אם ימי החורף הקצרים והקרים הביאו עימם גם הרגלים ישנים הכוללים שתיית אלכוהול מרובה, סימפטום אפשרי שעשוי להתלוות להנגאובר שלכם הוא חרדה. התופעה שכיחה מספיק כדי שיהיה לה האשטאג משלה, Hangxiety (חרדת הנגאובר), ברשתות החברתיות.
בעוד שהסימפטומים של היום שאחרי השתייה – כאבי ראש, בחילות, רגישות לאור ועייפות – מוכרים ברובם לציבור הרחב, מרכיב החרדה שעשוי להתלוות להנגאובר הוא לעיתים קרובות פחות מדובר. "כמעט כל מי שצורך אלכוהול יחווה שינויים במוח שלו לאחר השתייה. בעוד שכמות קטנה של אלכוהול עשויה לגרום לבלבול, שתיית כמויות גדולות יותר עלולה להוביל לתחושת חרדה", אומר דיוויד נאט, נוירופסיכופרמקולוג המתמחה בהשפעות האלכוהול על המוח באוניברסיטת אימפריאל קולג' בלונדון ומחבר הספר Drink? The New Science of Alcohol and Your Health.
חרדה, שבחלק מהאנשים מתבטאת בעצבנות ולוא דווקא בדאגה מוגזמת, יכולה להופיע לבד או לצד תסמיני הנגאובר אחרים, אומר אדווין קים, מנהל רפואי של מרכז לטיפול בהתמכרות פסיכיאטרית באוניברסיטת פנסילבניה. "זה יכול לקרות אצל אנשים שאינם חרדים בדרך כלל וללא אבחנה רשמית של חרדה", הוא אומר.
אינטראקציות מוחיות מורכבות
ניתן לייחס את תחושת החרדה שלאחר השתייה לסיבה שאנשים רבים שותים מלכתחילה, כלומר להרגיע את החרדה החברתית שלהם, אומר נאט, שהיה שותף לסקירה של הגורמים הביוכימיים להנגאובר וגם עזר לפתח משקה חדש שאינו אלכוהולי.
מומחים טוענים שאלכוהול מפריע לנוירוטרנסמיטר הנקרא חומצה גמא־אמינו־בוטירית (GABA) אשר ממלא תפקיד מפתח בשינה, הרפיה והרגעת מערכת העצבים המרכזית. אלכוהול יכול לעורר אפקט דומה בשל העובדה שהוא נקשר לחלבונים במוח שאיתם החומצה הגמא־אמינו־בוטירית מתקשרת.
"זו הסיבה שהמחשבות המתרוצצות של אנשים פוחתות בעת השתייה ושהם מרגישים חסרי עכבות ורגועים יותר", אומר סטיבן הולט, פרופסור בבית הספר לרפואה של ייל ומנהל מרפאת ההתמכרות של בית החולים ייל־ניו הייבן.
אך בעוד שהאלכוהול מגביר את הפעולות של החומצה הגמא־אמינו־בוטירית, כמות הנוירוטרנסמיטר שהגוף מייצר באופן טבעי מתחילה לרדת. "אם האלכוהול מתנקה לפני שהחומצה הגמא־אמינו־ בוטירית מתאפסת, אתה נשאר עם החרדה שהייתה לך קודם, ולפעמים אף יותר", אומר נאט. "כך שכעת אתה עלול להיות חרד גם כשאתה לא בסיטואציה חברתית."
נוירוטרסנמיטור נוסף במוח, הנקרא גלוטמט, יכול להגביר עוד יותר את החרדה. הגלוטמט מעורר, מגביר את הפעילות ואת רמות האנרגיה, בעוד שהחומצה הגמא־אמינו־בוטירית המוגברת מקטינה את השפעת האיתות שלו במוח. כדי לפצות על כך, המוח מייצר לאורך זמן קולטנים נוספים לגלוטמט. כאשר רמות האלכוהול יורדות לאחר שהאדם מפסיק לשתות, עודף זה של אותות גלוטמט יוצר מצב זמני עתיר אנרגיה המאופיין ברמת חרדה גבוהה.
אצל שתיינים חברתיים מזדמנים, מערכות החומצה הגמא־אמינו־בוטירית והגלוטמט מתאפסות למצב נורמלי במהלך היום שלמחרת, והחרדה נעלמת. מאידך, מערכות אלו בקרב שתיינים כרוניים נוטות לחוסר ויסות בולט וזאת מכיוון שהמוח מסתגל לשתיית האלכוהול התכופה והעודפת באמצעות סילוק חלק מהקולטנים לטווח הארוך – מה שמפריע ליכולת של המוח להרגיע את עצמו ללא אלכוהול. כאשר שתיינים כרוניים מפסיקים לפתע לשתות, יידרשו לעיתים חודשים כדי להחזיר את המערכת לתפקוד תקין, אומר הולט.
שתיינים יומיומיים חווים לפעמים את ההשפעה הזו עוד לפני שהם שותים את המשקה הראשון שלהם, שכן מוח שצופה את צריכת האלכוהול עשוי להפחית באופן זמני את רמות החומצה הגמא־ אמינו־בוטירית באופן יזום. נאט נזכר באדם שהיה שתיין כבד שעבר התקף פאניקה משמעותי בדרכו לפאב, ומציין שאנשים מפצים לפעמים על תחושת החרדה באמצעות שתייה בשלב מוקדם יותר ביום, מה שמוביל לנסיגות נוספות של החומצה הגמא־אמינו־בוטירית. "לעולם אל תשתו כדי להתמודד עם הרעידות או החרדה", הוא אומר. "אנחנו קוראים לזה שתיית הקלה, וזהו מעגל ההתמכרות".
