במרבית ימות השנה התגודדות של המון אדם בקנטון השווייצרי גלארוס איננה שגרתית. בירת הקנטון השלווה, השוכנת למרגלות רכס האלפים גלרניש, מופרעת בעיקר בחודשי הקיץ – עת המוני תיירים פוקדים את האזור הציורי.
אולם בכל שנה יש יום אחד, בדרך כלל יום ראשון הראשון של חודש מאי, שבו אזרחי הקנטון מתאספים בהמוניהם בכיכר העיר כדי לקיים מסורת שנמשכת כבר למעלה מ-700 שנים. שאלות מושמעות ברמקולים ואלפי אנשים מרימים את ידיהם בתגובה. זהו הלנדסגמיינדה – אחת מצורות הדמוקרטיה הישירה העתיקות ביותר בעולם שעדיין מתקיימת.
משמעות המילה "לנדסגמיינדה" בגרמנית היא "אספה קהילתית של הקנטון", והיא מתקיימת מאז ימי הביניים. גלארוס, עם אוכלוסייה של כ-41,000 תושבים, הוא אחד משני הקנטונים היחידים בשווייץ שבהם שיטת הצבעה זו נשמרת. זהו הפורום שבו אזרחי הקנטון מחליטים על חוקים מקומיים – לא דרך קלפי או הצבעה בדואר, אלא בהרמת ידיים. מהבמה העשויה עץ, השופט הראשי, המכונה לנדאמאן, מעריך מהתבוננות בקהל כמה אנשים תומכים בכל הצעה ואם ההצעה עברה.
במאי האחרון, אלפי המצביעים הכשירים להצבעה התאספו בכיכר על אף גשם הזלעפות שירד. תחת עננים נמוכים שירדו מפסגות ההרים, הם הצביעו על עשרה נושאים, כולל תיקונים לחוק המשטרה, קביעת שיעור המס והגבלת תנועת כלי רכב.
"זה ממש נחמד שהדעה שלך נחשבת, שיש לך את האפשרות להביע את עצמך בנושאים מסוימים ושיש לך את ההזדמנות להישמע", אומר מתאו טמבורינו, פקיד בנק בן 24, שהצביע בלנדסגמיינדה לראשונה השנה. "זה מרגיש נהדר שיש לך אפשרות להצביע. אם אתה לא רוצה, אתה לא חייב לבוא, זה לא חובה".
הצבעה בהרמת ידיים
כל אזרח בעל זכות הצבעה בגלארוס רשאי להעלות תזכיר או יוזמה להצבעה. כל עוד ההצעה לא מפרה את החוק, הפרלמנט הקנטוני ידון ברעיון, ואם לפחות עשרה מתוך 60 חברי הפרלמנט חושבים שהנושא ראוי לדיון נוסף – הם יכינו הצעה ללנדסגמיינדה הבא שעתיד להתקיים.
רוב הדמוקרטיות בעולם מאפשרות למצביעים לשמור על הצבעתם בסוד, אך הלנדסגמיינדה מציע שקיפות מלאה עם הצבעה גלויה, שכן הידיים המורמות נראות לעיני כל.
"זה בסדר שאנשים יודעים איך אני מצביעה, כי אני רוצה שיכבדו אותי כפי שאני", אומרת אווה-מרי קרייס, בת 28, חברת מועצת גמיינדה גלארוס וסגנית נשיאת מפלגת הירוקים. "זה הבסיס למערכת הפוליטית והדמוקרטית שלנו, שאת כולם מכבדים כפי שהם".
קרייס סבורה ששיטת ההצבעה של גלארוס היא זו שהפכה את העיירה למרכז של פוליטיקה פרוגרסיבית. "כשאנשים יודעים מה אתה עושה", היא אומרת, "הם נוטים להצביע בעד מה שעובד עבור כולם".
בשנת 2007 הצביעו אזרחי גלארוס בלנדסגמיינדה על הצעת חוק שקראה להוריד את גיל ההצבעה מ-18 ל-16 שנים, מה שהפך את הקנטון ליחיד בשווייץ שמתיר לאזרחים להצביע לפני גיל 18. בשנת 2021 הידק הפרלמנט הקנטוני את חוק האנרגיה, אסר על התקנת מערכות חימום מבוססות דלק מאובנים בבניינים חדשים, והפך את חוק האנרגיה של הקנטון לאחד הפרוגרסיביים ביותר בשווייץ.
