פורסם בגיליון מרץ 2024 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק, המהדורה הישראלית
הטיעון התומך בהפרדת הפטריות לממלכה משלהן בעולם הטבע מתבסס על הנחה פשוטה: בלעדיהן לא היו מתקיימים רוב החיים שאנו מכירים עלי אדמות, כולל יכולתם של צמחים להתקיים מחוץ למים.
חלפו לפחות 400 מיליוני שנים מאז פטריות מיקוריזה, הגדלות על שורשי צמחים פונדקאיים, סייעו לצמחים להסתגל ליבשה. היה זה בזכות פשרה ביולוגית פשוטה: פטריות נוטות ליצור קשר סימביוטי עם מגוון צמחים ובעלי חיים, ובאמצעותם הן עוברות ממקום למקום; הן מתקיימות במערכת השורשים של מרבית מיני הצמחים, צורכות סוכר שהתקבל מפוטוסינתזה, ומסייעות לצמחים לקבל מים וחומרים מזינים חיוניים.
(קראו עוד על האם הפטריות עשויות להיות הפתרון למגוון בעיות רפואיות עתיקות יומין.)
אומנם הן טעימות אך מסוכנות לליקוט, משום שקל להתבלבל בינן ובין מיני פטרייה רעילים כגון אמנית המוות.
זו רק דוגמה אחת למה שיצורי פלא זעירים אלו יכולים לעשות.
המגוון של מיני הפטריות, החל בשמרים וטחבים וכלה בפטריות מאכל, אינו רק יוצא מן הכלל, הוא גם גדול בהרבה ממגוון הצמחים והחולייתנים. ישנם כחמישה מיליוני מינים של פטריות, אך כ־90 אחוזים מהם אינם מזוהים. הפטריות מצויות באוויר, במים ואפילו על גבי העור ובתוך הגוף. למרות זאת, רק עכשיו מתחילה להיחקר חשיבותן המכרעת בהגנה על איזון המערכות האקולוגיות.
"פטריות עשויות להראות לנו כי החיים מתחילים גם כאשר חיים אחרים מסתיימים", אומרת המיקולוגית (חוקרת פטריות) ג'וליאנה פורצ'י, עמיתת מחקר באוניברסיטת הארוורד וחוקרת של נשיונל ג'יאוגרפיק, בהתייחסה לתפקיד החיוני של הפטריות במחזור החיים בעולמנו. כמייסדת של קרן המסייעת בחקירה, גילוי, תיעוד ושימור של פטריות, היא קידמה ב־14 השנים האחרונות פעולות הסברה להכללתן של הפטריות במדיניות השימור.
נקודת המפנה של פורצ'י התרחשה בעת לימודיה באוניברסיטה בצ'ילה. באחד הסיורים בשטח היא נתקלה בפטרייה כתומה מרהיבה ורצתה להגדירה, אך גילתה כי לא קיים מדריך שדה לפטריות של צ'ילה. עוד התברר לה כי לא קיימת במדינה כל תוכנית בנושא מיקולוגיה (חקר פטריות). פורצ'י נשבעה לשנות את המצב ומאז היא מתעדת את הפטריות המקומיות. למאמץ הצטרפו עשרות מיקולוגים והם קוראים להפנות לתחום משאבים כמו המשאבים שמופנים לחיות הבר ולצמחים — מימון מחקרים וכן מאמצי שימור והגנה על המגוון הביולוגי.
שלא במפתיע, עוד ועוד גופים ממשלתיים וארגוני סביבה דוחפים בפומבי להכללת הפטריות במאמצי שימור ייעודיים, ובהם המשרד לאיכות הסביבה ולמשאבי הטבע של מקסיקו, הבנק הביולוגי הלאומי של תאילנד, המכון להגנה סביבתית ומחקר של איטליה, והאיגוד הבינלאומי לשימור הטבע. גם אגודת נשיונל ג'יאוגרפיק עושה כן, ולאחרונה היא הוסיפה את הפטריות להגדרה שלה לחיות בר, במטרה לקדם בקשות למלגות מחקר בתחום ולאפשר בכך הזדמנויות חדשות לחוקרים.
בעמודים הבאים נגלה מדוע מאמץ זה חשוב כל כך לחיינו, נציג מינים פולשים של פטריות שיכולים לרמוז לנו כיצד להתמודד עם עולם מתחמם ומשתנה, נדון במיקוביום (אוכלוסיית הפטריות בגוף של אורגניזם), נסביר כיצד מחלות קטלניות כמו סרטן מתפשטות ואיך פטריות משתלבות בשיטות הטיפול החדשות, ונספר על רתימת התפטיר כחומר ידידותי לסביבה בתעשיית האופנה. עתידנו קשור בעבותות בממלכת הפטריות. זה הזמן להכירה ולגלות מה היא אוצרת בתוכה. העולם הוא צלחת פטרי גדולה בהרבה מכפי ששיערנו.
