כתבה זו תתפרסם בגיליון דצמבר 2025 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק, המהדורה הישראלית
עיר ענק ארעית
מדי 144 שנים הודו מארחת את ההתכנסות הגדולה בעולם, מהאקומבה מלה (Mahakumbh Mela). זוהי חגיגה דתית הנערכת בנקודת ההתמזגות הקדושה של שלושה נהרות: הגנגס (Ganges), היאמונה (Yamuna) והנהר המיתולוגי סרסוואטי (Saraswati). הצלם ג'ורג' סטיינמץ השתתף בחגיגה השנה עם יותר מ־400 מיליוני צליינים הינדים המתגוררים במטרופולין ארעית שנבנתה לצורך האירוע, כדי לתעד את החוויה של להיות "מולקולה אחת במסה החיה הזאת".
בפקודת המלך
ברמות הערפיליות של אנגולה, הכניסה לאחת המערכות האקולוגיות שנחקרה פחות מכול בדרום יבשת אפריקה נמצאת בשליטתו של המלך מוונה צ'יוואקה השישי, מנהיג בני לוצ'אזי (Luchazi). זה דורות רבים הקהילה שלו סוגדת לעדר פילים חמקמק יליד האזור. מדענים מבחוץ החלו לעקוב אחריו רק לאחרונה, באישור המלך.
לידה מחדש בנהר
נשים השייכות לקהילה המנדאית מחזיקות זרי הדס טקסיים כחלק מהפולחן המרכזי של הקבוצה: הטבלה בנהר החידקל. הדת המנדאית, בין הדתות הגנוסטיות העתיקות בעולם, רואה ביוחנן המטביל נביא עליון. מאז פלשה ארצות הברית לעיראק ב־2003, מאמיניה מתמודדים עם רדיפות מצד גורמים קיצוניים ורבים מהם נעקרו מבתיהם, מה שסיכן מאוד את מנהגי ההטבלה המסורתיים של הקהילה.
שאיפות ירוקות באפריקה
המיזם השאפתני להקמת החומה הירוקה הגדולה של אפריקה כבר בעיצומו במישורים הצחיחים של מערב סנגל. ב־2007 הגו מנהיגי האיחוד האפריקני יוזמה נועזת למאבק בתהליכי המדבור באמצעות נטיעת רצועה ענקית ורצופה של צמחייה לאורך 8,000 קילומטרים שתחצה יותר מ־20 מדינות עד 2030. הקמת השמורה תעלה מיליארדי דולרים, ואם יצליח המיזם, הוא יהיה אחד הצעדים הגדולים ביותר שננקטו אי פעם לשיקום קרקעות פגועות.
אם תושג המטרה הגדולה ואם לאו, החקלאים המקומיים מתקדמים בטיפוח החומה הירוקה. מריימה סמבה בה, הנראית כאן בחזית, היא האוצרת של 'אנד בוק אם אם' ('ביחד נחלוק בעושר'), קואופרטיב מזון סנגלי שחברות בו נשים בלבד במבאיה אווה. לפי תשע שנים העניקה הממשלה לקואופרטיב שטח של 60 דונמים, וכיום יותר מ־400 חברות הקואופרטיב מוכרות את תוצרתן בשווקים המקומיים או מביאות את היבול הביתה כדי להאכיל את משפחותיהן.
המתנגדים למיזם החומה הירוקה טוענים שהוא יקר וקשה לפקח עליו. אי־יציבות פוליטית, מתקפות טרור ושינויי אקלים הם כמה מהמכשולים העיקריים האחרים. חרף כל הקשיים, המיזם זוכה להצלחה ככל שייעודו נעשה ממוקד ומצומצם יותר. הפקדת החומה בידי קהילות קטנות כמו 'אנד בוק אם אם' מסייעת ביצירת מקומות עבודה לאנשים היכולים ליהנות מפרי עמלם באופן מיידי. נשות הקהילה מגדלות בין היתר עגבניות ופרחי היביסקוס שאפשר לייבש ולערבב עם מנטה וג'ינג'ר להכנת המשקה הלאומי של סנגל.
הצלמת מוירה ראג'אונרי התרשמה מהמסע היומיומי שעוברות חלק מהנשים הללו, ההולכות קילומטרים בחום הקופח של המדבר כדי להביא מים ליבוליהן. "אי אפשר שלא להתפעל, אך גם לתהות: האם הן יצליחו?" היא אומרת. לאחר שנפגשה עם סמבה בה, לא נותר ספק בליבה של ראג'אונרי. לדבריה, "היא נראתה לי אישה בעלת משמעת עצמית המתייחסת לתפקידה ברצינות רבה, מנהיגה".
