כשליש מהמזון המיוצר ברחבי העולם מגיע בסופו של דבר לפח האשפה, משם חלק ניכר ממנו מגיע למזבלות – שם הוא הופך למקור למתאן, גז חממה חזק פי 25 מפחמן דו חמצני. אך עם כל הרצון הטוב להימנע מיצירת אשפה – בכל משק בית תמיד יישארו שאריות מזון. בשביל זה יש פתרון שכמעט כל אחד יכול לעשות: קומפוסטציה.
קומפוסט הופך את שאריות המזון לדשן עשיר שעוזר לצמחים לשגשג. חקלאים קוראים לו "הזהב השחור". כעת, ערים ברחבי העולם מקימות שירותי קומפוסט כדי לעמוד ביעדי הקיימות שהציבו לעצמן. ניו יורק מוציאה בימים אלה תוכנית קומפוסטציה שהיא בגדר חובה, שתיכנס לתוקף בברוקלין וברחבי מנהטן עד השנה הבאה. גם וושינגטון די.סי. ושיקגו מבצעות פיילוט של מיזמי קומפוסטציה, בעוד שסיאטל וסן פרנסיסקו מציעות כבר את השירות הזה מזה מספר שנים לתושבים.
עם זאת, אינכם צריכים לחכות לתוכנית העירונית כדי להכין קומפוסט בחצר האחורית שלכם, או לקחת שאריות מזון לפח הקומפוסט הקהילתי. "אל תפחדו מזה. זה קל יחסית. אמנם לעיתים עושים טעויות בדרך, אך ניתן להתגבר עליהן בקלות יחסית", אומר בוב רינק, המחבר הראשי של מדריך הקומפוסט (The Composting Handbook) ופרופסור אמריטוס באוניברסיטת SUNY Cobleskill בניו יורק.
מה קורה בערימת הקומפוסט?
מזון הופך לקומפוסט בזכות עבודתם הקשה של מיקרואורגניזמים קטנים כמו חיידקים, פטריות ופְּרוֹטוֹזוֹאָה. "כשיש לך ערימת קומפוסט, אתה הופך לחקלאי מיקרובים. אתה מנהל חיידקים", אומרת רונדה שרמן, מומחית לקומפוסטציה מאוניברסיטת המדינה של קרוליינה הצפונית. "ומה צריכים חיידקים? הם צריכים את אותם דברים שאנחנו צריכים, שזה אוויר, מים, מזון ומחסה".
בקנה מידה קטן, בין אם בחצר האחורית או בשכונה שלך, ערימת קומפוסט צריכה להיות מורכבת משלושה דברים: שאריות מזון, מים וחומר יבש כמו גזם מהחצר, זרדים או עלים מגורפים. שאריות המזון מכונות לעתים קרובות 'חומר ירוק' והן עשירות בחנקן, בעוד שהגזם, העלים היבשים או הזרדים נקראים 'חומר חום' והם עתירים בפחמן. בערימת קומפוסט צריך להיות בדרך כלל פי שניים יותר חומר חום מאשר חומר ירוק.
מלבד העובדה שבשל הנפח שלו החומר החום מונע מהערמה להפוך לעיסה רטובה, הוא גם מאפשר לחמצן לחדור לקומפוסט. החמצן הזה עוזר לחיידקים זעירים לפרק את שאריות המזון באמצעות תהליך הנקרא עיכול אירובי. "החיידקים מפרקים קודם כל את הסוכרים, אחר כך את החלבונים והשומנים, ולבסוף את הסיבים", אומר רינק ומוסיף שבתהליך נפלט פחמן דו חמצני.
במזבלות, שלא כמו בערימת הקומפוסט, האשפה מונעת מהחמצן להגיע לשאריות המזון, שמפורקות בסופו של דבר על ידי חיידקים שיכולים לשרוד ללא אוויר המייצר מתאן. אמנם גם פחמן דו חמצני הוא גז חממה, אך פחות מזיק ממתאן.
החיידקים גם פולטים חום, ובערימת קומפוסט גדולה המתוחזקת היטב, החום הזה יכול להגיע למעל 55 מעלות צלזיוס, מספיק כדי להרוג פתוגנים. הקומפוסט הטרי שנוצר לאחר מספר חודשים נמצא במצב פירוק איטי יותר; הוא עשיר במיקרואורגניזמים וחומרי הזנה כגון חנקן, זרחן ואשלגן.
הכנת ערמת קומפוסט מוצלחת
בביתכם, עליכם לערבב מדי פעם את הערמה ולשמור עליה לחה. שתי הפעולות הללו יאיצו את תהליך הפירוק. הערבול מאפשר לחמצן להגיע לכל הפינות בערמה, בעוד שהלחות מבטיחה את הישרדותם של המיקרואורגניזמים, הזקוקים לסביבה לחה כדי לחיות.
