לא בכדי הפכה בספרד המימרה הידועה 'כל הדרכים מובילות לרומא' ל'כל הדרכים מובילות לסנטיאגו דה קומפוסטלה', שכן כעשר דרכים שונות מובילות לעיר, כל אחת מהן שונה מרעותה. כדי להבין את סיפורו של הקמינו דה סנטיאגו צריך להתחיל דווקא בסוף: לפי המסורת הנוצרית, סנט ג'יימס (בעברית: יעקב בן זַבדַי, בספרדית: סנטיאגו) שעל שמו קרוי נתיב העלייה לרגל, קבור בעיר סנטיאגו דה קומפוסטלה (Santiago de Compostela), שם הוא מסתיים.
מזה מאות שנים שהקמינו דה סנטיאגו משמש נתיב עלייה מרכזי לנצרות, שני בחשיבותו רק לנתיבי העלייה לרגל לירושלים ולרומא. המסלול ממשיך להיות פופולארי גם היום; בשנת 2022 למשל סיימו את המסלול המרכזי כ־438,000 מטיילים, ונראה כי היד עוד נטויה.
על אף שכל הדרכים מובילות לסנטיאגו דה קומפוסטלה, השוכנת במחוז גליסיה, נתיב העלייה לרגל חוצה את גבולות ספרד. בדרך הצרפתית למשל, שכשמה כן היא מתחילה בצד הצרפתי של הרי הפירנאים, יש את התשתיות הטובות ביותר והיא ללא ספק העמוסה מבין כל המסלולים. חלופות פופולאריות פחות עוברות בחוף הפורטוגזי, בהרים הקנטבריים ובמישורים הפנימיים של קסטיליה ולאון.
בכל מסלול טמונים יתרונות שונים מבחינת אקלים, נוף, אתגרים פיזיים ותרבויות אזוריות. עם זאת, יש גם מאפיינים החוזרים על עצמם, בהם המנזרים, החורבות העתיקות ואכסניות המכונות בספרדית אלברגה (Albergues) שזה מאות שנים משרתות את העולים לרגל.
רבים מדווחים על תחושת האחווה השוררת בין ההולכים בקמינו, שלא מהססים לחלוק בקבוק מים ויין, מאכל או מילה טובה למי שזקוק לכך לאורך הדרך. רבים מדווחים גם על תחושת בדידות עמוקה בעת הליכה במסלול המלווה בתחושת סיפוק גדולה, כך שגם אם לא תמצאו את אלוהים או את עצמכם בדרך -– יש לפחות הבטחה לשקט ולשלווה עמוקים.
מסלול ראשון: הדרך הפורטוגלית
הדרך הפורטוגלית המתחילה בפורטו עוברת ברובה בפנים היבשת, אך יש גם אלטרנטיבה העוברת דרך חופי האוקיאנוס האטלנטי בצפון פורטוגל וגליסיה, שנחשבו בתקופה הרומית לקצה העולם הידוע.
ימים 1–3
קתדרלת פורטו, על אריחי האזולז'ו הכחולים והחזית הרומנסקית שלה, היא נקודת התחלה ראויה לשמה למסלול מסוג זה. פנו לכיוון העיר מטוסיניוס (Matosinhos) ועקבו אחר האוקיינוס לאורך שבילים החוצים דיונות, שדות וחורש. חפשו עבודות תחרה בעיירת הנמל העתיקה וילה דו קונדה (Vila do Conde), טעמו דגי בקלה בשוק הדייגים בפובואה דה ורזים (Póvoa de Varzim) שנבנה במאה ה־18 וצפו בגלישת קַיְט מול החופים המוכרזים של אספוסנדה (Albergues) שבצפון־מערב פורטוגל.
ימים 4–7
מִקְטָע זה פונה מזרחה מהאוקיאנוס לנהר ניבה((Neiva. גשר ברזל מפואר של גוסטב אייפל מאפשר למטיילים לחצות את הנהר בבטחה אל עבר רכבל העולה אל בזיליקת 'הלב הקדוש של ישו' (Templo do Sagrado Coração de Jesus). השביל מתפתל כלפי מעלה לתוך חורשת אקליפטוסים ומשם בחזרה אל האוקיינוס, שלאורך חופיו זרועים מבצרי חוף וטחנות רוח נושנות. בהמשך הדרך מגיעים לנהר המיניו (Minho) המשמש קו גבול טבעי בין ספרד לפורטוגל, אותו ניתן לחצות במעבורת. על הגדה הרחוקה נמצאת העיירה א־גארדה (A Guarda), המפורסמת בזכות הלובסטר שלה ובזכות חורבות של מקדש קלטי עתיק הנמצאים בתחומה.
