בעוד שקרואטיה, סלובניה ומונטנגרו הפכו ליעדים פופולאריים למדי בקרב התיירים הישראלים, בוסניה והרצגובינה, שאף היא שוכנת בבלקן, נותרה במידה רבה אוצר בלום שטרם נתגלה.
לצד שלל היתרונות הרבים שהוא מציע, לחבל הרצגובינה יש תרבות קולינרית משגעת, יינות ייחודיים ומחירים זולים יחסית בהשוואה לרבות משכנותיה.
אם עדיין לא קניתם כרטיס טיסה לתקופת החגים, זהו בהחלט יעד שכדאי לשקול.
דרך היין של הרצגובינה היא אידאלית עבור מי שמעוניין לחקור את הנוף המרשים של האזור, לעבור מכרם לכרם ולטעום מגוון רחב של מנות מסורתיות ויינות מקומיים יוצאי דופן.
המסלול מתחיל במוסטאר (Mostar), שקיבלה בשנת 2024 את התואר "עיר היין של אירופה". הרובע העתיק של העיר שוחזר בקפידה, עם רחובות מתפתלים, מבנים עותמאניים ישנים שבהם מגישים קפה בוסני מסורתי ורחת לוקום, ובתי מלאכה שבהם מעבדים עור ונחושת.
במרחק של 20 דקות נסיעה משם לתוך ההרים המקיפים את העיר, שוכן הכפר גורנצ'י (Goranci) ובו מסעדה בעלת אותו השם. במסעדת גורנצ'י יגישו לכם ארוחות מסורתיות כגון עגל ותבשיל שעועית בוסני, המוגש עם לחם, תפוחי אדמה וגבינה מקומית.
אם מוסטאר מסמנת את תחילת דרך היין, נקודת הסיום היא העיר הדרומית ביותר בהרצגובינה, טרבינייה (Trebinje). אדמת שדות הקַרְסְט הסמוכים עיר נחשבת לטובה ביותר לגידולים חקלאיים באזור כולו, בייחוד לגידול כרמים. כנסיית ההשתנות המקומית (מימין) היא אחד המבנים המרכזיים באזור, שבו הדת מילאה תפקיד מפתח בייצור היין; מנזר טוורדוש (Tvrdoš) למשל, השוכן בסמוך לטרבינייה, הוא אחד מיצרני היין הגדולים במדינה.
ממש מחוץ לעיר, בית קובצ'יץ' הוא עסק בניהול משפחתי המפיק ממאה הכוורות שבבעלותו מעל לטון דבש מדי שנה, כמו גם גבינה, ראקיה (משקה אלכוהולי נפוץ בבלקן המופק מפירות) ומוצרים אורגניים אחרים.
זנים שונים של דבש מיוצרים בהתאם למקום בו חיות הדבורים – לדבש המיוצר ביער יש גווני אורן אדמתיים יותר, בעוד שהדבש מהשדות ניחן בטעם צמחי.
בהשוואה לשאר בוסניה, אזור הרצגובינה עשיר בקרקע חקלאית, הודות לאקלים הטוב והאדמה העשירה במינרלים. במהלך האביב והקיץ מוקמים דוכנים לצד הדרך, שבהם מוכרים חקלאים מקומיים יבולים עונתיים היישר מהשדה.
העיירה סטולאץ (Stolac) והאזור שמסביבה נחשבים למעוז מנת הפסטה המקומית, המכונה על שם העיירה. היא מבושלת עם מרווה טרייה, ומטוגנת לזמן קצר בחמאה רוחשת. לאחר מכן מערבבים את הפסטה עם גבינה מקומית בשם מיג'הא (Mijeha), שהותססה בשק מיוחד העשוי מעור כבש.
איבן ניזיץ' מטייל בין הכרמים החדשים שנשתלו בשטח שבבעלות משפחתו, שבו האדמה עשירה במינרלים, אך קשה לעיבוד בשל השכבה העליונה הסלעית.
בכרמי יקב נואיץ' (Nuić), ליד מפלי ליובושקי (Ljubuški), נטועים שלושה זני ענבים מקומיים – בלאטינה (Blatina), ז'ילבקה (žilavka) וטרנג'ק (trnjak). שמו של היקב יצא למרחוק בשל העובדה שהציל את ענב הטרנג'אק מסף הכחדה, והיותו אחד היקבים הבודדים המייצרים יין עצמאי מזן זה.
בטעימות של היקב מגישים מבחר גבינות מקומיות, סלטים ומאפים. ז'ילבקה כתום, שקליפות ענביו הלבנים אינם מוסרים במהלך תהליך התסיסה בחבית, הוא אחד היינות המשובחים של היקב והינו בעל צבע וטעם ייחודיים.
