אין כל פלא שהגלידה זכתה במרוצת השנים לפופולאריות רבה בארצנו הקטנה והחמה, בעיקר הג'לאטו האיטלקי בעל המרקם הקטיפתי. אך מסתבר שהג'לאטו הוא רק אחד מתוך עשרות סוגי גלידות הרחוקים כמזרח ממערב מאלו המוכרים לנו. הנה שמונה מהם.
1. קולפי (Kulfi)
כל מי שביקר בהודו כנראה לא פספס את הגלידה המקומית – קולפי. קינוח החלב המתקתק מהתקופה המוגולית – אותו מסמיכים בבישול ארוך – מתובל באופן מסורתי בפיסטוק, וניל, מנגו, הל וזעפרן. הגלידה הדחוסה והקרמית מוגשת בצורת מגדלור ונמכרת לעתים קרובות על מקל. היא נפוצה באזורים בעלי אקלים חם בהודו, סרי לנקה, מיאנמר, פקיסטן ובנגלדש – ואפילו במזרח התיכון, בתוספת מי ורדים.
2. מארש דונדורמה (Maraş dondurma)
בשונה מהבוזה הסורית או הקשטה הלבנונית, למארש דונדורמה הטורקית מוסיפים שמנת מתוקה ההופכת את המרקם שלה לסמיך יותר, עד כדי כך שבמקומות מסוימים בטורקיה אף נעזרים בסכין ומזלג כדי לאכול אותה. נהוג להוסיף לגלידה מי הדרים (זְהֵר) המופקים מתפוזי החושחש, מי ורדים, סחלב ופיסטוקים. להשלמת החוויה התרבותית, הגלידה נמכרת ברחבי טורקיה על ידי רוכלים הלבושים בבגדים מסורתיים ולראשם תרבוש מסורתי.
3. פאלטאס (Paletas)
בחודשי הקיץ מתמלאים אזורי החוף של אמריקה הלטינית בקריאות "פאללטטאאסס" 'של מוכרי קרטיבי הסורבה הנפלאים, שהגיעו אף לארצנו הקטנה. הפאלטאס עשויים מפירות טריים עונתיים הגדלים באמריקה הלטינית, הכוללים פפאיה, מנגו, קוקוס, בננה ואננס. לעיתים אף מתבלים את הקרטיבים בקפה, זנגביל וקקאו. הם נעשים על בסיס מים, חלב או יוגורט ומהווים הפוגה צוננת ומרעננת מאין כמוה.
4. מוצ'י (Mochi)
בעוד שביפן המוצ'י – ממתק מקומי העשוי מאורז עמילני מאודה – הוא מנה העומדת בפני עצמה, במערב נהוג למלא אותו בגלידה. אמנם מוצ'י עם גלידה נחשב להמצאה חדשה יחסית, המיוחסת לקונדיטורית פרנסס השימוטו, אך המאכל הממכר זכה במרוצת השנים לפופולאריות רבה. לצד הטעמים המקובלים במערב כגון תות, שוקולד ווניל, ניתן למצוא מוצ'י גם בטעמים אחרים, הכוללים שעועית אזוקי, מאצ'ה (תה ירוק) ואומשו (יין שזיפים).
גלידה מוקפצת (I-Tim-Pad)
החיים טומנים בחובם הפתעות וזוהי אחת מהן; איי־טים־פאד, תאמינו או לא, היא גלידה מטוגנת. את הבלילה, העשויה מחלב, שמנת וסוכר, מטגנים על מחבת שטוחה ולאחר מכן מגלגלים אותה לגלילים המוקפאים ב־30 מעלות צלזיוס מתחת לאפס. לאחר שקפאו, מניחים את הגלילים בגביע גלידה, שמים עליהם תוספות כמו שבבי קוקוס, בוטנים, שוקולד או תמצית וניל ואוכלים אותם בכפית.
6. איי קצ'אנג (Ais Kacang)
כפי שלמדנו כבר מהמוצ'י היפני, האסיאתיים אוהבים לשלב שעועית בקינוחים שלהם; צריך רק לבקר במלזיה או אינדונזיה כדי להבין עד כמה. איי קצ'אנג הוא למעשה ערמת שבבי קרח שעליהם מזליפים סירופ מתוק וחלב מאודה, אותם מערבבים עם שעועית, תירס, ליצ'י, קוביות ג'לי ואגוזים. וריאציה נוספת של המאכל היא האס קמפור (Es campur) באינדונזיה, שם הוא מוגש עם פניני טפיוקה, פירות טריים וג'לי צמחי. מדובר אמנם בטעם נרכש, אך כאשר זה קורה – דוכני האיי קצ'אנג הופכים לאתרי עלייה לרגל של ממש.
7. אקוטק (Akutaq)
בהתחשב בעובדה שהם מאכלסים את האזורים הקפואים של כדור הארץ מזה אלפי שנים, זה אך מתבקש שלאינואיטים תהיה גלידה משלהם. האקוטק עשוי משומן איילים או דגים ומגיע עם פירות יער מקומיים, כגון פטל אדום ואוכמניות. אם לא די בכך, לעיתים מוסיפים לגלידה גם פרוסות דג סלמון וסוכר. אמנם המאכל אינו שכיח בתפריט המסעדות באלסקה, אך ניתן למצוא אותו באירועים ציבוריים וחגים לאומיים.
8. גלידת ספגטי (Spaghettieis)
זוהי אמנם אשליה אופטית משכנעת למדי, אך לא מדובר בצלחת ספגטי מהבילה, אלא בגלידה בצורת ספגטי – והטעם יסגיר זאת מייד. במנת ה'ספגטי' הגרמנית הזו 'רוטב העגבניות' הוא למעשה תותים עם שמנת, בעוד 'גבינת הפרמז'ן' אלו אגוזים מגוררים. המנה, שהומצאה בשנות ה־60 על ידי שף מהעיר מנהיים, זכתה במרוצת השנים לפופולאריות רבה בגרמניה ומחוצה לה.