למעשה, הסיבה הנפוצה ביותר בְּגִינה ערמות קומפוסט ביתיות אינן מצליחות היא שהן יבשות מדי. עם זאת, אל תטביעו את הערמה – הוספת ירקות נוספים, המכילים לחות, עשויה להספיק, וגם ריסוס מים על הערמה אמור לעשות את העבודה.
"סחטו ספוג רטוב והתבוננו במרקם הלח שלו – כך ערמת הקומפוסט שלכם צריכה להיראות ולהרגיש" אומר שרמן, ומוסיף "אתם יכולים לראות שהיא לחה, אבל היא לא מטפטפת לכל עבר" .
שרמן ממליצה לאנשים ליצור ערמות קומפוסט בגובה של כשלושה מטרים כדי שיוכלו לצבור מספיק חום – אך במקום מוצל, במקום שבו הן לא יתייבשו. "אנשים חושבים שהם צריכים למקם את הערמה בשמש כדי שהיא תתחמם. זה מיתוס! פעולת המיקרואורגניזמים היא זו שמחממת את החומרים בערמה", היא אומרת.
לא כל שאריות המזון מומלצות לערמת הקומפוסט הביתית. בדרך כלל מומלץ לזרוק שאריות של פירות וירקות לערמה, אך בשר או מוצרי חלב נוטים להפיץ ריחות ולמשוך מזיקים, ובשל רמות השומן הגבוהות לוקח להם יותר זמן להתפרק. אמנם זה לא נדיר לראות מכרסמים בקומפוסט, אך הפיכת הערמה באופן קבוע מונעת מהם ליצור קִינים, בטח ובטח במידה והקומפוסט נמצא במיכל סגור.
לסוכנות להגנת הסביבה האמריקנית יש רשימה מפורטת יותר של פריטים שאסור לזרוק לערמת הקומפוסט, אשר כוללת בין היתר גזם שרוסס בחומרי הדברה, אשר עלול להרוג מיקרואורגניזמים.
בחלק מערי העולם עומדים כיום פחי קומפוסט לצד פחים המיועדים לאשפה ולמחזוּר. שאריות מזון שנאספות ברחבי העיר עוברות בדרך כלל לקומפוסטר תעשייתי גדול שבו הן נגרסות עם הגיען למקום ומעובדות בטמפרטורות גבוהות. לאחר מכן עורמים את שאריות המזון לערמות גדולות או ששמים אותן בממגורות. מכיוון שהן שולחות את שאריות המזון למתקני קומפוסט תעשייתיים, עיריות נוטות לקבל מגוון רחב יותר של שאריות ממה שמומלץ שתזרקו לערמה הביתית שלכם, כאשר התקנות משתנות בהתאם לעיר.
אם אין לכם חצר או גישה לשירותי הקומפוסט המופעלים בעיר – הרבה גינות קהילתיות ושווקי איכרים מקבלים קומפוסט. אם אתם מודאגים לגבי הריח של מיכל עם שאריות מזון על שיש המטבח שלכם לפני העברתן לערמה גדולה יותר, שרמן אומר שהכנסת השאריות למקפיא "משנה את כללי המשחק", שכן ההקפאה משהה את תהליך הפירוק ומונעת היווצרות של ריחות.
כיצד מכינים קומפוסט עם תולעים?
קומפוסטציה עם תולעים, או דשונת תולעים, מייצרת דשן יקר ערך אף יותר. תולעים מעכלות את שאריות המזון ולאחר מכן מפרישות חומרים עשירים בחומרי הזנה מהצומח. בנוסף, חוקרים גילו שהמיקרואורגניזמים החיים בדשונת תולעים יכולים לסייע בהגנה על יבולים מפני מחלות נפוצות, וכן להפחית את הצורך בקוטלי עשבים וחומרי הדברה.
אולם למרות שתולעי אדמה נמצאות לעיתים באופן טבעי בתחתית ערמת קומפוסט, אין להוסיף אותן למכל קומפוסט גדול וחם בחצר; לתולעי אדמה אין ריאות כך שהן נושמות דרך העור שלהן, שצריך להישאר לח כדי למנוע מהן להתייבש ולמות.
בעוד שמיכל הקומפוסט צריך להיות לח, הוא בדרך כלל אינו לח מספיק כדי שתולעי אדמה ישרדו. לכן, שרמן אומר שהתולעים אפקטיביות אך ורק במכלים קטנים בגובה של פחות משני מטרים. מכיוון שהן משגשגות בחללים קטנים יותר, ניתן לשים אותן במיכל קומפוסט מתחת לכיור המטבח או במרפסת הדירה, מה שהופך את דשונת התולעים לדבר בר יישום עבור אנשים ללא חצרות. למועצה האמריקנית להגנת משאבי הטבע יש הדרכה שמראה כיצד לבנות פח תולעים בבית.
