הכתבה המלאה תתפרסם בגיליון ספטמבר 2025 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק, המהדורה הישראלית
בעיצומה של שיחה על מצבם של האסטרופיזיקה המודרנית ומדעי החלל, ג'וזף סילק אומר משהו שגורם לי להשתתק בתדהמה, עד שאני מבין שהוא לא צוחק. סילק, בן 82, הוא מעמודי התווך של הקוסמולוגיה, ועוסק באסטרופיזיקה עוד לפני הנחיתה על הירח. הוא בעל תגליות יסודיות בנוגע למוצא היקום והתעלומה המרכזית שלו, החומר האפל. הוא אינו נוטה להגזמות פרועות.הוא מדבר על אחד מתחומי העניין המקצועיים המרכזיים שלו: הפוטנציאל הטמון בירח שלנו.
בתוך כמה עשורים, סילק אומר, תהיה לנו היכולת להציב טלסקופ על פני הירח, שעוצמתו תאפשר לו, לדוגמה, לצלם כוכב לכת במערכת השמש Trappist-1, המרוחקת מאתנו כ־40 שנות אור, ברמת פירוט דומה לזו שאנו יכולים לצלם את מאדים. "נוכל לצלם את היערות, את פסגות ההרים, את נצנוצי האור המוחזר מהאוקיינוסים", הוא אומר. "זה לא יאומן". סילק מדבר על שימוש בטלסקופ לצלם חיים בעולם אחר. "אם יש שם ערים, נוכל לראות את אורותיהן".
הקסם לא טמון בטלסקופ. הוא נמצא על הירח. מתברר שהירח הוא מקום ייחודי לצרכי חקר החלל – טוב בהרבה מכדור הארץ, או אפילו מהחלל עצמו, מאחר ובצד האפל שלו שוררת דממת גלי רדיו ומאחר ואין לו אטמוספירה, מה שיאפשר לטלסקופים אופטיים על פניו להשיג רזולוציה כמעט בלתי מוגבלת.
הטלסקופ שיוכל לצלם את החיים במערכת Trappist-1 יהיה למעשה מערך מעגלי של כ־30 טלסקופים מקושרים, היוצרים מראה וירטואלית בקוטר 19 ק"מ. הטכנולוגיה אינה מסובכת. ישנם כבר מחקרים ומאמרים המתארים כיצד לתכנן ולתפעל אותו.
מה שחסר לפרויקט על מנת להפוך למציאות היא תשתית מתאימה על הירח. פרישת המערך תצריך טילים שישנעו את כל הטלסקופים המרכיבים אותו. על מנת לנחות בבטחה, הטילים יצטרכו מנחתים על הירח, וצי של רובוטים שיפרקו את המטען. את כל אחד מהטלסקופים במערך צריך להציב במקומו בדיוק נמרץ. לצורך פעולתו, המערך יזדקק לאספקת חשמל מתמדת (אפילו במהלך הלילה הירחי, שאורכו 14 ימים) וערוץ תקשורת רחב על מנת לשדר את התמונות המרהיבות בחזרה לכדור הארץ. הוא יצריך תחזוקה ותיקונים, אולי על ידי אסטרונאוטים היושבים דרך קבע על הירח.
חרף גורם המשיכה האדיר, מדעי ומטפיזי כאחד, של טלסקופ המסוגל לצלם תמונות של כוכבי לכת במרחק 380 טריליון ק"מ מאיתנו, האדם לא יבנה ויתקין את כל התשתית הדרושה רק למענו, אפילו לא למען הטלסקופ המגניב והחשוב ביותר אי פעם. למעשה, ההיפך הוא הנכון. ההיפרטלסקופ, לצד כמה וכמה פרויקטים מדעיים מדהימים לא פחות, יהיה ככל הנראה דובדבן בקצפת של מרוץ חלל חדש, ההולך וצובר תאוצה במטרה להביא סוף סוף לנוכחות אנושית קבועה ומתפקדת על הירח.
ASU
יותר משימות מתוכננות לנחות על הירח בשש השנים הבאות, מאשר בששת העשורים האחרונים. נאס"א שולחת שוב אסטרונאוטים לירח במסגרת משימת ארטמיס, ראשית במשימת הקפה עם ארטמיס II, המתוכננת ל־2026, ואחר כך בנחיתה ממש, המתוכננת כעת לאמצע 2027. סוכנות החלל הסינית מתכננת להציב את האסטרונאוטים הראשונים שלה על הירח ב-2030. הודו, שהנחיתה את הגששת הראשונה שלה על הירח ב־2023, מתכננת משימה להחזרת אדמה ירחית. אלה רק כמה מהאומות שלהן שאיפות בתחום. משימות עצמאיות של כתריסר או יותר חברות פרטיות מיועדות להביא רובוטים לירח, כולל רכב של חברה יפנית שהתרסק ביוני האחרון. כאן על כדור הארץ, אלפי אנשים עובדים מדי יום ביומו בהנחת היסודות לעתיד החדש של הירח, ומתכננים מנחתים, רובוטי בניה, מרכזי מחיה, רשת חשמל, לווייני תקשורת, אפילו מכרה רובוטי.
