בכל אחד מסבבי ההסלמה בין ישראל לעזה בחרה תושבת שדרות, דנית כהן, להתפנות מהעיר עם בנותיה עד יעבור זעם. דווקא באוקטובר האחרון, עם פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל', היא החליטה להישאר. "חזרתי לשדרות מחו"ל בשמונה באוקטובר לבית ריק וסּופרים סגורים", היא מספרת. "ראיתי את המצוקה של שכניי הקשישים והחלטתי שהפעם אינני משאירה אותם לבד. למרות הסיטואציה הבלתי אפשרית, החלטתי לא לעזוב את הבית".
כהן, ספרית במקצועה, הבינה כי ביכולתה לסייע לקהילתה הקרובה. היא רכשה מכספה שני מקררים והציבה אותם מחוץ לביתה, מילאה אותם בתרומות מזון שאספה ממרכולים, מאפיות וצהרונים של מוסדות חינוך, והפיצה את הידיעה ברשתות החברתיות של תושבי שדרות.
המקררים הקהילתיים של כהן זמינים ופתוחים בכל שעות היממה וניתן לקחת מהם מצרכים בדיסקרטיות מלאה. "הביקוש רב והמקררים מתרוקנים בתוך כמה שעות", היא אומרת. "אחרי שאני ממלאת אותם מחדש, אני מפרסמת בפייסבוק ובקבוצות הווטסאפ". אלון דוידי, ראש עיריית שדרות, העניק לה תעודת הוקרה, והיא זוכה להערכה רבה בעיר.
"כאשר אנחנו מדברים על בנייה של חוסן קהילתי, לכך בדיוק אנחנו מתכוונים", אומרת הילה גונן־ברזילי, מנהלת מרכז החוסן בשדרות. "בנינו את עצמנו לרגע שבו אלפי תושבים יזדקקו לנו, והיום הם מפונים ל־120 בתי מלון ברחבי הארץ, ואנחנו שם איתם. טיפלנו נפשית ב־7,000 תושבים בארבעה חודשים. פעולות כמו הפעולה שמובילה דנית מחזקות את החוסן של הקהילה".
תושבי שדרות התקשו לפתוח את הלב לפני מטפלים לא מקומיים שלא הכירו מקרוב את מציאות חייהם הקשה, אומרת גונן־ברזילי. לדבריה, נדרשו פעולות 'מחוץ לקופסה' כדי לשפר את החוסן הקהילתי, ובין היתר ״יצרנו פודקאסט של אנשי העיר ואנחנו מדברים בו על התמודדות". באילת, שאליה פונו רבים מתושבי שדרות, הקים מרכז החוסן קו חם שנותן מענה נפשי בכל שעות היממה. מפונים גם יכולים לקבל טיפול פרטני, משפחתי וקבוצתי לפי הצורך, ולהשתתף במעגלי שיח ובמעגלי התנדבות. תשומת לב מיוחדת מופנית לבני הנוער, ועבורם נפתחו חוגים כמו גלישה בים, דרמה ווידיאו־תרפיה.
פרופ' מולי להד מחייך כאשר מוזכרת בשיחתנו הפעילות המרגשת בשדרות. המודל בעיר הסמוכה לרצועת עזה הולם את קווי המתאר שיצר למושג חוסן (Resilience) כבר ב־1979 בקריית שמונה. "הגעתי אז לעיר היישר מההכשרה הקלינית", מספר להד, פסיכולוג ומומחה בינלאומי בתחום ההתמודדות עם מצבי לחץ, טראומה ומשבר. "באותו הזמן התושבים נדרשו לשהות במקלטים לעיתים לאורך שעות. ציפיתי לראות אנשים בחרדה ובחוסר תפקוד, אבל המציאות שפגשתי הייתה שונה לחלוטין. מצאתי אנשים מתפקדים, ובאותה נשימה גם עם שפע של מצבי דחק מורכבים. הבנתי שדרך העבודה צריכה להשתנות לחלוטין".
בשנת 1981 הקים להד בקריית שמונה את 'המרכז לשעת חירום' (לעתיד, ארגון 'משאבים') ביוזמת משרד החינוך והרשות המקומית. מטרת המרכז הייתה לסייע למערכת החינוך בעיר להתארגן ולהמשיך לתפקד גם בעיתות חירום. להד פיתח את 'מודל החוסן הרב־ממדי' שהפך לפרוטוקול טיפול פסיכוטראומטי ואומץ בידי מטפלים רבים ברחבי העולם.