הולכים ונעלמים
טורף חמקמק בעודו מתצפת על מאורה של ארמדיל ענקי נדיר ביער האטלנטי של ברזיל, נקלט בעדשת המצלמה של הצלם פרננדו פקיו בעל חיים פגיע אחר: היגואר. בירוא יערות בקנה מידה רחב פגע קשות באוכלוסיית היגואר המקומית, וכיום ייתכן שנשארו פחות מתריסר פרטים בפארק שבו צילם פקיולה את התמונה.
כתף להישען עליה
שכונות ברחבי העיר מאסיאו (Maceió) שלחוף האוקיינוס האטלנטי שוקעות לתוך האדמה בעקבות עשורים של כריית מלח סלעים בקרבתן. ההרס גרם לעקירת עשרות אלפי תושבים כמו דמיאאו קרלוס דה סילבה, שנאלץ לעבור לדיור זמני בקרבת מקום לאחר שאיבד את ביתו. הוא מוצא נחמה ברגעי אושר קטנים, כמו רגע זה שהוא חולק עם אפרוח המחמד שלו.
דוהרות בסוואנה
סקר אווירי של חיות בר בדרום סודן חשף נתון מעורר השתאות: כשישה מיליוני אנטילופות (מהמינים קובוס לבן אוזן, צבי מונגלה, טופי וצבי סוף) תועדו חוצות את המישורים במזרח המדינה. ממצא זה משנה את מה שידוע לנו על מספר בעלי החיים שחוצים בנדודיהם חלק זה של אפריקה. הצלם מרקוס וסטברג השתמש ברחפן כדי לתעד את הנדידה הגדולה ביותר בכדור הארץ, וכינה את התופעה 'סמל של תקווה' לאזור שחווה שנים של מלחמת אזרחים.
ארוחה על הקרח
ראשתן צף בין רסיסים של קרח ימי באזור הארקטי ונסחף על פני המים, מת ונרקב, פיו רפוי ופתוח. כאשר צילם הצלם הישראלי רועי גליץ את המחזה הזה באמצעות רחפן, הוא היה מהופנט ומופתע כל כך עד שנדרש לו רגע להבחין בדובה הלבנה הרעבה שפערה את לסתותיה כדי לחדור מבעד לעורו העבה של הלווייתן. גליץ עמד בראש משלחת צילום בקבוצת איי סבאלברד שבנורווגיה כאשר הבחין בגוש שחור צף על קו האופק. כאשר שוברת הקרח התקרבה, הוא ראה (והריח) שהגוש הוא פגר ענקי בתהליכי ריקבון שפלט מדי פעם נפיחה של גז רעיל, "כמו כרית אוויר גדולה", סיפר.
המפגש עורר שאלה מסקרנת: מה עושה כאן הראשתן? בני המין הזה מעדיפים אקלים ממוזג, אך מאחר שהמים הארקטיים מתחממים, יש לווייתנים שמתרחקים מאזור התפוצה המסורתי שלהם ונעים צפונה. ייתכן גם שזרמים ורוחות חזקים דחפו אותו צפונה, הפתעה משמחת הן לגליץ הן לדובה שעמלה קשה כדי לזכות בסעודת המלכים: "רואים שהיא מנסה לחדור פנימה, אבל העור פשוט עבה מדי".
פרחים וזיכרון
חוליה לופז בת התשע מבקרת בקבר של אביה, חואן, שנורה למוות לנגד עיניה בספטמבר 2024. חואן לופז התנגד בחריפות למיזם כרייה מקומי שהוקם בשטח של פארק לאומי, והיה אחד מ־18 פעילי אקלים ידועים שנהרגו בשנה שעברה בהונדורס. הארגון לשימור הסביבה Global Witness מדרג את הונדורס בין המקומות המסוכנים ביותר בעולם עבור פעילי סביבה.
ביצה או תרנגולת?
במשך שנים ניסה הצלם אנאנד ורמה לתעד את הרגע המדויק שבו עובר של עוף נראה בבירור בתוך חלמון ביצה. הוא ערך ניסויים בהדגרת עוברים בתוך קליפות מלאכותיות עד שלבסוף הצליח לצלם את ההשתנות בגיל 12 ימים (בעמוד משמאל). ורמה גידל בנפרד כמה עוברים עד שהיו לאפרוחים, כמו פרט זה (למטה) המצולם ליד קליפה המוארת מבפנים בכבל סיב אופטי.
