חוקרים גילו את שרידיהן של ערים מימי הביניים השוכנות מעל דרך המשי העתיקה, בהרים מבודדים בדרום־מזרח אוזבקיסטן. אחת מהערים הללו היא מטרופולין עצום בגובה רב, שנותר סמוי מעין במשך מאות שנים, במקום שבו מעטים ציפו למצוא עדויות לציוויליזציות קדומות.
הגילוי, שהתאפשר בזכות טכנולוגיית ליידאר (LiDAR) מבוססת רחפנים, מערער תפיסות רווחות באשר לחיים העירוניים בהרי מרכז אסיה לפני יותר מאלף שנים.
המחקר פורץ הדרך, בהובלת החוקר מייקל פראקטי וד"ר פרהוד מקסודוב, חושף עיר שוקקת חיים ששגשגה בין המאה ה־6 ל־11. העיר שכנה בגבהים של עד 2,200 מטר (בדומה למאצ'ו פיצ'ו שבאנדים הפרואניים), ומגלה צד חדש של התחכום, של הגודל ושל גובה הערים שבהן חיו חברות בימי הביניים לאורך דרך המשי – רשת מסחר אדירה שחיברה את אירופה למזרח אסיה.
הריסות העיר הקדומה טוגונבולק (Tugunbulak) משתרעות על פני כ־1,200 דונם, מה שהופך אותה לאחת ההתיישבויות האזוריות הגדולות של תקופתה, לפי מאמר שפורסם בכתב העת Nature.
"טכנולוגיית ליידאר הראתה לנו שיש כאן עיר עצומה המסתתרת ממש מתחת לאפנו" אומר פראקטי, פרופסור לאנתרופולוגיה מאוניברסיטת וושינגטון. "הטכנולוגיה אפשרה לנו לראות את הנוף העצום הזה בצורה שממחישה את היקפו ואת הפרטים המדהימים שבו".
כחמישה קילומטרים משם נמצאת עיר קטנה יותר בשם טשבולק (Tashbulak), שגם אותה סקרו החוקרים בטכנולוגיית ליידאר – שיטה חישובית המשתמשת באור מוחזר ליצירת מפות תלת־ממד מדויקות.
חיים בגובה בלתי אפשרי
קשה לדמיין ערים בסדר גודל כזה משגשגות באזור מושלג, סחוף רוחות, שרק קומץ רועי צאן נוודים פוקדים אותו כיום. החורפים הארוכים, המצוקים התלולים והשטח הטרשי הופכים את החקלאות לכמעט בלתי אפשרית בגובה כזה – עובדה שעשויה להסביר מדוע היסטוריונים וארכיאולוגים התעלמו מהמקום עד כה.
אולם פראקטי וצוותו סבורים שהמרכזים האורבניים האלו לא רק שרדו, אלא שגשגו מעל לכל המצופה ביחס לחברות הרים בימי הביניים.
גם בטשבולק וגם בטוגונבולק נמצאו מבני קבע רבים שעוצבו בתחכום רב, כאילו תוכננו במיוחד לטופוגרפיה ההררית. הליידאר תיעד בפירוט בתים, כיכרות, ביצורים ודרכים, שהרכיבו את חיי היום־יום ואת הכלכלה של הקהילות הללו. בטוגונבולק, העיר הגדולה מבין השתיים, התגלו חמישה מגדלי שמירה המקושרים באמצעות חומות, וכן מבצר מרכזי מוקף בקירות עבים מאבן ומלבני בוץ.
מדוע דווקא שם?
ערים גדולות בגובה רב הן תופעה נדירה מאוד בהיסטוריה. הדוגמאות המוכרות ביותר – מאצ'ו פיצ'ו, קוסקו, ולהסה – נחשבות ליוצאות דופן ולביטוי קיצוני של יכולת ההישרדות האנושית בתנאים קשים.
אולם ייתכן שמיקום הערים טוגונבולק וטשבולק נבחר דווקא בשל הרוחות העזות הנושבות בהרים, שאפשרו לתושבי העיר להפעיל תנורים בטמפרטורה גבוהה להפקת מתכות. בחפירות בקנה מידה מוגבל נמצא כבשן קדום, ככל הנראה עדות לסדנה שבה עיבדו חרשי מתכת את עפרות הברזל העשירות של האזור לכלים, לחרבות ולשריונות.
"יש לנו תחושה חזקה שחלק ניכר מהאתר הוקדש לפעילות יצרנית – להתכה או לטכנולוגיות אחרות", אומר פראקטי. "בשעות הבוקר האדמה מתחממת מהשמש, ואז נוצרת מערכת זרמי אוויר טבעית שבה רוחות חזקות נושבות במעלה ההר – תנאים מושלמים לעיבוד מתכות".
פראקטי מעריך שהכלכלה של טוגונבולק נשענה על נפחות ועל תעשיית מתכת, תוך ניצול חומרי הגלם המקומיים והקרבה לדרך המשי.
"באותם ימים היו הברזל והפלדה המשאבים הנחשקים ביותר, לצד סוסים ולוחמים", הוא אומר. "זו הייתה תקופה של שינויים מהירים, שבה כולם היו זקוקים לכוח כדי לשרוד. אלה היו שדות הנפט של ימי הביניים".
שחקן חדש בזירה
במשך מאות שנים התמקדו חוקרי דרך המשי בשבטים נוודים ובאימפריות השוכנות בעמקים ובמישורים של אוזבקיסטן, ותיארו את ההרים כמרכזים שוליים או חסרי חשיבות.
אך גילוי המרכזים האורבניים המפותחים מעלה אפשרות שההרים היו בית לציוויליזציות עצמאיות עם כלכלה, עם פוליטיקה ועם תרבות עשירה ומובחנת.
"אם מה שמצאנו הוא אכן ישות פוליטית הררית נפרדת מהעמקים, זה משנה את כל מה שחשבנו על השחקנים שחיו באזור במאות ה־6–11," אומר פראקטי. "זה שם ישות גדולה ובעלת עוצמה בגובה רב, מחוץ לתחום החקלאות הרגיל, במקום שלא ציפינו למצוא בו עיר בסדר גודל כזה".
לדבריו, "אם אנחנו צודקים – מצאנו שחקן חדש בזירה. אלה לא היו שבטי רוכבי סוסים נוודיים כפי שההיסטוריה תיארה אותם. היו אלה אוכלוסיות הרים, אולי עם מערכות שלטון נוודיות, אבל גם עם השקעה עצומה בתשתיות עירוניות. זה משנה את כל התמונה של ההיסטוריה המרכז אסיאתית".
