מתחת לקוצים החיצוניים של קיפודי הים מסתתרות לוחיות גיר צבעוניות וסימטריות להפליא. יש מאות מיני קיפודי ים השוכנים בכל אוקיינוס על פני כדור הארץ – הן במים הרדודים הן בעומקים של עד שישה וחצי קילומטרים.
אנדרס הלן, עמית מחקר במוזיאון האוסטרלי בסידני, החל ב־2018 לצלם קיפודי ים שנשטפו לחופים או שנאספו על ידי צוללנים. הוא ביצע הרכבת שכבות במשך שבוע בשנת 2024 באמצעות 76 תצלומים בודדים.
הלן ביצע את הפרויקט בנקודת זמן מסוכנת עבור יצורים אלה. מאז 2022, קיפודי ים סובלים מסקוטיקוציליאט – פתוגן חד־תאי שאוכל את רקמותיהם הרכות וגורם לקוציהם לנשור. מוות המוני שארע בים הקריבי באותה שנה התפשט מאז מזרחה, ככל הנראה דרך הים התיכון, אל הים האדום ומשם אל האוקיינוס ההודי. בכמה אתרי סקר מצאו חוקרים אלפי קיפודי ים מתים.
הישרדותם של בעלי החיים חיונית לבריאות השוניות, שם הם אוכלים אצות שעלולות לפגוע באלמוגים. זוהי אחת הסיבות הרבות לכך שהלן חש מחויב לתעד את יופיים של הקיפודים.
"הם באמת התפתחו בצורה די גאונית" אומר הלן, המרבה לצלם קיפודי ים ממבט עילי כדי לחשוף את הסימטריה הרדיאלית שניחנו בה. פיהם של קיפודי הים מכיל חמש לסתות עם שיניים מחודדות, המיועדות ללעיסת מזונות כמו אצות ופלנקטון, וכן לשם כרסום גומות בסלעי הגיר כדי להסתתר מפני טורפים.
קיפודי הים קיבלו את שמם בשל הקוצים המקיפים את גופם, המזכירים במראם את קוציו של הקיפוד. בדומה לקיפודים, קיפודי הים ניחנו בעמוד שדרה גמיש המשמש אותם להגנה מפני טורפים, לתנועה ולחישה. בדרך כלל הקוצים מתנתקים מגופם של הקיפודים כשהם מתים, תופעה שאפשרה להן ליצור את העבודות המופלאות הללו.