שיגור היסטורי
המשימה של נאס"א 'ארטמיס 2' תעשה היסטוריה כאשר תשגר את הטייס ויקטור גלאבר ועוד שלושה אסטרונאוטים למסע שיימשך עשרה ימים לצד הרחוק של הירח, 50 אלף קילומטרים יותר מהמרחק שהגיע אליו אדם אי פעם. הצלם מיקאיה קרטר צילם את גלאבר מתאמן לקראת המסע חסר התקדים.
מגינים על גן העדן
באיי שלמה שוכנות כמה משוניות האלמוגים המגוונות ביותר בכדור הארץ. מוקדם יותר השנה התחייבה מדינת האיים לשמר עד 240 אלף קילומטרים רבועים מהשטחים הימיים שלה, כולל הים המקיף את האי הגעשי שבצילום. שטחים אלו הם חלק מהאזור הימי החיוני הנקרא משולש האלמוגים. הוא מקיף שש מדינות ושוכנים בו 76 אחוזים ממיני האלמוגים בעולם.
מפגש מפתיע
הצלם בריאן סקרי מתעד את החיים בים כבר עשרות שנים, אבל הוא לא ציפה להיתקל בעמלץ לבן שאורכו שלושה מטרים במפרץ מיין (Maine), וודאי שלא במרחק 1.2 מטרים ממנו. תצפיות של כרישים נעשות שכיחות יותר מקייפ קוד (Cape Cod) ועד נובה סקושה (Nova Scotia), וייתכן שדפוסי האקלים המשתנים הם בין הגורמים לכך.
יום שופע דרמות
במהלך יום אחד גדוש בפעילות צפה הצלם סטיבן וילקס בבעלי חיים מסתערים על בור מים דל בשיאה של הבצורת הקיצונית בדלתת הנהר אוקבנגו (Okavango) בבוטסואנה. פילים פרשו את אוזניהם, אנטילופות וזברות פרצו קדימה במרוץ פראי, היפופוטם אחד הרכין את ראשו כדי לתקוף פיל צעיר ועוד אחד פער את פיו האדיר במצג איום. בעלי החיים "סבלו מצמא, מחום ומרמות גבוהות של לחץ", מציין וילקס. "ניכרה בהם התנהגות אינדיבידואלית מובהקת — כל פרט דאג לעצמו".
וילקס השתמש בטכניקת 'מיום ללילה' המזוהה עימו, שבה הוא מצלם עד 1,500 תמונות מנקודת תצפית אחת במהלך 18 עד 36 שעות, ואת התמונה הסופית יוצר ממיזוג של 50 מהרגעים המוצלחים ביותר שתועדו במצלמתו.
לפני עשר שנים, בזמן שתצפת על בור מים דומה בשמורת סרנגטי (Serengeti), נגלתה לעיניו תמונה שונה מאוד של שיתוף פעולה ורוגע. חיות הבר "אפילו לא נהמו זו על זו, וכל אחת זכתה לשתות בתורה", אומר וילקס. השינוי שחל מאז ועד היום קיצוני ביותר. בדלתת האוקבנגו ובמקומות אחרים ברחבי בוטסואנה החלו פילים לפלוש לחוות סמוכות בחיפוש נואש אחר מים. וילקס מאמין שאלו השלבים הראשונים במאבק עולמי עתידי על משאבים משותפים.
התצלום הבא גם הוא של וילקס והופק באותה טכניקה. וילקס מציג מקום שבו ההרמוניה הטבעית מתחילה לחזור לקדמותה. זוהי מושבה של כפירי ים רעמתיים שהתנחלה על הסלעים של האי הקטן מקריי (McRae) במצר מלספינה (Malaspina), ליד ונקובר שבקנדה. כפירי הים האלה היו בסכנת הכחדה בעבר, אך אוכלוסייתם השתקמה בהדרגה וכעת היא יציבה, בין השאר בזכות תקנות פדרליות בקנדה ובארצות הברית. וילקס התבונן בזכרים תרים אחר השטח הגבוה ביותר כדי להגן על הטריטוריה שלהם. "הם עומדים בתנוחה האיקונית הזאת, ולאחר חמש או עשר דקות משקל גופם העצום מכריע אותם והם נאלצים לשכב", הוא אומר. החוויה חיזקה את אמונתו שמדיניות יכולה להפוך על פיו את ההרס הסביבתי שגרם האדם, או לפחות לתקן חלק ממנו. "בעלי החיים תמיד מקדימים אותנו בכמה צעדים", אומר וילקס, "אני רואה בתמונות האלה קריאות לפעולה".
