מסע צילום אל הקהילות הנידחות של מזרח בהוטן, שם תמצאו פסגות נישאות, מנזרים מבוצרים ומסורות מרתקות
זהו אזור של תרבויות ומסורות ייחודיות ומקום נהדר לנסות בו מאכלים מקומיים, כמו אמה דאטשי (ema datshi) – אורז עם גבינה המתובלים בצ'ילי.אזור מזרח בהוטן ידוע בזכות שדותיו ועמקיו הירוקים. בצילום ניתן לראות את נהר דנגמה צ'ו (Dangme Chhu), שלאורכו עובר שביל המסומן באבני דרך גדולות.אחת מגולות הכותרת של האזור הוא בית אחוזה כפרי זה שנבנה במאה ה־16 בכפר דונגקר (Dungkar). כיום, הבית הוא מוזיאון תרבות שעל תפעולו ותחזוקתו אמונים נזירי האזור.בני הברוקפה הם נוודים למחצה החיים בכפרים מרק (Merak) וסאקטנג (Sakteng) השוכנים בפינה המזרחית ביותר בבהוטן. רבים מהם עדיין עוסקים ברעיית צאן מסורתית, ובמהלך הקיץ הם נודדים עם עדרי היאק שלהם למרעה בגובה של כ־4,500 מטרים.אין מלונות באזור, אך משפחות כמו משפחת צו'דנס בכפר מרק מזמינות לעתים קרובות אורחים להתארח בבתיהם. הכפר מרק, שבתיו בנויים מאבן ומעץ, שוכן בגובה של כ־3,500 מטרים. בבהוטן יש כביש מרכזי החוצה אותה ממזרח למערב, וממנו מסתעף כביש צר העובר לאורך נהר קורי צ'ו. הכביש חולף על פני יערות במבוק סוב־טרופיים, גשרים תלויים וכפרים קטנים שבהם נערים צעירים מתאמנים בחץ וקשת.כאשר נוסעים לאורך הכביש העיניים נמשכות למקדשים הקטנים שנבנו בתוך חריצי הסלע.במזרח בהוטן מייצרים קישוטארה (kishuthara) – חצאית ארוכה שהיא חלק מהלבוש הלאומי של נשות בהוטן – ששמה יצא למרחוק בזכות איכותה. החצאיות מיוצרות על נולים בבתיהן של אורגות מקומיות או בסדנאות טקסטיל קולקטיביות בכפרי האזור. תהליך האריגה הוא כה מורכב שלעיתים נדרשת שנה שלמה כדי לסיים חצאית אחת. מנזרים מבוצרים (דזונג) כמו זה שבצילום פזורים ברחבי בהוטן, ומשמשים כמוקדים דתיים, ממשלתיים וצבאיים. בתוך המנזרים פועלים משרדים אדמיניסטרטיביים המסייעים בניהול המחוז, מקדשים מלאים בנזירים וחצרות פנימיות שבהן מתקיימים פסטיבלים דתיים מדי שנה.התופים המסורתיים, להם יש מקום של כבוד בפסטיבלים הדתיים, נשמרים בחדרים המלאים בציורי קיר.ביקור בבתי המקומיים הוא אחד מתפקידיהם של נזירי הדזונג. כמו כן, הנזירים אמונים על הטקסים הדתיים שבמהלכם הם מנגנים בכלי נשיפה, מקישים בתופים ושרים מזמורים.ידוע כי העיירה טשיגנג (Trashigang) היא השער למזרח בהוטן, שכן כל הדרכים והכבישים באזור עוברים דרכה. רוכלים בצידי הדרך הראשית של העיירה מוכרים משקאות מוגזים, חטיפים, סנדלים וקלפי פוקימון. המלונות בטשיגנג הם היחידים באזור שמציעים מקלחות חמות ומיטות גדולות. זוהי הפוגה מבורכת מתלאות המסע, אך עדיין הלב מתמלא בשמחה כאשר יוצאים שוב לאזורים הנידחים.באזורים הכפריים מתאפשר ללון בבתיהן של משפחות מקומיות, להתבונן בשביל החלב כשהלילה יורד או פשוט להתפעל מהמעילים תוצרת בית של הנשים המקומיות.
