מרטין לותר קינג הוא אחד מפעילי זכויות האדם הגדולים של כל הזמנים, שהוביל את המחאה הלא אלימה להפסקת ההפרדה הגזעית בארה"ב. נאומיו של קינג השפיעו עמוקות על התודעה הציבורית באמריקה ובעולם, והם נלמדים עד עצם היום הזה בבתי ספר ובאוניברסיטאות.
בשנת 1983 חתם נשיא ארה"ב דאז, רונלד רייגן, על הצעת חוק לציון חג לאומי לכבוד קינג על מחויבותו לשוויון זכויות ולצדק. החג נחגג לראשונה ב־20 בינואר 1986 ובינואר 2000 צוין לראשונה על ידי כל מדינות ארה"ב.
חיים מוקדמים
קינג נולד בג'ורג'יה ב־15 בינואר 1929 בשם מייקל קינג ג'וניור. אביו, מייקל קינג, היה כומר בכנסייה בפטיסטית באטלנטה. במהלך טיול לגרמניה, קינג האב התרשם עמוקות מההיסטוריה של מנהיג הרפורמציה הפרוטסטנטית מרטין לותר, שהוא שינה לא רק את שמו אלא גם את שמו של מייקל בן החמש.
בגיל 15 התקבל קינג למכללת מורהאוס באטלנטה שיועדה לשחורים בלבד. בקיץ שלפני שנתו האחרונה בקולג', החליט קינג כי ימשיך בדרכו של אביו ויהפוך לכומר. הוא קיבל תואר ראשון ממכללת מורהאוס בגיל 19, ולאחר מכן נרשם לסמינר תיאולוגי בפנסילבניה. ב־1955 קיבל תואר דוקטור בתיאולוגיה שיטתית מאוניברסיטת בוסטון.
קינג התחתן עם קורטה סקוט ב־18 ביוני 1953, על הדשא של בית הוריה בעיר הולדתה הייברגר באלבמה. לזוג נולדו ארבעה ילדים: יולנדה קינג (1955–2007), מרטין לותר קינג השלישי (יליד 1957), דקסטר סקוט קינג (יליד 1961), וברניס קינג (יליד 1963).
מנהיג זכויות אזרח
בשנת 1954, כשהיה בן 25, הפך ד"ר קינג לכומר של כנסייה בפטיסטית במונטגומרי באלבמה. במרץ 1955, קלודט קולווין – תלמידת בית ספר שחורה בת 15 ממונטגומרי – סירבה לפנות את מושב האוטובוס שבו ישבה לגבר לבן, סירוב שהפר את חוקי ג'ים קרואו שאכפו הפרדה גזעית במדינות דרום ארה"ב.
קינג היה חבר בוועדה של הקהילה האפרו־אמריקנית בבירמינגהם שבדקה את המקרה. חברי הסניף המקומי של ההתאחדות הלאומית למען קידום אנשים צבעוניים (NAACP) שקלו להשתמש במקרה של קולווין כדי לערער על חוקי ההפרדה, אך בסופו של דבר פסלו את הרעיון בשל גילה הצעיר.
תשעה חודשים לאחר מכן התרחש אירוע דומה כאשר תופרת בשם רוזה פארקס נעצרה מאחר שסירבה לוותר על מושבה באוטובוס עירוני. שתי התקריות הובילו לחרם האוטובוסים של מונטגומרי, שתוכנן על ידי א.ד. ניקסון ועל ידי קינג ונמשך 385 ימים.
בשל תפקידו הבולט של קינג בחרם הוא קיבל איומים רבים על חייו, ובביתו הוטמן מטען חבלה. במהלך הקמפיין הוא נעצר, דבר שהוביל למחאה ציבורית נרחבת בארה"ב. כעבור מספר חודשים פסק בית המשפט העליון נגד ההפרדה הגזעית באוטובוסים, ותושבי העיר השחורים הורשו לשבת היכן שרצו. תפקידו של קינג בחרם האוטובוסים הפך אותו לדמות לאומית ולדובר הבולט ביותר של התנועה לזכויות האזרח.
משמאל: קינג יושב במושב אוטובוס שהיה שמור ללבנים עד שבית המשפט העליון פסק על ביטול ההפרדה. Bettmann/Getty
מחאה לא אלימה
קינג התייחס לא פעם למהטמה גנדי כמקור השראה למאבק לא אלים. עובדה זו באה לידי ביטוי בשנת 1957, כאשר קינג, ג'וזף לורי ופעילי זכויות אזרח אחרים ייסדו את התאחדות ההנהגה הדרומית־נוצרית שביקשה לרתום את הכנסיות השחורות לנהל מחאות לא אלימות למען רפורמה בזכויות האזרח.
