השמש נעלמה מאחורי ההר הסמוך והמדבר החל להתקין עצמו ללילה. לפתע, באור הדמדומים, הגיח עדר פראים שהתקדם לאיטו אל הגֵּב. עורם החום־צהבהב תאם להפליא לאדמת המדבר, והם נעו בקצב מדוד ומתואם.
שוחרי מסעות וחובבי חיות בר המטיילים בנגב נתקלים לא אחת במחזה שובה לב זה של עדרי פראים המשוטטים במרחבי המדבר, כאילו היו כאן מאז ומעולם. אולם הפראים הושבו אל הטבע הישראלי רק בראשית שנות השמונים, לאחר שנעלמו מנופי הארץ בראשית המאה העשרים.
"הפרא הוא מין ממשפחת הסוסיים, כאשר בסוף שנות השישים הובאו לישראל פרטי פראים טורקמניים ופרסיים מגני חיות באירופה, במסגרת המאמץ להשיב את חיות הבר שהיו בארץ בימי התנ"ך. לצד הפרא הושב גם היחמור, אייל הכרמל, הראם, והיה גם ניסיון להשיב את היען שלא צלח", מסבירה נועה קן־לינגווד, סטודנטית לדוקטורט בנושא הפראים בהנחיית פרופ' עמוס בוסקילה וד"ר שירלי בר־דוד באוניברסיטת בן גוריון.
"לאחר שהגיעו לארץ הקימו לפראים גרעין רבייה בחי בר יטבתה בערבה, וכעבור מספר שנים החלו לשחרר אותם באזור מכתש רמון. בתחילה שחררו כמה עשרות פרטים, ומאז הם התרבו והחלו לנדוד צפונה מהמכתש לכיוון הר הנגב הגבוה", מסבירה קן־לינגווד. "התפוצה ההיסטורית של הפרא הסורי שנכחד מנופי הארץ הייתה מערב הסעודית עד סוריה וטורקיה; הם ממש נדדו בכל המרחב הזה – הרבה מעבר לגבולות המדבר בישראל".
לדברי קן־לינגווד, הפראים בנגב נעים סביב מקורות מים קבועים, עובדה המשתקפת היטב במבנה החברתי שלהם.
"הזכרים נחלקים לפרטים דומיננטיים ולכאלו שאינם דומיננטיים. הזכרים הדומיננטיים מתמקמים על יד מקורות המים ובכך מקבלים גישה לנקבות, שנעות בקבוצות ביחד עם העיירים. הזכרים הלא דומיננטיים משוטטים בקבוצות של רווקים ועל פי רוב לא מצליחים להתרבות. מצב העניינים הזה מעמיד את אוכלוסייה זו בסיכון של אובדן מגוון גנטי, בגלל שיש זכרים מעטים שמצליחים להתרבות ולהעביר את המטען הגנטי שלהם".
בשנים האחרונות פרסה רשות הטבע והגנים מספר רב יותר של שקתות בנגב בניסיון ליצור מוקדים רבים יותר שסביבם יוכלו להתרכז קבוצות, ובכך לאפשר לזכרים נוספים להתרבות. הוספת השקתות מפחיתה גם את מידת החיכוך של הפראים עם האדם ככלל ועם החקלאים המקומיים בפרט, שהשקתות והיבול בחוותיהם מהוות אבן שואבת לעדרי הפראים, המסבים לעיתים קרובות נזק אגבי לתוצרת חקלאית ולציוד.
זהבה סיגל מרשות הטבע והגנים מסבירה כי הרחבת השקתות נובעת מהכרה בחשיבותם של הפראים למגוון הביולוגי בישראל. "תפקוד הפראים במערכת כאוכלי עשב גדולים הוא חשוב, בשל ההשפעה שלהם על תפוצת והרכב הצומח, על הפצת זרעים ועל דישון הקרקע", היא מסבירה.
לדברי סיגל, "בהר הנגב הפראים נעים בקבוצות משתנות של כ־12 פרטים לקבוצה, ואילו באזורים אחרים הקבוצות קטנות יותר, אותם ניתן לראות בסמוך למקורות מים. בדומה ליעלים, הפראים זקוקים למקור מים קבוע גם בעונת הקיץ ועניין זה משפיע על תפוצתם".
סדרת צילומים זו המוצגת בכתבה היא פרי שיתוף פעולה של נשיונל ג'יאוגרפיק בישראל והאגודה הישראלית לצילום טבע. האגודה נוסדה על מנת לקדם את צילום הטבע בישראל, לסייע בשימור המערכת האקולוגית בישראל, לתרום לחינוך לשמירת הטבע ולהעלות את המודעות לנושאים סביבתיים. בכל חודש ייבחר נושא חדש שיעמוד במרכז צילומיהם של חברי האגודה, והצילומים הנבחרים יוצגו באתר נשיונל ג'יאוגרפיק בישראל.
לעמוד הפייסבוק של האגודה
הצלמת דפנה בן נון מספרת על האתגר: כצלמת הבית של נשיונל ג'יאוגרפיק בישראל אני שואפת לקדם את צילום הטבע בארץ, ובמיוחד את צילום הטבע הישראלי. שיתוף הפעולה שיזמתי בין האגודה למגזין נועד בדיוק לשם כך: מתן במה לצלמים מוכשרים שאוהבים ונושמים את עולם החי בישראל. מקווה ששיתוף הפעולה הזה יהיה מוצלח ופורה".