אוכלוסיית בהוטן מונה כ־700,000 תושבים, רובם מתגוררים בערים טימפו (Thimphu) ופארו (Paro) במערב המדינה. ששת הדזונגקאגים (המחוזות) הרחוקים במזרח הם דלילי אוכלוסין, ונדרשת נסיעה בת יומיים תמימים בין כבישים מפותלים כדי להגיע אליהם.
מאת מאט דוטייל
צילום מאט דוטייל
זהו אזור של תרבויות ומסורות ייחודיות ומקום נהדר לנסות בו מאכלים מקומיים, כמו אמה דאטשי (ema datshi) – אורז עם גבינה המתובלים בצ'ילי.אזור מזרח בהוטן ידוע בזכות שדותיו ועמקיו הירוקים. בצילום ניתן לראות את נהר דנגמה צ'ו (Dangme Chhu), שלאורכו עובר שביל המסומן באבני דרך גדולות.אחת מגולות הכותרת של האזור הוא בית אחוזה כפרי זה שנבנה במאה ה־16 בכפר דונגקר (Dungkar). כיום, הבית הוא מוזיאון תרבות שעל תפעולו ותחזוקתו אמונים נזירי האזור.בני הברוקפה הם נוודים למחצה החיים בכפרים מרק (Merak) וסאקטנג (Sakteng) השוכנים בפינה המזרחית ביותר בבהוטן. רבים מהם עדיין עוסקים ברעיית צאן מסורתית, ובמהלך הקיץ הם נודדים עם עדרי היאק שלהם למרעה בגובה של כ־4,500 מטרים.אין מלונות באזור, אך משפחות כמו משפחת צו'דנס בכפר מרק מזמינות לעתים קרובות אורחים להתארח בבתיהם. הכפר מרק, שבתיו בנויים מאבן ומעץ, שוכן בגובה של כ־3,500 מטרים. בבהוטן יש כביש מרכזי החוצה אותה ממזרח למערב, וממנו מסתעף כביש צר העובר לאורך נהר קורי צ'ו. הכביש חולף על פני יערות במבוק סוב־טרופיים, גשרים תלויים וכפרים קטנים שבהם נערים צעירים מתאמנים בחץ וקשת.כאשר נוסעים לאורך הכביש העיניים נמשכות למקדשים הקטנים שנבנו בתוך חריצי הסלע.במזרח בהוטן מייצרים קישוטארה (kishuthara) – חצאית ארוכה שהיא חלק מהלבוש הלאומי של נשות בהוטן – ששמה יצא למרחוק בזכות איכותה. החצאיות מיוצרות על נולים בבתיהן של אורגות מקומיות או בסדנאות טקסטיל קולקטיביות בכפרי האזור. תהליך האריגה הוא כה מורכב שלעיתים נדרשת שנה שלמה כדי לסיים חצאית אחת. מנזרים מבוצרים (דזונג) כמו זה שבצילום פזורים ברחבי בהוטן, ומשמשים כמוקדים דתיים, ממשלתיים וצבאיים. בתוך המנזרים פועלים משרדים אדמיניסטרטיביים המסייעים בניהול המחוז, מקדשים מלאים בנזירים וחצרות פנימיות שבהן מתקיימים פסטיבלים דתיים מדי שנה.התופים המסורתיים, להם יש מקום של כבוד בפסטיבלים הדתיים, נשמרים בחדרים המלאים בציורי קיר.ביקור בבתי המקומיים הוא אחד מתפקידיהם של נזירי הדזונג. כמו כן, הנזירים אמונים על הטקסים הדתיים שבמהלכם הם מנגנים בכלי נשיפה, מקישים בתופים ושרים מזמורים.ידוע כי העיירה טשיגנג (Trashigang) היא השער למזרח בהוטן, שכן כל הדרכים והכבישים באזור עוברים דרכה. רוכלים בצידי הדרך הראשית של העיירה מוכרים משקאות מוגזים, חטיפים, סנדלים וקלפי פוקימון. המלונות בטשיגנג הם היחידים באזור שמציעים מקלחות חמות ומיטות גדולות. זוהי הפוגה מבורכת מתלאות המסע, אך עדיין הלב מתמלא בשמחה כאשר יוצאים שוב לאזורים הנידחים.באזורים הכפריים מתאפשר ללון בבתיהן של משפחות מקומיות, להתבונן בשביל החלב כשהלילה יורד או פשוט להתפעל מהמעילים תוצרת בית של הנשים המקומיות.