אין הרבה אנשים שיכולים להעיד על עצמם בביטחון מלא כי הם חיים את החלום, אך אוהד נבון (המוכר בשם 'אוהד הנווד') הוא בין ברי המזל שיכולים להצהיר על כך בביטחון מלא: טיולים בעשרות מדינות, כ־200 ימים בחו"ל בכל שנה ועשרות אלפי עוקבים ברשתות החברתיות – מי אמר שלא ניתן לשלב בין עבודה להנאה?
תחילת המסע של אוהד הייתה די שגרתית: לימודים בתיכון בעיר מגוריו, שירות צבאי כקצין בחיל הים וטיול של שנה בניו זילנד ובאוסטרליה – במהלכה אף הספיק להירשם ללימודי הנדסה כימית בטכניון. לאחר שחזר מהטיול הוא חבש את ספסל הלימודים במשך ארבעה חודשים, אך המבט שלו לא הפסיק לנדוד החוצה למרחבים הפתוחים. לבסוף הוא קיבל החלטה גורלית: לעשות את מה שהלב שלו מבקש, לעזוב את הכול ולהמשיך לטייל.

חלפו מאז אותה החלטה כשמונה שנים, ומאז אוהד מטייל בעולם ומעלה לרשתות החברתיות תיעודים מרתקים מהמסעות שלו שזוכים לעשרות אלפי צפיות: בין אם זה מסע הישרדות באמזונס, טיול אופנועים בהימליה או חופשות יוקרה באיי סיישל וביוון, אוהד מוכיח שניתן לשלב בין סגפנות לחיים הטובים ועל הדרך גם להתפרנס מזה.
המסע בעקבות הפינגווין המלכותי
ההפלגה לאיי ג'ורג'יה בהחלט משתייכת לטיולי 'החיים הטובים' של אוהד: ספינת יוקרה, שפים המבשלים אוכל גורמה, הרצאות של מומחים לצילום ולטבע ו־17 ימים באחד האזורים המרוחקים בעולם. מי צריך יותר מזה?
"האיים נמצאים באמצע האוקיאנוס בסמוך לאנטרקטיקה וחיות שם מושבות הפינגווינים הגדולות ביותר בעולם – הגדולה שבהן מונה מעל חצי מיליון פריטים של פינגווינים מלכותיים. הגובה הממוצע של הפינגווינים הוא 90 סנטימטרים, חלקם מגיעים אפילו ל־1.20 מטרים, עם צוואר בגוונים של צהוב וכתום – הם פשוט יפיפיים", הוא מספר.


"מסע ההפלגה אורך 17 ימים. בדרך כלל ההפלגות לאזור הזה מתחילות בדרום אמריקה, ממשיכות לאיי ג'ורג'יה ומשם לאנטרקטיקה, מה שאומר שמבלים המון זמן בלב ים. אנחנו זכינו לחמישה וחצי ימים רק באיי ג'ורג'יה, מה שאפשר לנו לחקור את המגוון הביולוגי המטורף של האיים מקרוב. יש שם עופות דורסים שאוכלים את ביצי הפינגווינים, פילי ים ענקיים ודובי ים עם פרווה מאוד נחשקת שהובילה את המין לסף הכחדה, אך כיום בעקבות חוק האוסר על ציד השתקמה האוכלוסייה שלו והגיעה לכדי חמישה מיליון פרטים", הוא מספר.
"כדי לשמור על המגוון הביולוגי הזה, הבריטים – ששולטים באי – מחטאים אותך מכף רגל כבר עם ההגעה למקום כדי שלא תביא מינים פולשים לאיים. לפני כמה עשרות שנים באחת מספינות הסוחר היו עכברים, שהתפשטו בכל האיים וכמעט חיסלו את אוכלוסיית הפינגווינים והם לא רוצים שזה יקרה שוב.


"אם לסכם את החוויה הזו במילה אחת: מדהים. הנופים הבראשיתיים והחיות הנדירות יוצרים חוויה באמת מיוחדת במינה. אני בטוח שאחזור לשם שוב בעתיד", הוא אומר.
זוהר הקוטב ולוויתנים
המסע הבא של אוהד היה בקצה השני של העולם: מחוג הקוטב הדרומי הוא עבר לחוג הקוטב הצפוני – ללפלנד.
"מדובר בחבל ארץ בצפון אירופה שכולל ארבע ארצות: פינלנד, רוסיה, נורווגיה ושוודיה. הייחוד של האזור הזה הוא שביום הארוך בשנה יש 24 שעות אור וביום הקצר בשנה אין בכלל שעות אור. יצאנו לשם אני ועוד 17 ישראלים בתחילת דצמבר, תקופה בשנה שבה יש שלוש וחצי שעות של אור יום; השחר עולה ב־10:00 והשקיעה היא לקראת 13:30", הוא מספר.
"בתקופת נובמבר־דצמבר מגיעים המון דגי הרינג לפיורדים של נורווגיה, שאלו עמקים תלולים שמוצפים במי ים. המים בפיורדים פחות קרים מאשר באוקיאנוס הפתוח ולכן ההרינגים מתחבאים שם בזרמים. הדבר המדהים הוא שבעקבות ההרינגים מגיעים לאזור בכל שנה כ־3,000 לוויתנים, הכוללים קטלנים (אורקות), לוויתנים גדולי סנפיר ולוויתנים צפוניים.


