קובה: המקום שבו הזמן עוצר והקצב ממשיך

ככל שתנסו להבין את קובה, כך היא תהפוך למסתורית יותר. ברוכים הבאים למדינה עם אומנות פורצת גבולות וביורוקרטיה מתסכלת, שבה רופאים עובדים כנהגי מוניות, המהפכן הארגנטינאי צ’ה גווארה הוא גיבור לאומי, ומכוניות אמריקניות משנות ה־50 פועלות בעזרת מנועים סובייטיים משנות ה־80.

יש ימים שבהם הסתירות הללו אינן מתיישבות עם ההיגיון; ובפעמים אחרות הן מעוררות צמרמורת של התרגשות. זו ארץ שבה ריקודים אפרו־ספרדיים משתלבים באדריכלות בארוקית מתפוררת, ושבה החיים הפרטיים מתנהלים בגלוי ברחובות. הניגודים שאליהם נחשפים המטיילים הם חלק גדול ממה שהופך את קובה ליעד כה מסקרן — מורשת משנותיה הראשונות כמושבה ספרדית שאוכלסה במתיישבים אירופאים, בעמים ילידים ובאפריקנים משועבדים.

תערובת תרבויות זו התרחבה עוד יותר במאה ה־20, במהלך תקופות של השפעות אמריקניות וסובייטיות. אפילו לפי אמות המידה הצנועות שלה, מצבה הכלכלי הנוכחי של המדינה מאתגר במיוחד; הידוק האמברגו האמריקאי, יחד עם תשתיות קורסות והידרדרות של בת בריתה הוותיקה ונצואלה, הביאו לתורים לאוכל, למחסור בדלק ולהפסקות חשמל יום-יומיות.

אך אין לתת למראה החיצוני הרעוע להרתיע אתכם: גם כיום מוזיקאים מיומנים מאירים ברים מוזנחים, וציורים יקרי ערך מוצגים במוזיאונים מתקלפים. אומנם מספר התיירים ירד בשנים האחרונות, אך דווקא משום כך, מי שיוצא מעבר לאתרי הנופש שעל קו החוף יגלה אי אותנטי ומלא בהרפתקאות לא צפויות.

כמו שכנותיה באיי קיימן (Cayman) ובאיי הבהמה (Bahamas) גם לקובה חופים רבים ויפים. רצועת החול באורך 20 קילומטרים בפלאיה ורדארו (Playa Varadero) ידועה באתרי הנופש הגדולים שלה, אך יש גם קטעים שקטים יותר. סגנונות המוזיקה הקצביים כמו סון קובנו שתואר על ידי האתנולוג פרננדו אורטיס כ״סיפור אהבה בין הגיטרה הספרדית לתוף האפריקני״ — ממשיכים להישמע מכל מועדון, מסעדה ובר אחורי. האנשים — עקשנים, יצירתיים ובלתי נלאים — שומרים על האנרגיה וההומור האופייניים להם.

בין האטרקציות הפחות מוכרות אפשר למצוא אתרי צפייה בציפורים נדירות ומסעדות המגישות אוכל בסגנון קריולו  — בישול ביתי בהשפעה ספרדית המבוסס על אורז ושעועית, שבזכות שפים מקומיים יצירתיים זוכה לעדנה מחודשת. האי הוא גם ביתם של ענפי ספורט נישתיים מתפתחים, כמו גלישת עפיפונים ,(Kiteboarding) המתאפשר הודות לרוחות החזקות הנושבות סביב האיים הצפוניים.

על אף שהממשלה מתקשה לשמור על אספקת חשמל יציבה והנהגים עומדים בתור בתחנות הדלק, האור של היצירה האומנותית והתרבותית בקובה אינו דועך — והיא, בניגוד ליעדים רבים בעולם, עדיין כמהה למבקרים נוספים. ארזו פנס ראש, הכינו מסלול, והיכנסו אל המערבולת הקובנית שאי אפשר לעמוד בפניה.

מסלול 1: מערב קובה

נקודת התחלה: הוואנה (Havana)
נקודת סיום:  גואנהחביבס (Guanahacabibes)
מרחק: 480 קילומטרים
משך ממוצע: 7 ימים

התחילו את המסע ביום־יומיים של שוטטות בין הרחובות השוקקים וההמולה העירונית של הוואנה, לפני שתצאו מערבה לאזור כפרי של מטעי טבק ערפיליים ותצורות גיר תלולות ועגולות המכונות 'מוגוטס .(Mogotes) '

מערב קובה הוא ביתם של חוואי הטבק המכונים 'גואחירוס' ,(Guajiros) שמעשנים סיגרים, רוכבים על סוסים ומשתמשים עדיין בשוורים לחריש. האדמה — פסיפס של שדות המנוקדים בדקלי רוסטויניה ובבתים פשוטים עם גגות קש — נחשבת לטובה בעולם לגידול טבק.

ניתן לארגן פעילויות כמו רכיבה על סוסים, טיולי הליכה וביקורי חווה בכפרים הפזורים באזור ההררי. הבולט שבהם הוא ויניאלס (Viñales), כפר שבו חיה קהילה חקלאית קטנה בלב הפארק הלאומי ויניאלס אשר הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק״ו.