החוקרת אן פרינגל עסקה בבדיקת פטריות בחלקת ניסוי בפארק המדינה טומלס ביי (Bay Tomales) שמצפון לסן פרנסיסקו, כשמצאה את עצמה בבעיה: היא הייתה מוקפת בים של פטריות ממין שנחשב אחד הרעילים ביותר: אמנית המוות (phalloides Amanita)." לא יכולתי לזוז בלי למעוך אותן", אומרת פרינגל, "זה היה עמק של מוות. הן שרצו בכל מקום".
זה היה לפני 20 שנים כשפרינגל, כיום מיקולוגית באוניברסיטת ויסקונסין־מדיסון בארצות הברית, ערכה מחקר באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. למרות שכיחותה של הפטרייה הקטלנית, נפוצה סברה כי מדובר במין שמקורו אינו באזור חופי קליפורניה. לאחר שש שנים ולא מעט ריצופי דנ"א הוכיחה פרינגל כי הסברה נכונה: פטריית אמנית המוות של אמריקה הצפונית הייתה מין פולש שמוצאו, ככל הנראה, באירופה.
אף שהיא מצויה אלפי קילומטרים מבית הגידול המקורי שלה, אמנית המוות אחראית כיום לרוב המקרים של הרעלת פטריות. הרעלנים החזקים שלה מתחילים לתקוף את גוף האדם כשש שעות לאחר שנאכלו, וגורמים כאבי בטן, בחילות והקאות. ללא טיפול, הם עלולים לגרום לכשל קטלני בכבד.
קל להתבלבל בין אמנית המוות — 12 סנטימטרים גובהה וראשה בגוני צהוב ירקרק ולבן — ובין פטריות אכילות. בעשור האחרון דווח על כמה מקרי מוות במקומות שונים בעולם כתוצאה מאכילתה. אולם אמנית המוות לא התפתחה על מנת להרוג אנשים. היא פטריית מיקוריזה, פטרייה שיש לה קשר סימביוטי עם שורשים של צמחים רבים. היא צומחת מתוך סבך של קורי תפטיר שגדלים באדמה ומסתלסלים סביב שורשי עצים, תוך שהם עוזרים לעצים לקלוט חומרים מזינים. פעילות תת־קרקעית זו מסקרנת אך גם מדאיגה מדענים כמו פרינגל, שסבורים כי אנו יודעים מעט מאוד על ממלכת הפטריות ועל התהליכים שמתרחשים כשהרשתות התת־קרקעיות שלה משתנות.
במרוצת מאה השנים האחרונות הפך עולמנו מקושר ונגיש יותר מאי פעם, ופטריות כמו אמנית המוות יצאו לאינספור מסעות חובקי עולם, כשהן תופסות טרמפ על צמחים מיובאים או פשוט נסחפות מאות קילומטרים עם הרוח. כיום, שינויי האקלים מאפשרים לרבים מהאורגניזמים הללו לשגשג במערכות אקולוגיות שעד כה היו קרות ויבשות מדי עבורם, ואם לשפוט מההיסטוריה, איננו מוכנים למה שצפוי לנו.
במובן מסוים, הפטריות מהוות ממד נסתר של האדמה, ורק כעת אנו מתחילים ללמוד לראותו. הן משגשגות באדמה ומצמיחות גבעולים אכילים בדומה לצמחים, אך רבים מהמאפיינים שלהן אינם דומים כלל וכלל לאלה של צמחים. "הן ככל הנראה קרובות יותר לבעלי חיים ממה שאנשים חושבים", אומר רברן סימונס, אוצר תחום הפטריות בעשביה של אוניברסיטת פרדו בארצות הברית. בעוד דופנות התאים של צמחים בנויות תאית, אלה של הפטריות עשויות כיטין, סוג של סיבים המצויים גם בשלדים החיצוניים של חרקים וסרטנאים; ופטריות הן הטרוטרופיות — ניזונות מחומר אורגני — לעיתים קרובות תוך שהן מפרקות עץ וחומר צמחי מת ומשחררות וסופגות אנזימים. לולא הפטריות, צמחים ובעלי חיים מתים היו נערמים על אדמת היערות, ורוב העצים היו מתקשים להשיג את חומרי המזון הדרושים להם.
(קראו עוד על האופן בו עולם הטקסטיל מקדם שינוי תרבותי וידידותי לסביבה באמצעות פטריות.)
במשך יותר ממיליארד שנים התפתחו הפטריות לחיים בסביבות ייחודיות, לעיתים בשותפות עם מין אחד נוסף. אך כשפטרייה מועברת למקום אחר, מרחק עשרות או אלפי קילומטרים משם, הקשרים המורכבים הללו עלולים להשתבש. "זו סערה מושלמת של פתוגנים פטרייתיים", אומר סטיבן פרנל, אפידמיולוג באוניברסיטת וורוויק בבריטניה, שממפה את ההתפשטות של מחלות צמחים.
אסטרטגיות רבייה מגוונות מסייעות לפטריות לשרוד: נבגים של מינים שונים הנישאים באוויר יכולים להתערבב בבית גידול חדש, ופטריות יכולות לאחות את הקורים של הרשתות התת־קרקעיות שלהן, אבל בעת צרה, רבים מהמינים יכולים פשוט להיעזר ברבייה חד־מינית. לדברי פרנל, בהתחשב בקצב חסר התקדים של השינויים באקלים ובטבע, תכונות הרבייה הללו הופכות את הפטריות לסתגלניות במידה יוצאת דופן ומעוררת דאגה. בסביבות חדשות יכולות פטריות זרות להתפשט בקדחתנות ולשנות את המאפיינים הביולוגיים של סביבתן.
