עם מותו של האפיפיור פרנציסקוס בגיל 88, העולם הנוצרי נפנה לשאלה דחופה ביותר: מי יהיה האפיפיור הבא – וכיצד הוא ייבחר?
לאחר התפטרותו של האפיפיור בנדיקטוס ה־16 בשנת 2013, חלפו שבועיים תמימים עד שנבחר אפיפיור חדש.
המונים בכיכר פטרוס הקדוש בוותיקן הריעו כשבקע עשן לבן מארובת הקפלה הסיסטינית, לאחר שמועצת החשמנים (קרדינלים) שרפה את פתקי ההצבעה, מעשה שאותת כי תהליך בחירת האפיפיור הגיע אל סיומו.
תפקיד האפיפיורות
בימים עברו האפיפיור היה הבישוף של רומא, ולפי המסורת הקתולית פטרוס הקדוש (אחד מ־12 תלמידיו של ישו) היה הראשון שמונה לתפקיד. הקתולים גורסים כי הסמכויות שהאציל ישו על פטרוס בשנת 30 לספירה הועברו לאחר מכן לכל אפיפיור.
פטרוס נקרא 'פאפא', מונח לטיני שניתן לאנשי דת מוערכים ברחבי העולם הנוצרי. רק במאה השישית לספירה, הבישוף של רומא ביקש לנכס לעצמו באופן בלעדי את המילה 'פאפא', שממנה נגזר המונח 'אפיפיור'. התפיסה שהאפיפיור הוא המנהיג העליון של הכנסייה הייתה קשורה הדוקות לבישוף ברומא, מה שהעלה את קרנו באופן ניכר על פני כל שאר הבישופים ושיפר את סיכוייו להיבחר לתפקיד רם הדרג.
בחירת האפיפיור
קונצנזוס בקרב אנשי הדת וציבור המתפללים היה אמת המידה העיקרית לבחירת אפיפיורים עד המאה ה־11. אולם קונצנזוס הושג לעיתים רחוקות בלבד, מה שהוביל לבחירות שנויות במחלוקת ולאנטי־אפיפיורים – אנשים שטענו כי הם האפיפיורים החוקיים ויצאו נגד האפיפיורים שהוכרו על ידי הכנסייה הקתולית.
האפיפיור ניקולאי השני הוציא צו בשנת 1059 שניסח את התהליך שבו ייבחרו האפיפיורים ובו תיאר את תפקידם של החשמנים כאלקטורים. צו זה הפחית את השפעת האריסטוקרטיה הרומית והכמורה הזוטרה, והניח את היסודות למועצת החשמנים שהוקמה בשנת 1150.
מועצה זו קבעה מהן אמות המידה הנדרשות ממועמדים, וחוקקה חוקי הצבעה שנועדו לתת מענה להליכים שלא הוסדרו עד לאותה עת.
ההחלטה כי נדרש רוב של שני שלישים לבחירת אפיפיור נקבעה בשנת 1179. בימי הביניים המאוחרים לכ־30 חשמנים הייתה זכות הצבעה, ואילו בשנת 1586 המספר עלה ל־70 חשמנים. בשנת 1975, יותר מארבע מאות שנים מאוחר יותר, קבע האפיפיור פאולוס השישי כי ל־120 חשמנים תהיה זכות הצבעה. בשנת 1970 נקבע כי חשמנים מעל גיל 80 לא יוכלו להצביע.
כאשר אפיפיור נפטר או מתפטר, כל חברי מועצת החשמנים מחויבים להשתתף בבחירות (הנקראות הקונקלווה), אלא אם כן בריאותם לקויה או שגילם חורג מהמגבלה שנקבעה.
ההתכנסות לבחירת האפיפיור נערכת תוך 15 עד 20 ימים מיום פטירתו של האחרון בתפקיד. תיקון זה, שנועד לאפשר לחשמנים מספיק זמן לנסוע לדיונים, נקבע בשנת 1922.
כיצד נבחר אפיפיור כיום?
מועצת החשמנים כולה בוחרת את האפיפיור הבא – ומבחינה עקרונית כל חבריה גם מועמדים. במהלך שהותם ברומא, מוקצת לכל אחד מהחשמנים כנסייה מקומית שבה הם עורכים מיסות, שכן זוהי הדרך שבה העולם הקתולי יכול להתוודע למועמדים השונים לתפקיד האפיפיורות.
ג'ון ת'אביס, סופר החוקר את מוסד האפיפיורות, הסביר בריאיון שערך בשנת 2013 כי "בשונה מפוליטיקאים, המועמדים המתמודדים על תפקיד האפיפיור נזהרים מאוד שלא לומר דבר מה שנראה כמו מסע בחירות".
לאחר שמועצת החשמנים מתכנסת, הם מסתגרים בקפלה הסיסטינית עד בחירתו של אפיפיור חדש. הם נשבעים לשמור על סודיות מוחלטת, ורק קומץ משתתפים מורשה ליצור קשר עם העולם שבחוץ.
הצבעה ראשונית מתקיימת כבר ביום הראשון של התכנסות המועצה. אם אף אחד מהמועמדים לא נבחר מתקיימות ארבע הצבעות נוספות, ובכל פעם פתקי ההצבעה נשרפים. אם בסיומם של שלושת ימי ההצבעה לא נבחר אפיפיור חדש, חברי המועצה מקדישים יום שלם לתפילה ולהרהורים. לאחר מכן מתקיים סבב הצבעות נוסף, הפעם בין שני המועמדים שזכו לשיעור התמיכה הרב ביותר בהצבעות הקודמות.
באמצעות שריפת פתקי הצבעה (פומאטה, בלטינית: fumata) הציבור מתוודע למתרחש בגבולות הקפלה הסיסטינית במהלך התכנסות מועצת החשמנים. כדי שניתן יהיה לראות את העשן, מותקנים תנור וארובה זמניים בקפלה הסיסטינית לפני התכנסות המועצה. לא ברור מתי החל נוהג שריפת פתקי ההצבעה, אולם ידוע כי המנהג להעלות עשן לבן כסמל לבחירת האפיפיור ועשן שחור כסמל לסבב הצבעה שכשל החל בשלהי המאה ה־19.
הוותיקן הוסיף לפתקי ההצבעה קש רטוב כדי לייצר את העשן הלבן וזפת עבור העשן השחור עד 2005. לאחר מכן החל הוותיקן להשתמש בתערובת של אשלגן כלורי, לקטוז וקולופוניום עבור העשן הלבן, ופרכלורט, אנתרצן וגופרית עבור העשן השחור.
ארבע פעמים היתמר עשן שחור מעל ארובת הקפלה הסיסטינית בטרם הופיע עשן לבן בהצבעה שנערכה בשנת 2013. שעות ספורות לפני שהעשן הלבן היתמר מעל הוותיקן, התיישב שחף לבן על גג הארובה. מאמינים נוצרים ראו בכך סימן לכך שההכרזה על האפיפיור החדש עתידה להתרחש, והם צדקו; החשמן חורחה מריו ברגוליו (האפיפיור פרנציסקוס) נבחר לתפקיד על ידי עמיתיו שעות ספורות לאחר מכן.
