על גבי דיאודורנטים טבעיים רבים נכתב שהם אינם מכילים מרכיבים כמו אלומיניום, פתלטים ופראבנים, אך האם המוצרים הכביכול "בטוחים" ו"ירוקים" האלה באמת טובים יותר בעבורכם או בעבור כדור הארץ?
ריח הגוף מגיע מחיידקים השוכנים על העור שלנו, אשר מפרקים זיעה ומייצרים ריחות חריפים. דיאודורנטים ונוגדי־זיעה (אנטי־פרספירנטים) פועלים שניהם כדי להפחית את הריח הזה. ההבדל הוא שבעוד שנוגדי־זיעה מונעים ממך להזיע, דיאודורנטים מכילים בדרך כלל מוצרים שסופגים זיעה, הורגים חיידקים או ממסכים ריחות.
ריח גוף הוא חלק נורמלי לחלוטין מהפיזיולוגיה שלנו, וייתכן שהוא אף מהווה אחת מהדרכים שבה אנו מתקשרים עם בני אדם אחרים, אומרת פאם דלטון, פסיכולוגית קוגניטיבית במרכז מונל לחושים כימיים (Monell Chemical Senses).
לדברי דאלטון, ריח הגוף יכול להשתנות בהתבסס על מצב הרוח, הגיל, המצב הבריאותי או התרבות שבה אנו חיים, כאשר רוב התרבויות בעולם כלל לא חושבות על ריח גוף כעל דבר־מה לא נעים. "האופן שבו אנו תופסים ריח גוף הוא תלוי תרבות, במונחים של מה שאנו מוצאים שהוא נעים או לא נעים", היא אומרת. עדות להשפעות התרבותיות על אופן תפיסת ריח הגוף ניתן למצוא בנתון הבא: בשנת 2023 שווי שוק הדיאודורנטים בארה"ב הוערך בשישה מיליארד דולרים – רבע מסך השוק העולמי, עובדה העשויה להצביע על כך שהאמריקנים סולדים במיוחד מהריחות שחיידקי העור מייצרים.
נוגדי הזעה מונעים הגרת זיעה מבית השחי, כפות הרגליים, או מכל מקום אחר שבו מיישמים אותם, שכן הם הופכים את העור לפחות ידידותי לחיידקים אוהבי זיעה ומייצרי ריחות. אלומיניום הוא נוגד הזעה נפוץ אשר סותם בלוטות המייצרות ומפרישות זיעה הנקראות בלוטות אקריניות ואפוקריניות, כאשר האחרונות ממוקמות בחלקים היותר שעירים של הגוף.
(קראו עוד על הקובלט, המתכת השנויה במחלוקת שנמצאת ברבים מהמוצרים נמצאים בשימושינו.)
דיאודורנטים אינם מונעים הזעה, אלא ריחות בלבד. הם יכולים להכיל מרכיבים בעלי תכונות אנטי־ מיקרוביאליות, כמו סודה לשתייה, שיכולה להיות יעילה עבור אנשים מסוימים. מדוע אם כן המרכיבים הללו מעוררים חששות, והאם הן מוצדקות? שוחחנו עם מספר מומחים כדי לגלות.
האם "טבעי" פירושו "בטוח"?
ישנם דיאודורנטים רבים שנכתב עליהם הכיתוב "טבעי", אך אין הגדרה סטנדרטית ברורה למה זה אומר, אומרת נינה בוטו (Nina Botto), דרמטולוגית מאוניברסיטת סן פרנסיסקו. "טבעי" יכול להיות כל דבר, החל מהיעדר תרכובות אלומיניום שיכולות להיספג דרך העור ועד לשימוש במרכיבים שמקורם בצמחים בלבד.
בניגוד לכימיקלים המצויים בדיאודורנטים, נוגדי זיעה הם המוצרים היחידים למיסוך ריחות אשר דורשים את אישור ה־FDA אשר מחויב לבחון את מידת הבטיחות והיעילות שלהם, אומר ג'ו זגורסקי (Joe Zagorski), טוקסיקולוג ממרכז המחקר על בטיחות מרכיבים באוניברסיטת מדינת מישיגן (Center of Research on Ingredient Safety at Michigan State University).
