כתבה זו תתפרסם בגיליון ספטמבר 2025 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק, המהדורה הישראלית
בראשית השנה, אחרי שהשלימו משימת צילום משותפת בגרנד קניון שבארצות הברית, פנו הצלמים דון פטיט ובאבאק טאפרשי להרהר ביעד הצילום הבא שלהם. הם לא התלבטו הרבה, יופייה של מדגסקר הכריע את הכף. הרעיון לצלם אותה מהחלל שבה מיד את ליבו של פטיט, ואילו טאפרשי דמיין כיצד יצלם את עצי הבאובב המפורסמים עם הגזעים העבים והענפים המשתרגים ואת צלליתם המהפנטת כנגד שמי הלילה זרועי הכוכבים.
המסע למדגסקר דרש מטאפרשי שעות רבות בדרכים: הוא טס מבוסטון לפריז ומשם הלאה לאנטננריבו (Antananarivo), בירת מדגסקר. לאחר לילה במלון הוא שכר מכונית ונסע לממלכת הבאובבים המרוחקת, שאינה אלא כביש עפר שלאורכו עשרות עצים עתיקים. המסע של פטיט היה פשוט יותר: הוא ריחף מחדר אחד בתחנת החלל הבינלאומית לחדר אחר וניגש אל החלונות המשקיפים על העולם.
המשימה בתחנת החלל הבינלאומית נמשכה שבעה חודשים והסתיימה באפריל האחרון, ובמהלכה פטיט – אסטרונאוט כבר 30 שנים בקירוב – שיתף פעולה עם טאפרשי, צלם וחוקר מטעם נשיונל ג'יאוגרפיק, בפרויקט יצירתי שמטרתו לתעד את אותו מקום או תופעה משתי נקודות מבט שונות לחלוטין: האחד מכדור הארץ והשני 400 קילומטרים מעליו. השניים תיאמו יחד עשר משימות צילום מקבילות בארבע יבשות, והתוצאה היא אלבום תמונות שמימי של כוכב הלכת שלנו. כשתתבוננו בצילומים המכשפים, תרגישו מקורקעים וחסרי משקל בעת ובעונה אחת.
השניים יצרו קשר לראשונה בשנת 2003, זמן קצר לאחר משימתו הראשונה של פטיט בתחנת החלל הבינלאומית שהייתה אז בשלבי הרכבתה הראשוניים. פטיט הוא צלם חובב מאז כיתה ו', והוא נשא עימו את מצלמותיו גם לתחנת החלל. הוא השתמש בחומרים שמצא בתחנה כדי להרכיב לעצמו חצובה, והיא אפשרה את היציבות הנדרשת בצילום שמי הלילה ללא פסי אור לא רצויים של כוכבים. פטיט, מדען בהכשרתו, הוא אחד האסטרונאוטים היצירתיים ביותר של נאס"א. בעבר הוא אף עיצב ספל שיקל על שתיית קפה במצב של חוסר כבידה.
טאפרשי, כתב מדעי ואסטרונום חובב יליד טהראן, עבד אז כעורך נוג'ום, מגזין האסטרונומיה האיראני. בהיותו נער היה מצלם בעיקר את שמי הלילה ואת פלאי הטבע הנגלים בהם בשעות ללא זיהום אור. כשהצילומים של פטיט הגיעו לכדור הארץ, טאפרשי שלח לו מייל שופע מחמאות ועד מהרה הם נעשו חברים לעט. ב־2011 עזב טאפרשי את איראן והיגר לארצות הברית.
שנים אחרי תחילת הקשר בין השניים, התכתובת שלהם הפכה לפרויקט צילום. פטיט וטאפרשי גילו כי לגישות השונות שלהם לתיעוד חזותי של כדור הארץ יש ערך רב. פטיט גם חש חובה לחלוק את נקודת מבטו מהחלל עם יתר תושבי כדור הארץ. "רציתי להעביר את התמונות האלה אל אנשים שאין להם כלים או יכולת להיות אסטרונאוטים", הסביר.