ימים 8–11
בהמשך המסלול מגיעים למנזר המלכותי של סנטה מריה דה אויה (Santa María de Oia), עליו הגנו נזירים ציסטרציאנים באמצעות תותחים מפני ספינות טורקיות. המסלול, הקרוי על שמם של הנזירים, עובר דרך באיונה (Baiona), עיר הנמל שהייתה הראשונה לקבל את הבשורה על הימצאו של העולם החדש בידי כריסטופר קולומובס בשלהי המאה ה־15. התענגו על יפי הים ועצרו לטעימות בחוות לגידול צדפות בשפך ויגו (Vigo), לפני שתפנו לתוך היבשת.
ימים 12–14
חקרו את המרכז ההיסטורי של פונטוודרה (Pontevedra), שזכתה במספר פרסים בין־לאומיים בזכות התכנון העירוני ושימור העתיקות שלה. שוטטו בבזיליקה הגותית של סנטה מריה לה מאיור (Santa María la Mayor) ובחורבות מנזר סנטו דומינגו (Santo Domingo) לפני שתחצו את האזור החקלאי של גליסיה. תנו מנוחה לשרירים הדואבים במעיינות תרמיים ומלאו כרסכם באמפנדס, לפני שתמשיכו לכפר פאדרון (Padrón). בכפר זה, כך לפי המסורת הנוצרית, הוטמנו לראשונה שרידיו של סנטיאגו – עד שבישוף בשם תאודומירו הביא אותם לקבורה אחרונה בסנטיאגו דה קומפוסטלה.
מסלול שני: הדרך הצפונית
שביל זה שאורכו כ־320 קילומטרים נבנה על ידי המלך אלפונסו השני מאסטוריה בשנת 820 לספירה לערך, והוא העתיק ביותר מבין נתיבי הקמינו דה סנטיאגו. זוהי גם הדרך הקשה ביותר המיועדת למיטיבי לכת בלבד. אך המאמץ משתלם, שכן ההולכים בה זוכים לראות נופי הרים פנורמיים ומרהיבים ונהנים מאוכל עשיר.
ימים 1–3
לצד בניית הדרך הצפונית, המלך אלפונסו השני הזמין גם את בנייתה של קתדרלת סן סלבדור המסמנת את תחילתו של מסלול זה. השקיפו על העמק ממנזר נוסטרה סנורה דל פרנסו (Nuestra Señora del Fresno) ונמנמו מתחת לחומות המבוצרות של סאלאס (Salas). משם השביל ממשיך ליער ערמונים קסום, חולף על פני מחסני תבואה עתיקים ועל פני חורבות של בית חולים שנבנה בימי הביניים עבור עולי רגל.
ימים 4–7
המשיכו דרך העיירה פולה דה אלנדה (Pola de Allande) הציורית, שם המקומיים עדיין מדברים בניב אונאביגו (גליסית־אסטורית עתיקה). עצרו כדי לראות את ארמון צ'ינפואגוס דה פניאלבה (Cienfuegos de Peñalba) מהמאה ה־14 השוכן בראש גבעה מבודדת, שבה מוכרים גבינת אוסו־איראטי מקומית. לאחר מכן השביל יורד שוב למאגר המים סלימה (Salime), שהוא התחנה האחרונה באסטוריה.
ימים 8–11
המשיכו הלאה לאורך גליסיה, שרבים מתושביה מדברים באונאביגו. שביל מוצל עובר דרך חורשת אלונים עתיקה המובילה אל המגדל של קסטרוורדה (Castroverde) מהמאה ה־14, המתנשא לגובה של 20 מטרים. לעת ערב עצרו בלוגו (Lugo), עיר המוקפת כולה בחומה רומית עתיקה הידועה באוכל והיין המשובחים שלה.
ימים 12–14
במקטע זה יערות הערמונים והחורבות הרומיות, כולל אלו של מקדש סנטה אוליה דה בובודה (Santa Eulalia de Bóveda), הופכים יותר ויותר רווחים. בשלב זה של המסלול גם הקולינריה הולכת ומשתבחת, שכן הכפרים הקטנים הפזורים לאורך השביל ידועים במאכלי הים הגליסאיים וביינות המשובחים שלהם. בשלב זה הדרך הצפונית והדרך הצרפתית מתחברות, כך שהקטע האחרון נהיה יותר עמוס בעולי רגל. עצרו בהרמיטאז' סן פדרו (Hermitage of San Pedro) המוקף בחורשת אלונים והתבוננו בסיפוק בצריחים הרחוקים של היעד הסופי שלכם – קתדרלת סנטיאגו דה קומפוסטלה.