"קטלן הוא טורף על באורך של עשרה מטרים שאוכל לבנתנים ולוייתני ענק, כך שזה באמת כבוד גדול לראות אותו מקרוב. לוויתנים גדולי סנפיר מגיעים לכדי 15 מטרים ושוחים יחד בקבוצות גדולות – התפוצה שלהם מאוד רחבה וראיתי אותם בהרבה מקומות, אבל הם כל כך יפים שתמיד מרגש לראות אותם שוב. הלוויתינים הצפוניים ענקים גם כן – האורך שלהם הוא מעל 10 מטרים – וגם אותם היה מדהים לראות.
"לאורך השנים הקטלנים פיתחו שיטת ציד מעניינת: הם מוצאים קבוצת הרינגים, 'מכדררים' אותם לצורת כדור שנקראת 'Bait Balls' ואז אוכלים אותם אחד אחד, דג אחרי דג. לאחר מכן מגיעים הלוויתנים גדולי הסנפיר ופשוט אוכלים את כל 'כדור' הדגים בבת אחת.
"היה לנו ברור כבר מתחילת הטיול שאנחנו רוצים לראות את הלוויתנים מקרוב, ובאמת יצאנו בסירה ללב ים כדי לחפש אותם. כל הפיורדים מסביב היו מוקפים בשלג, היו גלים מאוד גבוהים, הייתה רוח קרה והטמפרטורות לא הפסיקו לרדת – ממש גיהינום. הדבר היחידי שעודד אותנו היו שמי הפנינה שמעלינו, שזו תופעה נדירה ומעניינת שמתרחשת רק בקטבים: בתנאי קור קיצוני העננים הופכים לקריסטלים כשהשמש מאירה עליהם, ונראה שיש קשת ענקית בשמיים בגווני ירוק, ורוד וכתום בערבוביה.

"עברו מספר שעות ולא היה אפילו סימן ללוייתן. התקרבנו לספינות גדולות שהיו מצוידות במכשירי רדיו וסונארים והבנו מאנשי הצוות שגם הם לא ראו לוויתנים באותו יום. למרות שכבר התחיל להחשיך החלטנו להמשיך לחפש, ורגע לפני ששבנו על עקבותינו עשרות לוויתנים החלו להקיף את הסירה שלנו. היו שם הרבה קטלנים ולוויתנים גדולי סנפיר שאכלו את ההרינגים, וכל הזמן הגיעו עוד ועוד. באיזשהו שלב אפילו לבשנו חליפות וקפצנו למים כדי לראות אותם מקרוב", הוא צוחק.
לדברי אוהד, החיפוש אחר הזוהר הצפוני היה מאתגר אף יותר מהחיפוש אחר הלוויתנים. "מדובר בתופעת טבע מרהיבה שבה חלקיקים אלקטרומגנטיים שמגיעים מהשמש מתנגשים במולקולות אוויר בכדור הארץ, מה שגורם לפליטת אנרגיה בצורת אור ירוק, אדום, כחול וסגול. היה לנו ברור שאנחנו לא רוצים לפספס את זה.
"הקצנו ארבעה ימי חיפוש לזוהר הצפוני. ביום הראשון שכרנו וואן ונסענו למקום מבודד וחשוך בתקווה לחזות בתופעה. השתמשנו באפליקציות של מזג אוויר כדי לראות איפה עומדים להיות עננים, הצלבנו את המידע עם אפליקציה אחרת שמראה איפה אין זיהום אור והסתכלנו באפליקציה שלישית שמציגה תחזיות למקומות שבהם אמור להופיע הזוהר הצפוני. ביום השני שכרנו סירה שלקחה אותנו לאחד המפרצים החשוכים של נורווגיה, ופתאום ראינו פס ירוק ומרהיב. ביום השלישי יצאנו לטרק של שעתיים לגבעה מבודדת וחשוכה, אבל לא ראינו שום דבר כי היה מלא שלג. בסופו של דבר, הזוהר הכי יפה היה על יד הבקתות הכפריות שבהן ישנו: לקחנו שמיכה, הוצאנו כיסאות ובהינו במשך שעות בצבעים מתחלפים בשמיים.
"בסופו של דבר החיים מזמנים לנו אינספור הזדמנויות ליהנות מהיופי של העולם הזה", אומר אוהד. "אנחנו רק צריכים לזהות את ההזדמנויות האלו ולדעת לממש אותם".