פורסם בגיליון יוני 2024 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק, המהדורה הישראלית
בשנות ילדותי בהודו ביליתי את חופשות הקיץ בביקורים אצל הסבים שלי בקולקטה (Kolkata). בכל יום בשעות אחר הצוהריים הייתה סבתי מתיישבת על מחצלת ובמשך חצי שעה מדקלמת את שמו של קרישנה בלחש כמעט בלתי נשמע. מעולם לא השקעתי מחשבה בתועלת שהיא אולי הפיקה מהטקס היומי הזה.
כיום, יותר ויותר מחקרים מראים כי היא אכן הפיקה מהמנהג תועלת באופנים רבים. סביר להניח שהתרגול העניק לה יכולת אפקטיבית לשלוט בלחץ נפשי. ייתכן גם שהוא עזר לה להאט את הירידה הקוגניטיבית הקשורה בהזדקנות − הסבר אפשרי לכך שהיא נשארה חדה מבחינה מנטלית עד סוף ימיה. המדיטציה כנראה גם הגבירה את יכולתה להתמודד עם כאב
מדיטציה, במובן הרחב ביותר שלה, מוגדרת כתרגיל של מיקוד תשומת הלב ברגע הנוכחי, והיא תורגלה בצורה כזו או אחרת במשך אלפי שנים במסורות דתיות ברחבי העולם. רוב התרגולים המדיטטיביים מקורם בחיפוש אחר הארה רוחנית, אולם המודטים סבורים זה מכבר שהתרגול מניב להם יתרונות בריאותיים. מחקרים שנערכו בשלושת העשורים האחרונים חיזקו את הטענות הללו.
מחקר שנערך לאחרונה קבע שתרגול יומיומי במשך 45 דקות של מדיטציית מיינדפולנס − מודעות קשובה למחשבות ורגשות − הביא הקלה מחרדות ופעל כנוגד דיכאון. מחקר אחר הראה כי תרפיה קוגניטיבית מבוססת מיינדפולנס, שבה המתרגל לומד לפרק דפוסי חשיבה שליליים בעזרת תרגילי נשימה ומדיטציה, הפחיתה את דרגתו של דיכאון עמיד לטיפול בקרב מבוגרים.
למעשה, ככל שגוברת הפופולריות של המדיטציה בד בבד עם המודעות לחשיבות בריאות הנפש וההקלה על לחץ נפשי, אנשים רבים נוכחים שניתן להפיק יתרונות בריאותיים אפילו מתרגול נשימות יומיומי במשך דקות אחדות בלבד.
שרה לזאר, חוקרת מוח בבית החולים הכללי של מסצ'וסטס, ערכה עם עמיתיה מחקרים ששפכו אור על האופן שבו המדיטציה מפחיתה חרדה, שתסמיניה דומים לאלו של עקה. באחד המחקרים השוו בין שתי תוכניות להפחתת עקה: תוכנית אחת מבוססת מיינדפולנס שכללה 42 מתנדבים שלמדו מדיטציית מודעות ותרגילי יוגה במשך שמונה שבועות, והאחרת מבוססת תרגול, שכללה 25 מתנדבים שהתאמנו בפעילות אירובית קלה.
שתי הקבוצות ביצעו משימה של התניית פחד הדומה לתרפיית חשיפה, שבה גירוי מעורר חרדה מוצג שוב ושוב בסביבה בטוחה יותר, עד שכבר אינו מעורר חרדה. למתנדבים הראו תמונה של מנורה שזהרה בצבעי כחול, ירוק או צהוב, והצגת שניים מהצבעים הללו הייתה מלווה בהלם חשמלי קל. מאוחר יותר הוצגה אותה תמונה בלי ההלם החשמלי כדי למחוק את 'זיכרון הפחד' וליצור 'זיכרון חדש של ביטחון' הקשור באורות.
לזאר ועמיתיה גילו שאנשי הקבוצה שקיבלו אימון מבוסס מיינדפולנס להפחתת עקה היו בעלי יכולת גדולה יותר לזנוח את תגובתם המפוחדת לצבעי המנורה הקשורים בהלם החשמלי. מתוך הדמיות המוח הסיקו החוקרים שהאימון של המתנדבים שינה את האופן שבו עיבד מוחם את 'הזיכרון של ביטחון', והגביר את יכולתם לזכור שהגירוי כבר אינו מאיים.
ייתכן שהיתרונות של מדיטציה מרובים יותר מהפחתת עקה וחרדות בלבד. פאדל זאידן, חוקר מוח באוניברסיטת קליפורניה שבסן דייגו, חוקר את היכולת של מיינדפולנס לסייע בהפחתת כאב. במחקר שנערך לאחרונה השתמשו זאידן ועמיתיו בהדמיות MRI של תפקודי מוח במתנדבים במהלך תרגול מדיטציה והרגשת כאב, כדי להבין באיזה אופן גורמת המדיטציה להקלה בחוסר נוחות.
לדברי זאידן, ניתוח ההדמיות של המודטים הראה כי ההקלה בכאב שנגרמה ממדיטציה הייתה קשורה להפעלה פחותה של הרשתות העצביות המעורבות במודעות עצמית. הירידה הגדולה ביותר בהפעלה נצפתה בקליפת המוח הקדם־מצחית הגחונית האמצעית − מרכז עצבי בעל תפקיד בולט בניהול חשבון נפש והערכה עצמית של אדם. "במהלך המדיטציה, ההערכה העצמית מנטרלת את עצמה", מסביר זאידן, "וככל שהיא מצטמצמת, כך גוברת היכולת לא לחוש כאב". אותות כאב עדיין נקלטים במוח, אבל "הם אינם חודרים אל תוך הרשתות העצביות ואינם מפוענחים במוח ככאב", הוא מסביר. בנסיעה שערכתי לאחרונה לבית משפחתי בקולקטה, ביקרתי במקום שבו נהגה סבתי למדוט. בגיל 51 הרגשתי שאולי הגיע הזמן לעשות לעצמי הרגל ולמדוט בכל יום.