על אף שנראה כאילו הן היו כאן מאז ומעולם, מקלחות מהוות תוספת חדשה למדי לציוויליזציה האנושית. לאורך אלפי השנים שקדמו להמצאת המקלחת, מרחצאות קהילתיים מילאו תפקיד מרכזי בחיי היומיום של האנשים; ממעיינות הגופרית ביוון העתיקה ועד לאונסן היפני, אנשים מכל המעמדות החברתיים היו מתאספים בבית המרחץ כדי לשטוף את גופם, לנוח ולהתרועע.
על אף שעבור רבים מאיתנו המקלחת מהווה מעין אי של שקט בשגרת היום הלחוצה, חוקרים סבורים כי היא אינה עדיפה מבחינה בריאותית וכי איבדנו יתרונות רבים בשל האבולוציה של תרבות הרחצה האנושית.
אלפי שנים של רחצה
כפעולה שהייתה מרכזית בחיי היומיום, שיטות רחצה שיקפו לאורך ההיסטוריה אידיאלים משתנים של היגיינה אישית וענייני בריאות. בימי קדם, במיוחד באימפריה הרומית, הרחצה הייתה במידה רבה עניין ציבורי. רק לאנשי החברה הגבוהה היו מרחצאות פרטיים משלהם, בעוד שכל שאר אזרחי האימפריה היו צריכים לפקוד את בתי המרחץ הציבוריים, שבהם הוצעו עיסויים, אוכל, שתייה ואף ספרי קריאה.
"יש הרבה ייצוגים אמנותיים של מסיבות ומשתאות שנערכו בבתי המרחץ", אומרת וירג'ינה סמית', היסטוריונית ומחברת הספר ניקיון: היסטוריה של היגיינה אישית והיטהרות (Clean: A History of Personal Hygiene and Purity).
"עבור היוונים הקדמונים הרחצה שימשה לעתים קרובות כפרקטיקה של טיהור עצמי כחלק מפולחן שקדם לטקסים דתיים או כחלק מקבלת פנים לאורחים", אומרת קתרין אשנבורג, מחברת הספר לכלוך על נקי: היסטוריה לא מחוטאת.
ביפן, בתי מרחץ מסורתיים שימשו הן למטרות טיפוליות והן למטרות דתיות, כמו גם כמקום להתרועעות. סאונות רוסיות וחמאמים טורקיים היוו אף הם מוקדים היסטוריים חשובים לפעילות חברתית ודתית. עם זאת, ההיגיינה עצמה הייתה רחוקה מלהיות המטרה המרכזית בגינה הגיעו האנשים לבתי המרחץ.
"אנשים לא תמיד קישרו בין רחצה לניקיון. במקרים רבים הם תפסו את הכניסה למים לא רק כחסרת תועלת מבחינה היגיינית, אלא כסכנה של ממש לבריאותם", אומרת אשנבורג.
במהלך המגפה השחורה, למשל, מרחצאות ציבוריים נסגרו מכיוון שתושבי אירופה של ימי הביניים האמינו כי פתיחת נקבוביות העור במים חמים עלולה להקל על כניסת הנגיף לגופם.
"על אף שבמקרה זה חששות אלו היו משוללות כל יסוד, בהחלט היה מקום לדאגה במרחצאות ציבוריים", אומר ג'יימס המבלין, רופא ומרצה באוניברסיטת ייל. "במספר דיווחים על בתי מרחץ עתיקים מתוארות שכבות של רפש על פני המים, כך שהשהות שם בהחלט לוותה בסכנת היחשפות לפתוגנים", הוסיף.
עידן חדש של רחצה
הרחצה המשותפת בקנה מידה גדול גוועה בסופו של דבר במערב בתחילת המאה ה־20. "אחד המניעים העיקריים לכך היה הופעתה של 'תאוריית החיידקים כגורמי מחלות', בעקבותיה החלו אנשים לקשור בין רחצה לניקיון", אומר המבלין.
מאמצע המאה ה־19, החלו ערים בבריטניה לבנות מרחצאות ציבוריים שיועדו בעיקר לעניים. תופעה דומה התרחשה בהמשך בארה"ב, בעיקר בניו יורק, שם תשתיות הצנרת עוד לא היו מפותחות דיין ואוכלוסיות המהגרים גדלו בקצב מסחרר. הפיתוח של מה שנקרא 'אמבט הגשם' – מקלחת מוקדמת ששימשה לראשונה אנשי צבא ועובדי תעשייה אירופאים – בישר את בואו של עידן חדש בבריאות הציבור וההיגיינה ההמונית.
