אומנם נראה שהמדפים בסופר מלאים, אבל מתחת לפני השטח משבר האקלים מתחיל לשבש את מה שעד לא מזמן נחשב כמובן מאליו: היכולת לגדל מזון. מחקר חדש משרטט תמונה עולמית מדאיגה של שינוי מפת החקלאות בעקבות משבר האקלים, שמשנה את תנאי הסביבה ואת האדמות הפוריות המספקות לנו את עיקר התוצרת החקלאית. גם אצלנו במזרח התיכון, חלק מהגידולים המסורתיים יתקשו לשרוד, והחקלאות תיאלץ להתאים את עצמה מחדש – בגובה, בזנים ואולי גם בהרגלי האכילה שלנו.
גידול לכל מקום
"חקלאות היא תחום מסורתי, ובאופן טבעי במשך אלפי שנים הנטייה תמיד הייתה לגדל גידולים שמתאימים לאקלים המקומי. למשל, באזור מסוים התאים לגדל תפוחי אדמה ובאזור אחר נכון היה לגדל אורז", אומרת ד"ר יעל גרונוולד, חוקרת במחלקה לעצי פרי במכון וולקני שעוסקת בהתאמה של עצי פרי לשינוי אקלים ובוגרת תוכנית ממשק. מסיבה זו, משבר האקלים הוא סכנה לחקלאות. "מאז שהחלו בני האדם לעסוק בחקלאות לפני כמה אלפי שנים, מזג האוויר נותר פחות או יותר יציב. אירועי קיצון כמו שרב או שיטפון נרשמו מעת לעת, אך ככלל התנאים באזור מסוים היו צפויים", היא אומרת. כעת, כשהאקלים משתנה, "כל הקלפים נטרפים. באזורים רבים קיים קושי לגדל את אותם הגידולים שהיינו רגילים בעבר".
מחקר שפורסם לאחרונה ב־Nature בדק כיצד משבר האקלים ישפיע על היכולת לייצר 30 סוגי מקורות מזון עיקריים ממגוון קטגוריות: דגנים, פירות וירקות, גידולים לייצור שמן, שורשים וקטניות. כדי לבדוק זאת, הגדירו במחקר "נישה" הכוללת את תנאי הגידול המתאימים לכל מקור מזון כמו משקעים, טמפרטורה עונת הגידול ויובש. צוות המחקר בחן תרחישים שונים של עליית הטמפרטורה ב־ 2, 3 ו־4 מעלות צלזיוס. עד כה עלתה הטמפרטורה הממוצעת של פני השטח בכדור הארץ ב־1.1 מעלות צלזיוס מאז המהפכה התעשייתית. על פי המחקר, בהתחממות של 2 מעלות צפויה השפעה שלילית ברמה העולמית על גודל הנישה של כל 30 הגידולים שנבדקו לרבות: שעורה, תירס, חיטה, אורז, בננות, עגבניות, בצלים, סויה, עדשים ותפוחי אדמה. נוסף על כך, בהתחממות של 4 מעלות חלק מהגידולים כמו יאם ואגוזי קוקוס יאבדו יותר ממחצית מגודל הנישה שלהם.
חקלאות בסיכון משמעותי
בתרחישי ההתחממות השונים שנבדקו במחקר, אזור חקלאי מסוים הוגדר תחת הקטגוריה "בסיכון משמעותי" אם צפויה ירידה של 25 אחוז או יותר במשקל התוצרת שלו. תוצאה מרכזית שאליה הגיע צוות המחקר קשורה למיקום הגיאוגרפי של הגידולים. בקווי הרוחב הנמוכים, הקרובים לקו המשווה, צפויה פגיעה משמעותית יותר לעומת אזורים הרחוקים מקו המשווה.