אך למרות הפיתוי לקשור בין סגנון ההצבעה הייחודי של גלארוס לפוליטיקה פרוגרסיבית, נראה שהמציאות מורכבת יותר: אפנצל אינרהודן, הקנטון היחיד הנוסף שבו מתקיים הלנדסגמיינדה, נוטה לשמרנות פוליטית. בשנת 1991, עשרים שנה לאחר ששווייץ העניקה לנשים זכות הצבעה פדרלית, אפנצל אינרהודן איפשר לנשים להצביע בבחירות קנטונליות – ורק לאחר שבית משפט פדרלי אילץ את הקנטון לציית. אפנצל אינרהודן היה גם הקנטון עם התמיכה הנמוכה ביותר (50.8 אחוז) במשאל העם השווייצרי על נישואים חד-מיניים ב-2021, שהתקבל ברוב קולות במשאל הארצי.
אומנות הפשרה
עבור קספר בקר, הלנדאמאן של גלארוס המנהל את הלנדסגמיינדה, הדמוקרטיה הישירה אינה מתמקדת במה שמחליטים, אלא בטיפוח סובלנות ויכולת להגיע לפשרות בחברה. "המערכת הזו מיוחדת מאוד, שכן היא מלמדת אותנו שלמישהו יכולה להיות דעה ושהוא יכול להצביע בעדה, ושלא תהיה לו מלחמה עם מישהו אחר בגלל זה", הוא אומר. "אנחנו עומדים מאחורי הדעה שלנו, מביעים אותה לעיני כל – והאחרים מקבלים זאת".
עם זאת, אין דמוקרטיה מושלמת וללנדסגמיינדה יש מגבלות. הספירה הוויזואלית של ידיים מורמות משאירה תאורטית מקום לטעויות בהצבעות צמודות. כמו כן, מעריכים שפחות מ-20 אחוז מתושבי הקנטון משתתפים בהצבעה, ומעל לכול – לא כל מי שמדבר מקבל מספיק זמן להעביר את המסר שלו.
בלנדסגמיינדה השנה, נילס לנדולט, מחנך בן 36 מקרן החינוך שולונדל שגר בעיירה פילצבאך, חווה הן את העוצמה הן את המגבלות של הפורום. כשדיבר בעד יצירת שוברי חינוך, נקטע לפני שסיים בגלל חריגה מהזמן. בסופו של דבר נדחה התיקון בהצבעה.
"זו הייתה תחושה מדהימה לעמוד מול כל האנשים האלה, לעמוד על משהו שחשוב לך. אבל אז נקטעתי. זה הרגיש קצת מבזה", הוא נזכר. "אבל עצם המעמד היה מרגש, ושיטת ההצבעה הזו מזמנת לאנשים אפשרות לקדם רעיונות בעלי ערך".
ביום הלנדסגמיינדה, חגיגות ממלאות את מרכז העיירה ושווקים שמוכרים דברי מתיקה, צעצועים ותכשיטים, מוקמים סביב הכינוס. יום קודם לכן מתקיים שוק פשפשים שבו המקומיים מוכרים רהיטי עץ ישנים ושעונים. בערב ההצבעה, התושבים מתכנסים בברים ובמסעדות, מדברים על פוליטיקה ועל אירועי היום. במקום שוררת אווירה עליזה ואף מהנה המכבדת את רעיון הדמוקרטיה הקהילתית. אף על פי כן, נראה שאזרחי גלארוס אינם חושבים על האפשרות להעתיק שיטה כמו הלנדסגמיינדה למדינות אחרות, ומסבירים שהיא עובדת בזכות קנה המידה הקטן שלה.
"זאת תרבות בת מאות שנים", אומר בקר. "למדנו שבעזרת שיטה זו אנשים לומדים לחפש פתרונות שהם קצת בסדר לכולם וקצת לא בסדר לכולם. אנחנו צריכים לחפש פשרה, וזה צריך להיות הצעד הראשון".