מודל החוסן הרב־ממדי עוסק ביכולת ההתמודדות הטבעית של אנשים עם מצבי משבר, ומזהה שישה מרכיבים בסיסיים המסייעים התמודד עם אי־ודאות: ערוץ אמונות וערכים )חיפוש תקווה, תוקף ומשמעות לקושי באמצעות מערכת של דעות ואמונות; ערוץ רגשי (שימוש בשפה פסיכולוגית־רגשית בצורה מילולית או בלתי מילולית לעיבוד של רגשות, תחושות ומחשבות); ערוץ חברתי־קהילתי (השתייכות לקהילה ופעילות בתוכה ולמענה); ערוץ דמיון ויצירתיות (שימוש ביצירתיות, כמו אומנות ועיצוב, או פנטזיה והסחות דעת כמו מדיה וטלוויזיה); ערוץ היגיון, ניתוח וחשיבה (איסוף מידע, עיבודו וניתוחו; חשיבה על אלטרנטיבות, סדרי עדיפות ותרחישי עתיד; למידה עצמאית, הוראה או העברת ידע לאנשים אחרים); ערוץ גופני/פיזיולוגי (פעילויות של סדר וניקיון, בישול, גינון, פעילות גופנית, הרפיה ומדיטציה, מנוחה ושינה).
הטיפול מבקש לעזור לאנשים הסובלים מחרדה או מטראומה להפחית את התסמינים לחלוטין, או לפחות לרמה שבה הם ניתנים לניהול ולשליטה, על מנת להחזיר את תחושת השליטה במצב. "גם אם איננו ערים לכך, לכולנו יש בשגרה דרכי התמודדות או משאבים פנימיים שמעניקים לנו חוסן", אומר להד.
הקואליציה הישראלית לטראומה היא גוף נוסף שנוטל חלק מרכזי בחיזוק החוסן הנפשי של האוכלוסייה בארץ בעיתות חירום. היא מאגדת כ־65 ארגונים, עמותות ומשרדי ממשלה העוסקים בתחום החוסן. "החשיבות שבהקמת העמותה היא בעיקר בתיאום ובקורלציה בין הגופים השונים במדינה שעוסקים בטראומה", אומרת טליה לבנון, מנכ"לית הארגון מיום היווסדו ועובדת סוציאלית קלינית בהכשרתה המתמחה בתחום האובדן.
מאז הקמתה פעלה הקואליציה הישראלית לטראומה באירועי חירום שונים. העמותה גם מסייעת לרשויות מקומיות לאחר אירועי פיגוע קשים בתהליכי עיבוד האירוע ושיקום צוותים ועובדים. "לפני 20 שנים השפה של החוסן והבנייה של חוסן לא הייתה שגורה כפרקטיקה", אומרת לבנון. "הקואליציה, כתפיסה, מסתכלת על רווחת הפרט ולא על פתולוגיה. מה עוזר לאדם הבודד להתמודד עם מצוקה שאותה הוא חווה ברגע נתון. אלו יכולים להיות כוחות פנימיים או כאלה של משפחה וקהילה".
פרופ' מירב רוט, פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית העוסקת בהנחיית מטפלים, מלווה את מפוני קיבוץ בארי. לדבריה, במקרה הקיצון שמתמודדים איתו תושבי הקיבוץ מאז השבעה באוקטובר חשובה מאוד התערבות ממוקדת. "אנחנו באירוע ייחודי בכמה מובנים: זה לא אירוע שהסתיים אלא אירוע מתמשך; הבשורות מגיעות ישירות ובעקיפין, בשמועות ובעדויות ראייה; לרבים נהרסו הבתים והיישובים ואין להם מושג אם, איך ומתי יוכלו לשוב לביתם".
מהסיבות האלה, אומרת רוט, התפקיד של המטפלים הוא קודם כול להחזיק (Holding) ולחזק בנוכחותם, לתת לאנשים תחושה של קרקע יציבה ולאפשר אתחול מחדש של דחף החיים. "בתוך התופת יש פה גם הרבה חסד", היא אומרת, "ואני אחוזת השתאות מתעצומות הרוח האנושית".