בניסיון לדמיין את עתיד הירח, דיברתי עם עשרות אנשים, מנאס"א ומבלו אוריג'ין, מלוקהיד מרטין ומבית הספר למנהל עסקים של הרווארד (Harvard) ומאינטרלון – מנכ"לים ומהנדסים, כלכלנים ומדענים, אנשים מחברות המעסיקות 100,000 איש ומחברות הזנק במימון הון סיכון המעסיקות רק עשרה. השאפתנות והמרץ שלהם חסרי גבולות, מעוררי השראה, גם בהיבט הפיתוח המסחרי וגם בהיבט הגילוי המדעי. לדבריהם, ההצלחה תלויה במימון, בנחישות, ובהפתעות שימתינו על הירח כשנשוב לחקור אותו. בהסתכלות רחבה, אנו ניצבים בפני שני נתיבים.
אם הדברים יתנהלו על פי מיטב התוכניות, הרי שעד סוף המאה, ישמש הירח בית לכלכלה משגשגת, שתספק משרות, רווחים וגם משאבים למחקר מדעי שאפתני כמו ההיפרטלסקופ. אבל אם יש לקח אחד שההיסטוריה מלמדת אותנו, הרי זה שההתיישבות האנושית וההתפתחות הכלכלית רק לעיתים רחוקות מתנהלות על פי התכנון, ולא אחת סוטים מדרכם באופן בלתי צפוי, לעתים אל תוך תעלה. או מכתש. החזון הבוהק של ההווה עלול להתפוגג, בעוד 50 שנה, לכדי לא יותר מהתיישבות דלה ושארית פליטה של האופטימיות של ימי עבר, השומרת על קיומה בעקשנות כמו תחנת אספקה מחוספסת ומבודדת במסלול העגלות של המערב הפרוע. ללא ההגנות הסביבתיות המתאימות, הירח עלול להפוך למגרש גרוטאות לחלומות של מיליארדרים, ובו רובוטים, רכבי ירח ונחתות זרוקים במרחבי השממה, לאחר שהעולם המשיך הלאה מסערת אהבים ירחית של אמצע המאה.
נכון לעכשיו, אין ספק שזהו הרגע המלהיב והיצירתי ביותר בעולם החלל מאז שנות ה־60 ואפולו, וכל כולו הבטחה וסיכון. הירח חזר להיות הדבר הבא בחקר החלל. הדרך לכלכלה ירחית משגשגת תיבנה על מרכיב אחד: עפר. מהירח. עפר הירח, הנקרא רגולית, מצוי בכל מקום, מכסה את פני השטח מאופק עד אופק. כמעט בכל מובן שאפשר להעלות על הדעת, הרגולית הוא אלמנט בלתי רצוי. צבעו אפור דהוי, והוא מחוספס, חד, נדבק, אלקטרוסטטי, שוחק, מזיק לציוד ומסוכן לבני אדם.
NASA
אך זהו גם המשאב שבו תלוי כל דבר אחר. הבאת הציוד והאספקה לירח יקרים כל כך – הטסת ליטר אחד של מים מכדור הארץ לירח תעלה סכום שבין 25,000 דולר ועד מיליון דולר – כך שהדרך המעשית היחידה לפתח את הירח היא להשתמש במה שכבר יש בו.
דהוי ככל שייראה, הרגולית מלא בכל מה שאפשר לרצות כשמתכננים בסיס על הירח: אלומיניום, ברזל, טיטניום, סיליקון, חמצן. כשמחממים רגולית לטמפרטורת ההתכה שלו, 1600 מעלות צלסיוס, דברים קסומים מתחילים לקרות. מהרגולית המותך אפשר למצות את מרכיביו ולייצר מהם דברים אחרים.
רגולית מומס, למרבה המזל, יכול לשמש לבניית מנחתי טילים, הדבר הראשון שמוצב ירחי מצליח יצטרך. בנאס"א מתכננים להנחית שוב בני אדם על הירח באמצעות מערכת סטארשיפ של ספייס אקס, אשר תשמש גם לשליחת מטענים לירח. הטיל, שגובהו 50 מטרים, כגובה בניין בן 15 קומות, מסוגל לשאת מטען של 90 טונות, ולנחות על זנבו. אם ייפול במהלך הנחיתה יהיה זה אסון. במסגרת משימות ארטמיס, הוא ייאלץ למצוא אתר נחיתה חלק ובטוח על פני השטח הטבעיים של הירח, אך במשימות עתידיות מנחת מסודר יהיה רב תועלת.
מספר חברות כבר מתכננות כאלה. הן בונות אבות טיפוס של רובוטים שיכולים לזחול על פני הירח, לשטח אותם, לאסוף רגולית, להתיך אותו, לעצב לבני ריצוף או משטחים מוצקים, ולמקם אותם, תוך שהם מצמידים כל אחד לזה שאחריו, עד ליצירת חופת נחיתה רציפה. תארו לעצמכם מכונה שחופרת עפר באוהיו (Ohio) וסוללת באמצעותו כביש מהיר.