הפרויקט הציב לפני השניים אתגר מורכב: להתאים את זמני הצילום. לשם כך נדרש תכנון מדוקדק, שכן תחנת החלל משלימה הקפה סביב כדור הארץ כל שעה וחצי, ופטיט נע עימה במסע מואץ בין זריחות לשקיעות. גם המסלול של תחנת החלל היה חשוב.
זהו חיבור של 219 תמונות בחשיפה ארוכה שצולמו ברצף.
כשהחלו השניים לדבר על אזורים מעניינים לפרויקט, היו לטאפרשי שפע רעיונות. "אמרתי לו שאיסלנד נהדרת", נזכר טאפרשי, אבל פטיט הסביר לו שתחנת החלל כלל לא חולפת מעל איסלנד. גם שיקולים ארציים השפיעו על הפרויקט; פטיט הציע שני אזורים שנראו לו פוטוגניים מאוד מהחלל, אבל הם היו אזורי עימות – הודו ופקיסטן, צפון קוריאה ודרום קוריאה – וטאפרשי לא יכול היה להגיע לשם. פטיט, שכבר צבר ותק של 600 ימים בתחנת החלל בארבע משימות שונות, היה צריך להביא בחשבון גם את חובותיו כאסטרונאוט. "העבודה בתחנת החלל די עמוסה", סיפר, "אתה צריך לוודא שיש לך חלון בלו"ז ורק אז אפשר לרוץ ל'קופולה' כדי לצלם כמה תמונות".
מודול הקופולה מיועד לתצפית על פעילויות מחוץ לתחנת החלל כגון הפעלת מערכות רובוטיות, התקרבות כלי שיגור ויציאות לחלל. ששת חלונות הצד שלו והחלון הפונה ישירות לכיוון כדור הארץ מאפשרים תצפית ברזולוציה גבוהה על פני כדור הארץ ועל גרמי השמיים.
לפעמים היקום החליט להקל עליהם; כוכב שביט שהגיח משולי מערכת השמש הופיע בחלונו של פטיט כשבוע אחרי הגעתו לתחנת החלל. גם טאפרשי ראה את הגרם השמימי הבוהק מהקרקע בפוארטו ריקו, אבל פטיט קיבל את "הנוף הכי טוב", בלי האטמוספרה של כדור הארץ שמטשטשת את שדה הראייה ובלי עננים שמפריעים לתצפית. זמן קצר אחר כך הופיעה התפרצות עזה של זוהר הקוטב בשמיים שמעל ביתו של טאפרשי, למרבה הנוחות, והצלמים תפסו את האירוע בהפרש של כמה שעות בלבד זה מזה. סנכרון הזמנים הפעם היה המוצלח ביותר שלהם בכל הפרויקט.
היקום ותפס חוטים צפופים של אור כוכבים. זהו חיבור של 400 תמונות בחשיפה ארוכה שצולמו ברצף.
כשמדובר באורות הירוקים המסתוריים של זוהר הקוטב, אין ספק שטוב יותר להסתכל עליהם מכמה זוויות. ״מהחלל, אותו גל עשוי להיראות בעצם אובאלי״, אמר פטיט. במובן מסוים, אפשר לומר שהם כיתרו יחדיו את סופת אורות הקוטב וחשפו את טבעה האמיתי.
אומנם פטיט אינו סובל מאותם קשיים שמקלקלים פרויקטים לצלמים על פני האדמה – גשם, למשל – אבל מדי פעם הוא נאלץ להתמודד עם תקלות במצלמות שלו בגלל מטח הקרינה הקוסמית הבלתי נראה והבלתי פוסק. לעיתים אף הופיעו בצילומיו פרטים מהסביבה היומיומית של האסטרונאוטים: באחת הפעמים עיין טאפרשי בצילומים ששלח לו פטיט ובהם האיים המלדיביים שבאוקיינוס ההודי, ושם הבחין בכתם ירוק מעניין במים. ייתכן שמדובר בפריחת אצות? "התלהבתי נורא, אבל כשהסתכלתי בתמונות הבאות הבנתי שהכתם נע במהירות גדולה", סיפר. התברר שמדובר במכשיר הרמת משקולות שהשתקף בחלונות תחנת החלל. "כל אסטרונאוט בתחנה משתמש במכשיר במשך שעה וחצי בכל יום", הסביר פטיט.