בתרחיש שבו כדור הארץ מתחמם ב־2 מעלות צלזיוס, יהיו בסמוך לקו המשווה אזורים שלא יהיה אפשר לקיים בהם חקלאות כלל. בהתחממות של 3 מעלות צלזיוס כ־70 אחוז מהאזורים החקלאיים במזרח התיכון ובצפון אפריקה ו־60 אחוז מהאזורים החקלאיים בדרום אסיה ובאפריקה שמדרום לסהרה יוגדרו בסיכון משמעותי. לעומת זאת, בצפון אמריקה ובאירופה אזורים רבים כלל לא יעמדו בסיכון בשום רמת התחממות שנבדקה. בשכונה שלנו, המזרח התיכון, צפויה ירידה של שליש בנישות של פקעות, של קטניות, של פירות ושל ירקות. ברמה העולמית, האורז, מקור מזון חשוב, יאבד שישית מהנישה שלו.
עלייה בגובה של השטחים החקלאיים
כדי להתמודד עם האתגר יש מספר פתרונות שיכולים לעזור לנו להיות שבעים. למשל, בעקבות שינוי האקלים יהיה שיפור בתנאים שמתאימים לחקלאות באזורים גבוהים שכיום אינם מתאימים לחקלאות, בדגש על אזורים שנמצאים ברום שמעל 2,500 מטר ושצפויים להיות חמים יותר ויבשים יותר. מצב זה מוכר גם בארץ, למשל, "בעבר, עמק החולה היה מלא במטעי תפוח. היום בשל ההתחממות הגלובלית החורפים בחולה אינם קרים כבעבר, וללא צבירה מספקת של שעות קור בחורף התפוחים אינם מתפתחים כראוי. כיום בישראל ניתן לגדל תפוחים רק בגבהים העולים על 600 מטר מעל פני הים, בהם הטמפרטורות נמוכות יותר", מספרת גרונוולד. נוסף על כך, "בגלל שבשנים האחרונות יש עלייה בתדירות ובמשך גלי החום בעונות החמות, עצי הפרי מתקשים להניב כבעבר ואף תועדו קריסות רבות של עצים כתוצאה מרצף ארוך של ימים חמים במיוחד", היא מסבירה. פתרון נוסף עוסק בחקר הצמחים ובעמידותם האקלימית. הצמחים, בניגוד לבני אדם שיכולים במקרה הגרוע להפוך לפליטי אקלים ולהגר, נשארים במקומם וצריכים להתמודד עם הסביבה שלהם. "כשהתנאים לא נוחים, הצמחים לא יכולים לקום ולעבור למקום אחר. במהלך האבולוציה פיתחו הצמחים מנגנונים שאפשרו להם להתמודד עם תנאי האקלים המקומי שבהם הם גדלים, מה שהפך אותם למותאמים לסביבה בצורה הטובה ביותר – אחרת הם לא היו שורדים", היא אומרת. פתרון נוסף הוא עלינו הצרכנים והוא כולל שינוי בהרגלי האכילה שלנו.
ממצאי המחקר ממחישים את גודל האתגר שעומד בפני החקלאות העולמית בעידן של התחממות גלובלית מואצת. במציאות זו נדרשים צעדים מהותיים מצד ממשלות, חוקרים וצרכנים כאחד למען ביטחון מזון לכל בני האדם על גבי הגלובוס. "כמעט בכל העולם החקלאות היא לא ענף 'עצמאי', ובלי תמיכת ממשלות היה לה קשה לשרוד", אומרת גרונוולד. לדבריה, התמיכות מגיעות בדרכים שונות: כסף ישיר, סבסוד מים והשקעה בחדשנות. "חלק נכבד מהמחקר החקלאי עוסק בעקות אקלימיות והשפעתן על הצומח, אם באופן ישיר כמו נזקי חום ויובש או באופן עקיף כמו עלייה בנוכחות של מזיקים ושל מחלות הנהנים מאקלים 'נעים יותר' בחורף", אומרת גרונוולד. העתיד החקלאי כבר לא טמון רק באדמה – אלא גם ביכולת שלנו להסתגל, לחדש ולפעול במשותף.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