בזכות קשריו הענפים עם ארגוני זכויות אדם והיכרותו עם קהילות אפרו־אמריקניות ברחבי ארה"ב, הפופולאריות של קינג הלכה וגברה והוא הצליח להוביל הפגנות ענק למען אמריקה השחורה.
הצעדה בוושינגטון למען תעסוקה ושוויון שהתקיימה ב־28 באוגוסט 1963 הפכה לרגע מכונן במחאה הלא אלימה של קינג. במהלך המצעד נשא קינג את נאומו המפורסם 'יש לי חלום' לפני קהל של 250,000 איש, שהפך לאחד הנאומים המפורסמים בהיסטוריה:
יש לי חלום שיום אחד על גבעותיה האדומות של ג'ורג'יה, יוכלו בניהם של עבדים לשעבר ובניהם של בעלי עבדים לשעבר להתיישב יחדיו לשולחן האחווה. יש לי חלום שיום אחד אפילו מדינת מיסיסיפי, מדינת המדבר, המזיעה תחת חום אי הצדק והדיכוי, תהפוך לנווה מדבר של חופש ושל צדק. יש לי חלום שארבעת ילדיי יחיו יום אחד באומה בה הם לא יישפטו על פי צבע עורם אלא על פי טיב אישיותם.
בשנת 1964 זכה קינג בפרס נובל לשלום על 'הובלת התנגדות לא אלימה במאבק כנגד אפליה גזעית בארה"ב'. באותה שנה החל המאבק של קינג לשאת פרי עם חקיקת חוק זכויות האזרח שאסר על הפרדה גזעית, כמו גם חוק זכות ההצבעה שהקשה על מדינות הדרום בארה"ב להפלות לרעה מועמדים אפרו־אמריקנים.
מלחמת וייטנאם וצדק כלכלי
קינג התנגד באופן נחרץ למלחמת וייטנאם. ב־4 באפריל 1967 – שנה בדיוק לפני מותו – הוא נשא נאום בשם 'מעבר לווייטנאם' בעיר ניו יורק, שבו הציע להפסיק את המלחמה לאלתר. בנאום ביקש קינג מארה"ב להכריז על הפסקת אש, לקיים שיחות שלום עם הווייטקונג ולקבוע תאריך נסיגה מווייטנאם.
קינג עסק רבות גם בסוגיות של צדק כלכלי וחברתי. בתחילת אפריל 1968 נסע קינג לממפיס בטנסי כדי לתמוך בשביתה של עובדי התברואה בעיר, ובליל ה־3 באפריל הוא נשא את נאומו הנודע 'הייתי על פסגת ההר'. בנאום השווה קינג בין המאבק של התנועה לזכויות האזרח ליציאת מצרים; הציג את הצלחות התנועה כהגעה לארץ כנען ואף ערך אנלוגיה בינו לבין משה רבנו:
אני לא יודע מה יקרה עכשיו, ימים קשים עומדים לבוא. אבל לי זה לא משנה, אני הייתי על ראש ההר, ולא אכפת לי. כמו כל אחד אני רוצה לחיות חיים ארוכים, לאריכות ימים יש ערך. אבל אני לא מודאג בעניין זה עכשיו, אני רק רוצה לעשות את רצון האלוהים והוא זה שאפשר לי לעלות אל ראש ההר. ואני הבטתי משם, ואני ראיתי את הארץ המובטחת. אולי לא אגיע לשם אתכם אבל אני רוצה שתדעו הערב שאנחנו כעם נגיע לארץ המובטחת. לכן אני מאושר הערב, אני לא מודאג משום דבר, אני לא פוחד משום אדם, עיניי חזו בתפארת בואו של האל.
ההתנקשות
קינג לא הצליח לממש את חזונו. למוחרת נורה קינג בעת שעמד על מרפסת המוטל שבו שהה. המתנקש היה ארל ריי, אסיר שנמלט שנה קודם לכן מבית סוהר במדינת מיזורי. הכאוס ששרר בעקבות ההתנקשות בקינג גרם לאפרו־אמריקנים רבים לתהות אם החלום שדיבר עליו בצורה כה רהוטה מת עימו. אך גם היום, אנשים ברחבי העולם עדיין לומדים על חייו ומורשתו של קינג – ועל החזון שלו לגבי שוויון וצדק לכולם.