פטיט וטאפרשי סבורים כי יש יתרון גדול לצילום מהחלל שנעשה בידי בני אדם. הרבה לוויינים במסלול סביב כדור הארץ מצלמים אותו, אבל רבות מהתמונות חסרות חיים וחסרות עומק. פטיט, לעומת זאת, יכול לשחק עם אור וצל ולייצר תוצאה עשירה יותר. מה גם שתמונות של כדור הארץ מהמסלול מקבלות משנה חשיבות אם יש בהן מטען רגשי.
קארן נייברג, אסטראונוטית בדימוס מנאס"א, אהבה לצלם את המקומות האהובים על אנשים היקרים לה. "הייתי עוברת מעל יוסטון, או מעל מקום שהמשפחה שלי מבקרת בו בצפון מדינת ניו יורק, ומרגישה חיבור חזק אליהם כי הייתי רחוקה מהם רק 400 קילומטרים בקו ישר מעליהם", סיפרה לי. "לפעמים גם הייתי חשה בחיבור עם אנשים שאני בכלל לא מכירה במקומות אחרים בכדור הארץ". יש באמירה הזאת אולי רמז להישג הגדול של האנושות. הרי הגוף האנושי לא נועד לשהות בחלל החיצון, אבל הצלחנו בכל זאת לשגר לשם אסטרונאוטים והם זוכים להתפעל מהמראות ולחלוק אותם עימנו.
במשך יותר מ־20 שנות חברות נפגשו פטיט וטאפרשי פנים אל פנים פעמים ספורות בלבד. הם מתקשרים בעיקר בהודעות ובמיילים. לדבריהם, הם לא ממש מדברים על החיים האישיים שלהם או שוקעים בדיונים פילוסופיים, למרות אופי עבודתם המשותפת. הם מדברים בעיקר על דברים כמו יחסי מיקוד ותוכנות עריכה, כמו שני חנונים אמיתיים של מצלמות. ובכל זאת הקשר שנוצר ביניהם עמוק. כשטאפרשי נשדד בסיציליה ואיבד את רוב הציוד שלו, הוא חסך מפטיט את הפרטים הלא נעימים של האירוע כדי לא להדאיג אותו. לדבריו, רצוי לא להעמיס רגשית על אסטרונאוט השוהה בחלל, הרחק מביתו. פטיט עקץ אותו בעדינות ואמר לו שהוא צריך לשמור טוב יותר על הדרכון שלו, שגם הוא נגנב.
הצילום במדגסקר היה האחרון שלהם לפני שפטיט חזר לכדור הארץ. בחלק זה של העולם יש מעט אור מלאכותי, ולכן הצילום מהחלל היה תלוי במיקומם של גרמי שמיים שמאירים את הנוף הלילי, ובייחוד בנוכחותו של ירח מלא. טאפרשי עמד בסבך והתבונן בשביל החלב המנצנץ בשמיים הצלולים. "זה היה סוריאליסטי", אמר. את דממת הערב הפרו רק רחשיהן הליליים של חיות בר, או תושבי כפרים שחלפו על השביל בעגלות רתומות לפרדות.
למביטים ממעל, כדור הארץ הוא עולם נוצץ עם אטמוספרה דקה כעשן בתוך ריק אפל, ואילו למביטים מכאן, כדור הארץ הוא סבך של צמחים וחיות ובני אדם שאינו קיים בשום עולם אחר, למיטב ידיעתנו. צמדי התמונות שנולדו מתוך הפרויקט מציגים את כדור הארץ כפי שהוא באמת – כוכב לכת אחד מני רבים ביקום, הבית האחד והיחיד שלנו.