בשל החיסכון במקום ובכמות המים, 'אמבט הגשם' זכה במרוצת השנים לפופולאריות רבה. גם הבנייה המודרנית, שכללה צנרת בבתים הפרטיים, הפכה את האמבטיות והמקלחות האישיות ליותר ויותר נפוצות ובסופו של דבר לדבר שבשגרה. כך חלפו להם הימים של רחצה משותפת, ארוכה ומפוארת.
נעמי אדיב, פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת טורונטו, מייחסת את השינוי הזה לעליית הקפיטליזם התעשייתי באמריקה. "הרעיון לפיו אתה הולך לבלות באמבטיה לאורך כל שעות אחר הצהריים לא עלה בקנה אחד עם הגישה הדוגלת בפרודוקטיביות של העובדים", היא אומרת.
בתי מרחץ ציבוריים עדיין נפוצים במדינות שונות בעולם, בהן טורקיה, רוסיה ויפן, אך במרבית המקומות 'טקסי הניקיון' היומיומיים שלנו נדחקו במידה רבה על ידי אמבטיות ומקלחות ביתיות – ולאו דווקא לטובה. "איבדנו את ההיבט החברתי של הרחצה, שהסבה לאנשים רבים תחושת הנאה", אומר המבלין.
מקלחת או אמבטיה?
מנקודת מבט תברואתית, יש מעט מחקרים לגבי היתרונות או החסרונות הטמונים במקלחת או אמבטיה. "אם מקור המים נקי, שתי האפשרויות יעילות להיגיינה האישית ונראה שזה בעיקר עניין של העדפה אישית" אומרת קלי ריינולדס, פרופסור למדיניות סביבתית באוניברסיטת אריזונה,
"בדומה למיקרוביום של המעי, העור מכיל אלפי מינים של חיידקים החיים ותומכים בבריאותו", אומר המבלין. "גם רחצה וגם מקלחות עלולות לפגוע בעור שלנו אם המים חמים מדי, אם משתמשים בכמות גדולה מדי של סבון או שהקרצוף נמרץ מדי. לכן לא צריך לקרצף בכל מקום – התמקדו בבתי השחי, באיברי המין, בכפות הרגליים ובקרקפת".
עבור אנשים עם אקזמה ובעיות עור אחרות, אמבטיות יכולות דווקא להועיל. "מכיוון ששוהים באמבטיה יותר זמן מאשר במקלחת – הופך העור לרך יותר, כך שכאשר מורחים משחות הוא סופג אותן בצורה המיטבית", אומרת הדרמטולוגית איימי הואנג.
לדברי הפסיכולוגית ג'סטין גרוסו, אמבטיה חמה יכולה לשפר את המצב הפיזי והנפשי כאחד. "הוכח שרחצה באמבטיה, יותר מאשר מקלחת, מפחיתה נדודי שינה, מרפאת מחלות במערכת הלב וכלי הדם ומשפרת את מצב הרוח של אנשים הסובלים מדיכאון. מנגנון הפעולה עדיין לא ברור, אך ישנן עדויות לכך שזה עובד באמצעות הרחבת כלי דם, מה שמאפשר ליותר חמצן וחומרי הזנה להגיע לפריפריה של הגוף", היא אומרת.
"זה קשור לחום", אומרת אשלי מייסון, פסיכולוגית קלינית במרכז לבריאות אינטגרטיבית של אוניברסיטת סן־פרנסיסקו. "מחקרים ראשוניים מצביעים על כך שטבילה בסאונות, חדרי אדים, אמבטיות חמות ומקלחות חמות לפחות פעם ביום, עשויה להועיל לבריאות ולתחושת הרווחה הגופנית והנפשית הכללית".
"מנקודת מבט רפואית, רחצה משותפת מעולם לא הבטיחה בריאות פיזית טובה יותר", מסכם המבלין. "אך במונחים של קשרים חברתיים והרפיה פסיכולוגית, אין לי ספק בכך שהייתה לזה השפעה מיטיבה".