מה עושים עם אריזות מזון מתכלות?
מוצרים המסומנים כמתכלים, כגון חומרי אריזה או כלים חד פעמיים, הופכים אמנם ליותר ויותר פופולריים, אך למרבה הצער הם מיועדים לעיבוד במתקן קומפוסטציה תעשייתי. איאן ג'ייקובסון, נשיא Products־Eco, חברה המייצרת מוצרים הניתנים לקומפוסטציה, אומר שבעוד שהחברה שלו הציעה 200 מוצרים ב־2010, היא מציעה כיום יותר מ־450.
ואכן, המוצרים המתכלים המוצעים כיום למכירה הם מגוונים למדי: החל מנייר המיוצר מקני סוכר ועד ביופלסטיק המיוצר מצמחים כמו תירס. חלקם, אך לא כולם מאושרים על ידי המכון למוצרים מתכלים (BPI) הממוקם בניו יורק, שבודק אילו מוצרים ניתנים לקומפוסטציה כדי להבטיח שאכן ניתן לעבד אותם במתקנים מסחריים.
אמנם רבים מהמוצרים ניתנים לקומפוסטציה, אך אם פשוט "תזרקו אותם לפח הקומפוסט שלכם, כנראה שלא יקרה דבר", אומר שרמן. גריסה של המוצרים לחתיכות קטנות, לא יותר משני סנטימטרים, תגביר באופן משמעותי את הסיכוי של החיידקים לפרק אותם.
אך גם אז, הם עלולים שלא להתפרק בקלות. על אף שערמת קומפוסט ביתית המנוהלת היטב יכולה להגיע לטמפרטורות גבוהות, הטמפרטורות החמות בהרבה במתקנים התעשייתיים יפרקו את החומרים בצורה יעילה יותר. שרמן גם מציין שמוצרי נייר הניתנים לקומפוסטציה כמו עיתון או מגבות נייר עלולים להיות "דחוסים" מדי, ובכך למנוע אוורור בערמה.
אריזות מזון העשויות מביו־פלסטיק אינן ניתנות לקומפוסטציה במיכל ביתי מכיוון שלעתים קרובות יש להן קשרי פולימר חזקים שניתן לפרק רק במתקן תעשייתי. עם זאת, לא ניתן לעבד את כל הביופלסטיקה על ידי קומפוסטרים מסחריים מכיוון שחלק מהביופלסטיקה מכילה תוספים כימיים רעילים שנועדו לאטום אותם למים ולהפוך אותם לעמידים יותר.
כיצד קומפוסט עוזר לסביבה?
בשנת 2018, ארה"ב ייצרה כמעט 300 מיליון טונות של אשפה – כ־2.2 קילוגרמים לאדם. כ־21 אחוזים מסך האשפה שנזרקה באותה שנה הייתה למעשה שאריות מזון, המגדילות את המזבלות המהוות מקור ל־34 אחוזים מפליטת המתאן בעולם.
כאשר הקומפוסט נעשה בקנה מידה גדול, הוא יכול להפחית את כמות הפליטות. סן פרנסיסקו, שבה יש חובת קומפוסטציה החל משנת 2009, הצליחה באמצעות המיזם להפחית 80 אחוזים מסך הפסולת שנשלחת למזבלות מדי שנה, יותר מ־2.5 מיליון טון בסך הכול. המועצה להגנה על משאבי הטבע בארה"ב מעריכה שחובת הקומפוסטציה של סן פרנסיסקו הפחיתה 90,000 טון של פחמן דו חמצני מדי שנה, מספר זהה לפליטות של כ־20,000 כלי רכב.
בנוסף להפחתת הפליטות שמקורן במזבלות, הקומפוסט הופך את האדמה לבריאה יותר, שכן הוא מגדיל את תכולת החומר האורגני שבה. הקומפוסט מסייע מחד להדק חלקיקי אדמה יחדיו ומאידך תורם לאוורור הקרקע, מה שמשפר את יכולת האדמה לאגור מים לטובת הצמחייה. אדמה בריאה ועשירה בחומרי מזון מפחיתה גם את הצורך בדשן וחומרי הדברה, שהם כשלעצמם מזהמים את הסביבה ומיוצרים לרוב על ידי שיטות כרייה הרסניות בעלות טביעת רגל פחמנית גבוהה.
למעשה, החיסרון היחיד בקומפוסטציה עשוי להיות הנימוק האִסְטְנִיסי. אך גם בנקודה זו, שרמן אומר שאין סיבה לדאגה. "הקומפוסט לא מסריח, הוא לא מגעיל. הזמן בו אני משקיע בערמת הקומפוסט בחצר שלי מסתכם בשלוש דקות בלבד בשבוע. אני מנסה לעודד אנשים לעשות קומפוסט מהסיבה הפשוטה שזה כל כך קל".
