור גישות חדשות לחומר.
מציאת משמעות אישית גם חשובה כשרוצים למנוע מילדים להשתעמם. כריס הלמן, חוקר במרכז ללימודים מתקדמים של הוראה ולמידה באוניברסיטת וירג'יניה, עובד עם מחנכים לשיפור המעורבות והמוטיבציה של תלמידים.
הוא פיתח את "התערבות ערך-תועלת", טכניקה שבה מחנכים והורים מחברים שיעורים בכיתה למשהו שהתלמיד מעריך.
שף מתחיל עשוי להשתעמם עד דמעות (או לגבהים של היפראקטיביות) ממתמטיקה עד שמראים לו כמה שימושיים שברים באפיית עוגה, בעוד שאוהד ספורט צעיר עשוי להתעניין באלגברה כשהוא רואה איך משתמשים בה בסטטיסטיקה של ספורט. ילד שאוהב כלבים עלול להירדם בקריאת "מארי פופינס", אבל בשמחה יבלע את "פנג הלבן".
האם שעמום מגביר יצירתיות?
אולי שמעתם ששעמום מגביר יצירתיות, וחלק מהמחקרים אכן מרמזים על כך.
אבל מחקרים אלה לא חזרו על עצמם, ומחקרים עדכניים יותר העמידו את הרעיון בספק, אומר אנדראס אלפידורו, פילוסוף של התודעה באוניברסיטת לואיוויל בקנטקי, ומחבר הספר "כח מניע: איך שעמום, תסכול וציפייה מובילים אותנו לחיים טובים". מחקר משנת 2016 מצא ששעמום כנראה לא מייצר יצירתיות. תרגול כן. למעשה, המחקר מצא שבמקרים רבים, שעמום פגע בשטף המשימות היצירתיות.
עם זאת, ייתכן שיש קשר בין שעמום ליצירתיות – לפחות עבור חלק מהאנשים. אלפידורו מציין שאתה יכול להגיב לשעמום בדרכים יצירתיות.
"במקרה כזה," הוא אומר, "לא הייתי משבח את השעמום על כך; הייתי משבח אותך."
וזה מביא אותנו למה שעשוי להיות העובדה החשובה ביותר לגבי שעמום: האם הוא מועיל או מזיק? – תלוי באיך אתה מגיב אליו.
תגובות בונות לשעמום
האות שהשעמום שולח אומר לנו לעשות משהו אחר, אבל הוא לא אומר לנו מה לעשות. ההחלטה הזו יכולה לעשות את ההבדל בין אם שעמום הוא דבר טוב או לא.
כשהתחושה המציקה הזו עולה, קל להושיט יד מיד לטלפון ולהתחיל לגלול ברשתות החברתיות, או גרוע מזה. אנשים הנוטים לשעמום נוטים יותר להשתמש בסמים ואלכוהול, על פי מחקרים מסוימים. מצד שני, שעמום יכול לדחוף אותך לעבר משימות משמעותיות יותר, אומר אלפידורו. כשהשעמום מכה, אתה עשוי להתקשר לחבר שלא שמעת ממנו זמן רב, לצאת לטיול או לחדר כושר, או להרים את הגיטרה שלך ולהתעסק עם המנגינה שאתה עובד עליה.
הטריק, כמובן, הוא לשים לב לאזעקת השעמום הזו ולקבל החלטה מודעת על איך להגיב. "אנחנו צריכים לקחת נשימה עמוקה ולומר, 'אוקיי, אני משועמם. זה לא יהרוג אותי. בוא נבין למה אני משועמם, ונבין מה הדבר הטוב ביותר לעשות עכשיו'," אומר דנקרט.
כמובן, לא לכולם יש את הפריבילגיה של אפשרויות בונות להגיב לשעמום, מציין אלפידורו.
לא לכל ההורים והמורים יש את הזמן או המשאבים לעזור לתלמידים משועממים להתעניין בשיעורים שלהם. לאנשים שעובדים בעבודות משעממות ולא מספקות עשוי לחסר החינוך, הניסיון או הקשרים להשיג עבודות טובות יותר.
אבל כשאנחנו מבינים מה שעמום אומר, ואיך הכי טוב להקל עליו, אנחנו יכולים לקבל החלטות טובות יותר, הן כאנשים והן כחברה, על איך להקשיב ולהגיב לאות הזה.
"אמא, משעמם לי!": לראות בשעמום הזדמנות
כהורים, כאשר ילדכם אומר "משעמם לי", זו הזדמנות חינוכית יקרה. במקום לראות בשעמום בעיה שיש לפתור מיד או להרגיש אשמה שאינכם מעסיקים מספיק את ילדכם, נסו לראות בו רגע של אפשרויות. שאלו את ילדכם שאלות פתוחות: "מה היית רוצה לעשות אם היה לך את כל הזמן בעולם?" או "איזו פעילות גורמת לך לשכוח את הזמן?"
שעמום יכול להיות הרגע שבו ילדכם מגלה תשוקה חדשה, מפתח כישורי פתרון בעיות, או פשוט לומד בנינוחות עם רגעים שקטים. במקום למלא מיד את זמנם במסכים או באירועים מתוכננים, תנו להם את המרחב לנווט בעצמם דרך תחושת חוסר הנוחות של שעמום. זו עשויה להיות המתנה החשובה ביותר שתוכלו להעניק להם – היכולת לזהות מה באמת מעניין אותם ולמצוא את הקול הפנימי שלהם בעולם גדוש גירויים.
זכרו: חלק מתפקידנו כהורים אינו למנוע שעמום, אלא ללמד את ילדינו להקשיב למה ששעמום מנסה לומר להם, ולהנחות אותם לפתח את המיומנויות והסקרנות הדרושים כדי להפוך רגעים של חוסר עניין להזדמנויות לצמיחה, יצירתיות וגילוי עצמי.