למשל, עצי הערמון האמריקני בהרי האפלצ'ים שבאמריקה הצפונית היו בעבר ענקיים: הם צמחו לגובה 30 מטרים ולקוטר שלושה מטרים. אולם בתחילת המאה ה־20 פלשה ליבשת פטרייה מהמין Cryphonectria parasitica ביפן ובסין, האזורים שמהם הגיעה, לא הזיקה הפטרייה לעצי הערמון, אבל בערמון האמריקני היא גרמה לבקעים עמוקים שמנעו ממנו מים וחומרים מזינים, וחנקו אותו באיטיות. על פי ההערכות, במאה השנים האחרונות קטלה הפטרייה ארבעה מיליארדי עצי ערמון באמריקה הצפונית.
בשעה שהערמון האמריקני הלך וכמש, ניצבו צפרדעים ודו־חיים אחרים מול סכנה דומה: פטרייה ממחלקת Chytridiomycota הידועה בשמה העממי 'כיטריד'. משערים שמוצאה בחצי האי הקוריאני, שם היא חיה בהרמוניה עם הדו־ חיים המקומיים, ואולם במהלך 150 השנים האחרונות התפשטה הכיטריד ברחבי העולם, וכיום מייחסים לה פגיעה באוכלוסיות של לפחות 500 מיני דו־חיים, והכחדה של 90 מינים מבית הגידול שלהם. הפטרייה המסוכנת הזו נחשבת למחלת חיות הבר החמורה בהיסטוריה.
"אנחנו מעבירים חומרים ביולוגיים ממקום אחד בעולם למקום אחר בתוך שעות, וחוצים יבשות שהיו מופרדות במשך זמן רב", אומר בן שיל, אקולוג באוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה. "ביסודו של דבר, יצרנו שוב מעין פנגיאה (יבשת־על) כושלת".
בסתיו האחרון בילו פרינגל ואחד מתלמידיה כמה שבועות באיסוף מאות אמניות מוות ביערות מזהיבים בבריטניה, הונגריה, צרפת ופולין. דגימות אלו עשויות לעזור למדענים להבין מדוע אמניות המוות משגשגות במערכות אקולוגיות מסוימות ולא באחרות.
חוקרים מחפשים טורף או פתוגן (מחולל מחלה) שאפשר לשכפל במטרה למנוע מהפטריות לפלוש לאדמת יערות, שיטה המכונה 'ריסון ביולוגי'. אבל פרינגל אומרת שאחת השיטות היעילות ביותר להבטיח שפטריות יישארו בסביבה הנכונה היא מניעה: פיקוח על ייבוא מינים זרים, ובדיקה שאינם נגועים בפטריות.
כשלא מצליחים למנוע חדירה של מחלות פטרייתיות לסביבה כלשהי, הטיפול בהן עלול להפוך למשימה רחבת היקף. מדענים כבר החלו בניסיונות להרבות עצי ערמון, יוזמה שעשויה להימשך עשרות שנים, ואף עלה רעיון שנוי במחלוקת — לגדל עץ שעבר הנדסה גנטית. אומנם אפשר לרפא את הצפרדעים מהכיטריד, אך כמעט בלתי אפשרי להדביר את הפטרייה בסביבות שבהן היא כבר מצויה. מחקר חדש על האופן שבו אמניות מוות מייצרות את הרעלן רב־העוצמה שלהן פתח את הדלת לאפשרות לייצר נוגדן.
בתוך כך, כמה חברות הזנק ומלכ"רים העלו פתרונות מבטיחים שיכולים לעזור לפטריות לעזור לנו: חברת Funga מאוסטין שבטקסס מאתרת פטריות יער מקומיות שיכולות לסייע לעצים לאחסן יותר פחמן; וארגון המחקר המדעי SPUN ממפה את פטריות העולם בניסיון לאתר מוקדים מקומיים הזקוקים לשימור, כיוון שלפחות 350 מינים כבר מצויים בסכנת הכחדה (אף שהנתון האמיתי כנראה גבוה בהרבה).
בעיני סימונס מהעשביה של פרדו, ניצחון במרוץ נגד שעון המגוון הביולוגי הוא מטרה חיונית לאנושות ולפטריות גם יחד. "אנחנו מוצאים דברים שמועילים לאנושות בדרך כלשהי, אם בהפקה של תרכובות כמו דלק ביולוגי ואם בחומרים לשימוש רפואי". הדברים שנצליח לשמור, הוא מציין, עשויים יום אחד לפתור את הבעיה הבאה שניצור.
(קראו עוד כיצד תרופות פסיכדליות, ביניהן פטריות פסילוסיבין, עשויות לסייע בטיפול בפוסט טראומה.)
פורסם בגיליון מרץ 2024 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק, המהדורה הישראלית