אם תמשיכו מערבה תזדקקו לרכב פרטי, שכן הכבישים נעשים קשים יותר למעבר והיישובים הולכים ומתמעטים. מסלול זה מאפשר היכרות עם החיים הכפריים בקובה, עם מקומיים שנעים בעגלות רתומות לסוסים או בטרמפים מזדמנים. בקצה הדרך מחכה חצי האי הצר בצורת מגף, הפארק הלאומי גואנהחביבס, אזור מבודד עם מגוון אקולוגי מרשים במיוחד.

מסלול 2: ליבה של קובה

נקודת התחלה: מאטנסס  (Matanzas)
נקודת סיום: מורון  (Morón)
מרחק:  600 קילומטרים
משך ממוצע10 : ימים

מאפייניה הבולטים של קובה נמצאים כולם באזור המרכזי שלה — תערובת מגוונת של ביצות, של הרים, של אדמות חקלאיות ושל איים מוקפים מנגרובים, הכולל את הפרובינציות מאטנסס ,(Matanzas)  סיינפואגוס ,(Cienfuegos) וילה קלרה ,(Villa Clara) סנקטי ספיריטוס (Sancti Spíritus) וסיגו דה אבילה .(Ciego de Ávila)  

מרבית המטיילים נשארים באתרי הנופש של ורדרו ,(Varadero) אולם יותר ויותר מהם מגלים את הקסמים האינטלקטואליים של העיר מאטנסס, הנמצאת 35 קילומטרים מערבה. הבירה המחוזית מפורסמת בזכות סגנונות המוזיקה המגוונים שלה ובזכות הדתות ממוצא אפריקאי של התושבים.

על החוף הדרומי של קובה נמצאת סיינפואגוס, עיר אלגנטית שהוקמה בידי מהגרים צרפתים בשנת 1819 ונחשבת לאחת הערים היפות במדינה. מזרחה משם, אוטובוסי ויאזול — רשת האוטובוסים הארצית של קובה — מקשרים לעיר טרינידד ,(Trinidad) הכלולה ברשימת אתרי המורשת של אונסק״ו.

חצי האי זאפאטה (Zapata Peninsula) בדרום שונה לגמרי: שטוח, דליל באוכלוסייה ומכוסה בביצה הגדולה ביותר בקריביים. האזור התפרסם בשנת 1961 בעקבות הפלישה הכושלת למפרץ החזירים, ובשנים האחרונות הוא הפך למקלט שליו לצפרים ולצוללנים. יומיים כאן יספיקו כדי להכיר את האזור.

לאורך המסלול כדאי לעצור בכמה תחנות מרכזיות:

1. מאטנסס (Matanzas)
   בעבר כונתה 'אתונה של קובה' בשל נטיותיה האומנותיות והספרותיות. כיום, עיר זו השוכנת על המפרץ מתחדשת הודות להשקעות ממשלתיות וליצירתיות מקומית. ניתן לראות את מיטב התרבות ברחוב נרבאס (Narváez) ועל במות האולמות ההיסטוריים סאלה ווייט (Sala  White)  ובתיאטרון סאוטו (Teatro Sauto) מהמאה ה־19.
2. מפרץ החזירים (Bay of Pigs)
   האזור גובל בביצה עם מגוון ציפורים ויש בו אתרי צלילה מצוינים. הצוללנים שוחים עד קצה חד של מצוק תת־ימי הנמצא 45 מטרים מהחוף.
3. סיינפואגוס  (Cienfuegos)
   עיר קובנית אלגנטית בהשפעה צרפתית, המפורסמת בשל בנייניה המפוארים, עמודיה הניאו־קלאסיים וכיפותיה הראוותניות. חלק מהמבנים הפכו למוזיאונים, למסעדות ולבתי הארחה פרטיים. סביב כיכר חוסה מרטי (José Martí) נמצאים המבנים היפים ביותר.
4. טרינידד  (Trinidad)
   אחת הערים הקולוניאליות השמורות ביותר באמריקה הלטינית, שנותרה כמעט ללא שינוי מאז ימי תעשיית הסוכר במאה ה־19. העיר מתהדרת ברחובות מרוצפי אבן ובאחוזות מפוארות. בשנים האחרונות נוספו בה מסעדות מצוינות המגישות מאכלים מקומיים כמו לובסטר ובקר מגורר.
5. סנטה קלרה  (Santa Clara)
   אולי העיר הנועזת ביותר בקובה — פחות מרהיבה בארכיטקטורה אך עשירה באנרגיה, בהיסטוריה מהפכנית ובחיי לילה. כאן הצליח צ’ה גווארה להוציא משימוש רכבת משוריינת בשנת 1958, מהלך שסימן את ניצחון המהפכה הקובנית. במוזיאון ובמאוזוליאום בעיר ניתן ללמוד על מורשתו.
6. מורון  (Morón)
   עיירה מקומית ושקטה הנמצאת במרחק של שלוש שעות נסיעה מזרחה מסנטה קלרה, ובה ניתן להתנסות בדיג במים מתוקים ולצאת לשיט באגם לאגונה לה רדונדה .(La Redonda)