מכיוון שנוגדי־זיעה מפחיתים הן זיעה והן ריחות, מרבית הסיכויים שהם יהיו היעילים ביותר עבור מרבית חלקי האוכלוסייה, אומרת בוטו. בעוד שהאלומיניום בנוגדי־זיעה עלול לגרום לסוג של תגובה אלרגית הנקראת "דלקת עור ממגע" בקרב מיעוט קטן של אנשים בעלי עור רגיש, הוא בדרך כלל בטוח בעבור מרבית סוגי העור, היא מוסיפה.
השמועה העיקשת שהאלומיניום המצוי בנוגדי־זיעה גורם לסרטן השד – אשר נפוצה בעקבות שרשרת הודעות אלקטרוניות שנשלחו בנושא בשנות ה־90 – אינה מגובה בראיות מדעיות ומדענים מתעלמים כיום מהטענה הזו, אומר האונקולוג לסרטן השד הרולד בורשטיין (Harold Burstein). אמנם ישנן עדויות לכך שכמות קטנה של אלומיניום נספגת דרך העור, אך אין סיבה להיכנס לפאניקה לגבי מוצרים המכילים אלומיניום הגורמים לאלצהיימר, שכן מדענים לא הצליחו למצוא קשר ברור בין השניים.
עד כמה דיאודורנטים יעילים?
ללא אלומיניום, דיאודורנטים אינם מונעים את המקור לריח הגוף: זיעה. לכן, דיאודורנטים נוטים להיות פחות יעילים בהשוואה לנוגדי־זיעה, אומר דלטון, אך מסייג ואומר כי "זה תלוי באדם". יש אנשים שמזיעים יותר מאחרים, ולא לכולם יש את אותם חיידקים המייצרים את ריח הגוף החריף, משמע שדיאודורנטים יכולים להיות יעילים בעבור בני אדם מסוימים, אך פחות יעילים בעבור אחרים.
דיאודורנטים יכולים להכיל מרכיבים כמו גבישי אלומיניום – שנחשבים גדולים מכדי להיספג דרך בתי השחי – כמו גם מלחים מינרלים אחרים, פְּרֵביוטיקה, פרוביוטיקה וניחוחות טבעיים כמו שמנים אתריים, מסביר זגורסקי.
גבישי אלומיניום ומלחים מינרלים אחרים נועדו למנוע צמיחת חיידקים, בעוד שהפְּרֵביוטיקה והפרוביוטיקה נועדו להפחית מכמות החיידקים הנמצאים על העור ומייצרים ריחות גוף. זגורסקי מציין שאף על פי שישנן עדויות לכך שגבישי אלומיניום עובדים היטב, יעילותם של שאר המרכיבים לא נבדקה עד כה באופן קפדני.
האם דיאודורנטים בטוחים יותר מנוגדי־זיעה?
דיאודורנטים מורכבים ממרכיבים הנמצאים תחת קטגוריית "מוכרים בדרך כלל כבטוחים" (GRAS) של ה־FDA. בעוד שהיצרנים לא מחויבים להוכיח שהדיאודורנטים שהם מייצרים עובדים, "יש להם אחריות משפטית להוכיח שהמוצרים שלהם בטוחים לשימושם של בני אדם", אומר זגורסקי.
דיאודורנטים טבעיים משווקים את עצמם לעיתים כנטולי כימיקלים, כולל אלומיניום, פרבנים ופתלטים. פרבנים משמשים בדרך כלל כחומרי שימור, ופתלטים הופכים את הדיאודורנטים ונוגדי הזיעה לקלים יותר להפצה. שניהם ידועים כמשבשים אנדוקריניים, כימיקלים המפריעים ליכולת של הגוף לייצר הורמונים (חומרים אלה נמצאים גם במוצרי טיפוח, תרופות, ואפילו בכמה מזונות).
