במאי האחרון יצאה קבוצה של 12 ישראלים להרפתקה באיסלנד; יעד פראי, קפוא ומסקרן, המכונה לעיתים "אי האש והקרח", שהפך למשאת חלומותיהם של מטיילים רבים. את המסע בן עשרת הימים הוביל אוהד הנווד – יוצר תוכן ומדריך טיולים שהפך את השיטוט בעולם לדרך חיים.
אבל בניגוד למסעות מודרכים רגילים, הפעם היה אלמנט מפתיע: גם אוהד לא היה באיסלנד מעולם.
"זה קונספט חדש; לגלות מקום חדש ביחד עם הקהל שלי. אני לא בא ממקום של 'אני המומחה', להפך – אני בא לגלות את היעד יחד איתם. הפעם זו הייתה איסלנד – יעד קיצוני בטירוף שמעולם לא הייתי בו. פשוט הזמנתי 12 איש, לקחנו ואן ויצאנו להרפתקה."
שבוע בלבד לפני היציאה בוטלו הטיסות הישירות לישראל וממנה בשל המצב הביטחוני. במקום טיסה ישירה לאיסלנד, נאלצה הקבוצה לנסוע דרך נתיב עוקף שעבר ברומניה ובצרפת.
"עשינו עיקוף מטורף מבוקרשט לפריז, קונקשן של שמונה שעות, ומשם לאיסלנד. זה הרגיש כמו טרק אווירי. אבל גם בזה היה משהו עוצמתי: ההבנה שכולנו באמת באנו בשביל החוויה. כשאתה טס 24 שעות ליעד, אתה בא בלב פתוח ומוכן להתמסר".
לדברי אוהד, המפגש הראשוני עם איסלנד היה עוצמתי במיוחד. "נחתנו באחת בלילה וראינו שמיים כחולים, זה לא הסתדר לי בראש. אומנם האור לא חזק, אבל עדיין היה אור, כאילו העולם שכח לסגור את התריס. כשעברנו מעל הקרחונים בטיסה הם נצבעו באור רך, כך שהכול נראה די חלומי – ממש פתיחה מושלמת."
ביום הראשון לטיול יצאה הקבוצה לאחד מאתרי הצלילה הייחודיים בכדור הארץ: אתר סילפרה (Silfra) בשמורת ת'ינגווליר, הממוקמת בסדק שנוצר בין שני הלוחות הטקטוניים של יבשות צפון אמריקה ואירו־אסיה.
"כחובב ים, זו הייתה עבורי חוויה עוצמתית. אתה לובש חליפת צלילה יבשה ונכנס למים הכי צלולים בעולם בין שתי יבשות. בשלב מסוים כולנו שתקנו, פשוט צפנו בלי לדבר. אני חושב שכולנו חשבנו מחשבה דומה באותו רגע: 'וואוו, הגענו לאיסלנד".
בימים הבאים המשיכה הקבוצה במסלול "מעגל הזהב", אזור הכולל גייזרים פעילים, מפלים וחופים געשיים בצבע שחור.
"איסלנד לא נראית כמו שאר העולם וממש יש תחושה של עולם אחר. נראה כאילו שמישהו קם, ערבב אדמה, קיטור, קרח ואש – ושם הכול במקום אחד. התוצאה מיוחדת מאוד", אומר אוהד.
העובדה שאיסלנד שוכנת על קו השבר בין שני לוחות טקטוניים יוצרת תנאים אידאליים לתופעות גיאותרמיות כמו גייזרים, מעיינות חמים ובוץ מבעבע. הקבוצה ביקרה באחד הגייזרים המפורסמים במדינה ששמו "סטרוקור" (Strokkur), המתפרץ בכל 5–10 דקות ולגובה של עד 30 מטרים.
"עמדנו מול הגייזר וחיכינו להתפרצות. ממש אפשר לשמוע את הרתיחה, ולפתע רואים את המים יוצאים מבטן האדמה. מרוב התלהבות הרגשתי כמו ילד בגוף של מבוגר כשראיתי את התופעה."
היום הרביעי לטיול כלל טרק עם גרזני קרח ורתמות על קרחון סנייפלסיוקול (Snæfellsjökull).
"הלכנו על הקרח מאובזרים כאילו אנחנו בדרך לאוורסט. הקרח היה כחול עם כתמים שחורים, והתערבב עם החול הגעשי. זה נראה כאילו צבעו את הכול בשחור, לבן וכחול.
"לאחר מכן עלינו על סירה אמפיבית, שזה רכב שהופך לסירה. שטנו בין הקרחונים, הרמנו חתיכת קרח ושתינו ממנה וויסקי – מסוג הדברים שמתאפשרים רק באיסלנד".
היום השביעי של הטיול הוקדש לצפייה בלווייתנים. לאורך כל שבוע הטיול מזג האוויר האיר פנים לקבוצה, אך דווקא ביום התצפית התקדרו השמיים ונשבה רוח חזקה.
"הייתי די בלחץ; בסופו של דבר אתה מביא קבוצה ורוצה שהכול יצליח. ואז מגיע היום הכי גשום וסף הלחץ עולה. בסוף מזג האוויר החורפי סיפק תפאורה ערפילית ודרמטית, וגם הצלחנו לראות לוויתן אחד שעלה שוב ושוב מעל למים ולהקה ענקית של דולפינים שחורים שהתקרבה לסירה".
ביום המחרת המשיכה הקבוצה למערת לבה עתיקה שהתגלתה במאה ה־19 ובה עמודי קרח, סלעים געשיים, וסיפורי פולקלור מקומיים על טרולים המאכלסים אותה.
"הטמפרטורה שם היא כמו במקפיא. כל הקירות שחורים ויש המון נטיפי קרח. עם תפאורה שכזו, כשאתה מסתכל על גוש אבן שהמדריך מצביע עליו ומספר לך את האגדה על הטרול, זה כבר לא נשמע כל כך מופרך".
הימים האחרונים של הטיול התנהלו על מי מנוחות: הליכה בין מרבדי תורמוס כחולים וביקור במפל שלרוב לא ניתן לבקר בו לפני חודש יוני, אך נפתח למבקרים בזכות מזג האוויר החמים.
"בסוף הטיול בעיקר רצינו להיות ביחד, בלי מצלמות וטלפונים. אחרי שבוע ביחד התגבשנו מאוד ונהנו מהשהות המשותפת ביחד".
הטיול נחתם בביקור בעיר הבירה רייקיאוויק – עיר נמל קטנה הבנויה בסגנון סקנדינבי.
"אחרי שבוע בטבע, היינו צריכים רגע להתרגל לאווירה העירונית. אבל אפילו בעיר הבירה מרגישים את האיסלנדיות: פשוטה, יפה וייחודית", מסכם אוהד.