השפעות עקיפות
במידה וצרכתם כמות אלכוהול מתונה ולא המשכתם בשתייה גם אל תוך השעות הקטנות של הלילה, רוב האלכוהול ייעלם עד שתתעוררו בבוקר המחרת, אך לא כך עם אצטלדהיד. "לאורך היום, כשהאצטלדהיד מופרש, הגוף מתאושש מההרעלה", אומר הולט. תסמינים הקשורים ישירות לאצטאלדהיד כוללים בחילות ועייפות, שעלולים לגרום לאדם לחוש עצבנות וחרדה.
מספר תהליכים ביולוגיים נוספים עשויים גם הם להוביל בעקיפין לחרדת הנגאובר. האחד כרוך בתהליך הדו־שלבי שמשחרר את הגוף מהאלכוהול. זה מתחיל כאשר הכבד מעבד את מולקולות האלכוהול לתוצר הלוואי אצטלדהיד, שהוא חומר מסרטן ורעיל לתאים רבים. בסופו של דבר, כימיקל זה מתפרק לאצטט, המרכיב העיקרי בחומץ, אשר מופרש באופן בלתי מזיק מהגוף. מרבית התהליכים הללו מתרחשים בכבד, אם כי חלקם מתרחשים בלבלב, במעיים ובמוח.
אלכוהול גורם תכופות גם לשנת לילה לקויה, שעלולה לגרום לכם להרגיש עצבניים ונרגזים בבוקר המחרת. למרות שכל החומצה הגמא־אמינו־בוטירית במוח תורמת להירדמות, אלכוהול משבש את מחזור השינה הטבעי כך שאנשים מרגישים אי שקט במהלך הלילה, אומר הולט.
אלכוהול גם מפחית את רמת הסוכר בדם, מה שיכול להכניס את הגוף למצב של דחק ולעורר חרדה, אומר קים. הוא גם מצביע על המיקרוביום של המעי כגורם נוסף, מכיוון שאלכוהול הוא חומר המגרה את המעיים ומשנה את המיקרואורגניזמים החיים שם.
גורמים נוספים עשויים להיות מעורבים כאשר אנשים שותים אלכוהול מדי יום או כמעט מדי יום וחווים חרדה ביום המחרת. אנשים אלה עשויים לסבול מגמילה מאלכוהול, במיוחד אם זה מצב המלווה ברעידות גופניות, אומר הולט. "בשעות הבוקר המאוחרות או באמצע היום, הם מרגישים שמשהו חסר, וזה האלכוהול", הוא אומר. "אז אנשים חושבים: 'אני צריך משקה כדי להרגיע את המחשבות הטורדניות האלה'".
כמו כן, חרדה שמופיעה לכאורה כסימפטום של הנגאובר, עשויה לנבוע בפועל ממצב של חרדה כללית אשר מוסוות באמצעות שתיית אלכוהול. כאשר האלכוהול עוזב את המערכת, תחושת החרדה הכללית עולה אל פני השטח.
תרופות להנגאובר. האמנם?
ישנן תרופות עממיות המוצעות לחרדה הנובעת מהנגאובר, ביניהן גם כאלו משונות למדי, כגון שתיית המיץ מצנצנת המלפפונים החמוצים או מרק עוף, אך אף אחת מהן לא הוכחה כיעילה במסגרת מחקרים. תרופת סבתא אחת בלבד, שתיית מים במהלך ולאחר שתיית האלכוהול, עשויה להציע יתרון קל מכיוון שהמים מדללים את ריכוז האצטאלדהיד בזרם הדם.
תרופה אחת שבהחלט לא עוזרת היא נטילת פרצטמול לפני השינה. אנזימים בכבד שאחראים על הפיכת האלכוהול לאצטאלדהיד מעורבים גם בחילוף החומרים של פרצטמול, ולפיכך נטילת התרופה לפני השינה מסיטה את האנזימים האלה מעבודתם ומאטה את ההמרה של אלכוהול, אומר הולט.
כמובן שהדרך הטובה ביותר למנוע חרדת הנגאובר היא להגביל את שתיית האלכוהול לכמות המומלצת, שבארה"ב הינה שני משקאות ביום לגברים ואחד לנשים.
המגוון ההולך וגדל של משקאות לא אלכוהוליים הופך לאופציה אטרקטיבית למדי באירועים חברתיים, ומאפשר לאנשים להפחית את צריכת המשקאות האלכוהוליים ואף להימנע מהם כליל. זה כולל יינות או בירות בעלי אחוזי אלכוהול נמוכים או ללא אלכוהול בכלל, כמו גם קוקטיילים נטולי אלכוהול. חלק מהמוצרים, כמו זה שנאט עזר לפתח, מכילים צמחי מרפא המשפרים את מערכת החומצה הגמא־אמינו־בוטירית ולכן מגבירים את היכולת להרפות מבלי לצרוך אלכוהול.
בעוד שכמעט כולם חוטאים מדי פעם בצריכת אלכוהול מופרזת, בין אם בחתונות או באירועים מיוחדים אחרים, לאנשים שחווים חרדת הנגאובר על בסיס קבוע מומלץ לנסות ולהפחית את הכמות שהם צורכים. "ככל שאתה מכניס לגוף פחות אלכוהול", אומר קים, "הסיכוי שתסבול מההשלכות קטן יותר".
(קראו עוד על השיקולים שכדאי להביא בחשבון במצבי התייבשות בחום קיצוני.)