כפירי ים רעמתיים מותחים את צוואריהם לשמיים במצר מלספינה בקולומביה הבריטית, שם האוכלוסיות שהידלדלו בעבר מתאוששות הודות להגנות ממשלתיות. הצלם סטיבן וילקס צפה במקצבים היומיומיים של כפירי הים שנפרשו לפניו תוך כדי עלייה של יותר מארבעה מטרים בגובה פני הים במהלך הגאות, ומיזג עשרות תצלומים לתמונה אחת.
נקודת תצפית
דייגו פארדס עומד על אוכף הסוס שלו, לובונו, וסוקר נתיב סחר שהיה סואן בעבר, החוצה את העמק הציורי הזה בצפון ארגנטינה. דייגו מתגאה בחיים החדשים שהוא ואחיו הוגו מפיחים באזור כשהם מדריכים סיורים חינוכיים רכובים באמצעות החברה שלהם, Renaciendo Costumbres (החייאת מסורות).
אנשי האיילים
רעיית איילי הצפון היא מורשת חשובה ועתיקה של בני סאמי (Sami) העוברת מדור לדור. הסאמי הם הקבוצה הילידית היחידה באירופה שמוכרת רשמית ככזו. הם מונים כמאה אלף נפשות ומתפרנסים מהאדמה בשטח המשתרע על חלקים מנורווגיה, שוודיה, פינלנד ורוסיה. הסאמי מגינים בעוז על מסורתם העתיקה ונאבקים שוב ושוב ביוזמות פיתוח חדשות הפוגעות בנתיבי הנדידה של איילי הצפון השייכים לעדרים מבויתים שבבעלותם.
להפעלת טכנולוגיות בנות קיימא באירופה דרושות מתכות כמו ליתיום וניקל, והמיזמים לכרייתן הולכים ומתרבים. לכאורה נדמה שיותר יוזמות ירוקות הן צעד נכון, אבל רבים מהמיזמים האלה, ובייחוד בצפון שוודיה, פולשים לאזורים המוגנים של הסאמי. במסע שערך לאחרונה לחוג הקוטב הצפוני הצלם ג'סטין ג'ין, הוא ראה במו עיניו את העגורנים והטורבינות מזדחלים כמו עכבישי מתכת ומכסים את האופק המושלג.
במהלך מסעותיו הוא פגש את אסלק אלאס, הנראה כאן כשהוא עוטה גאקטי, מעיל צמר מסורתי של בני סאמי, בעודו מבתר אייל הצפון מעדר מבוית. המתקן שלידו משמש למתיחת הפגר. "נתקלתי בו לגמרי במקרה, בצירוף מקרים מוצלח", אומר ג'ין. "זהו תצלום של אדם מבני סאמי החי בסגנון החיים שיקר לו ולקהילה שלו". התמונה יכלה לתאר גם את המציאות שהייתה לפני מאות שנים, אלמלא חוטי החשמל הנראים ברקע.
תנופת הבנייה היא אחת מכמה קשיים הניצבים בפני בני סאמי כיום. חורפים חמים והפכפכים יותר משפיעים גם על יכולתם של איילי הצפון למצוא חזזיות, מקור מזונם העיקרי, ומובילים לסכנת רעב. "זו מתקפה שמגיעה מכיוונים רבים", אומר ג'ין.
חיות בר על הגבול
חומות ענקיות משבשות את דפוסי הנדידה של מינים מקומיים לאורך הגבול הטרשי בין מקסיקו לארצות הברית. פתחים המכונים 'דלתות כלבים' (בגודל 28×22 סנטימטרים) שהתקינה ממשלת ארצות הברית מספקים פתרון חדשני המאפשר מעבר לחיות בר קטנות כמו הפקארי הזה (יונק מתת־סדרת דמויי חזיר), אך הם קטנים מדי לדובים שחורים אמריקניים או לאיילים פרדיים לבני־זנב.
חיים באזור ההצפה
בני נוער באנאמה (Anamã), עיירה במישור ההצפה של נהר האמזונס, משחקים כדורעף במים שמגיעים עד מותניהם לצד סירה ששטה ברחוב. אנשי המקום חשו הקלה עם שובה של עונת הגשמים אחרי שנתיים של בצורת חסרת תקדים, אבל ממדי ההצפה משקפים חוסר יציבות שגורמים שינויי האקלים, והתושבים נאלצים להגביה את בתיהם באמצעות כלונסאות ארוכים יותר.
אשכולות מתוקים
כשהדמדומים יורדים, שיאמלה גונסקראן מוצאת שלווה בחוות הבננות האורגניות שהקימה. חוות מסחריות בהודו מרבות להשתמש בחומרי הדברה, אבל גונסקראן התחייבה לשיטת חקלאות בת קיימא כחלק מתנועת Save Soil (הצלת האדמה) העולמית המגבירה את המודעות לזיהום הקרקע.