בניסויים שנעשו על עכברי מעבדה נמצא קשר בין משבשים אנדוקריניים לסרטן, מה שמעורר חששות שהחומרים הללו עלולים לגרום להשפעות דומות בבני אדם. זגורסקי אומר שראיות מדעיות מראות שדיאודורנטים ונוגדי־זיעה בטוחים לשימושם של בני אדם, וכי חומרים אלה קיימים בכמויות כל כך קטנות עד שהם קרוב לוודאי לא גורמים לנזק.
ג'נט גרף, דרמטולוגית בבית הספר לרפואה הר סיני (Mount Sinai) שבניו יורק, מסכימה שאין סיבה לדאוג לגבי פרבנים. גם לפי האגודה האמריקנית לכימיה, סביר להניח שאין קשר בין פרבנים במוצרי טיפוח לסרטן השד.
עם זאת, בעוד שרוב המומחים אומרים שדיאודורנטים ונוגדי־זיעה בטוחים לשימוש, עדיין לא כל המומחים מסכימים עימם. ברודי, מדען בכיר במכון סיילנט ספרינג (Silent Spring), אומר שאין מספיק ראיות כדי לשלול כי המשבשים האנדוקריניים מהווים גורם פוטנציאלי לסרטן השד בנשים. אמנם זה נכון שהם עשויים להיות במוצרי טיפוח בכמויות קטנות, אבל ההשפעה המצטברת עשויה להיות משמעותית, הוא אומר.
הימנעות מהחומרים הללו עשויה להוות אתגר, מוסיף ברודי, מכיוון שלא כל המרכיבים רשומים על תווית המוצרים. מכון סיילנט ספרינג יצר אפליקציות שעוזרות לצרכנים לפוגג את מעטה המסתורין מעל מוצרי הטיפוח שלהם, כגון אפליקציית Detox Me.
אך בוטו וזגורסקי אומרים שהעובדה שמרכיב מסוים הוא ממקור צמחי אינה בהכרח מעידה על כך שהוא בטוח לשימוש. כמו כן, זגורסקי אומר שחלק מהמוצרים ממקור צמחי ידועים כמשבשים אנדוקריניים, כאשר שמן לבנדר ושמן עץ התה הם דוגמאות בולטות.
בנוסף, בוטו אומרת שהיא רואה יותר אנשים המגיעים בשל בעיות עור הנגרמות עקב שימוש בריחות טבעיים, ולא סינתטיים. היא בדרך כלל מזהירה את המטופלים שלה מפני ניחוחות טבעיים, ומנחה אותם לבחור במוצרים נטולי בישום.
השפעות סביבתיות
ייתכן שלשימוש במוצרי טיפוח ריחניים יש השפעות סביבתיות. בשנת 2018, בריאן מקדונלד (Brian McDonald), חוקר במנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי (NOAA), והמעבדה שלו פרסמו מחקר המראה כי בערים הגדולות בארה"ב, דיאודורנטים, יחד עם שמפו ומוצרי טיפוח אחרים, תורמים באופן משמעותי לזיהום בצורת תרכובות אורגניות נדיפות (VOCs), בייחוד לאור העובדה שהפליטות מכלי רכב פחתו משמעותית בעקבות המהפכה החשמלית.
"מוצרי טיפוח אישיים כוללים חומרים מדיפי ניחוחות טבעיים", אשר מגיבים עם תרכובות מסוימות באטמוספירה. "זה תורם לזיהום אוויר", אומר מקדונלד. תעשיית הדיאודורנטים גם מייצרת 6.8 מיליארד קילוגרמים של פלסטיק מדי שנה, מה שתורם לבעיית פסולת הפלסטיק העולמית.
בעוד שאנשים בעלי מודעות סביבתית עשויים לדבוק במוצרים נטולי ריח שאינם ארוזים בפלסטיק, מקדונלד אומר ש"יש סיבה לכך שאנשים משתמשים במוצרי טיפוח ריחניים. השאלה היא האם יש דרכים בהן ניתן לייצר מוצרים שמזהמים פחות".
בסופו של דבר, "אנשים צריכים להחליט עם מה הם מרגישים בנוח", אומרת גרף. דלטון מסכימה. "אנשים צריכים לחשוב על המטרות שלהם, להסתכל על רשימת המרכיבים, ואז לקבל החלטה שמתאימה להם".
