גשמי המונסון של אמריקה הצפונית מבשרים על התעוררותן של קרפדות מהמין Incilius alvarius, הידועות גם בשמות קרפדות מדבר סונורה, קרפדות נהר קולורדו או פשוט "הקרפדה" בפי המקומיים.
בדומה לקקטוס סאגוארו (saguaro) הגבוה וצב הערבות (lumbering desert tortoise), ששניהם ילידי המדבר הזה, גם קרפדות אלו "הן חלק בלתי נפרד מהאזור", אומר רוברט וילה, נשיא אגודת הזוחלים של טוסון, אריזונה, וחוקר עמית במעבדת המדבר בטוסון.
"הן מאפיינות את מדבר סונורה רק בעצם קיומן", הוא אמר. "אם הן ייעלמו, נהפוך לחסרי ערך מבחינה ביולוגית־תרבותית".
לדברי וילה, אף על פי שקרפדת מדבר סונורה אינה נמצאת כרגע בסכנת הכחדה, היא מאוימת יותר ויותר על ידי שינוי אקלים, התפשטות האוכלוסייה האנושית וזיהום.
אך כדובר קמפיין ההסברה "הצילו את הקרפדות" של אגודת הזוחלים, וילה יודע היטב כי מעל קרפדת מדבר סונורה מרחפת סכנת חיים מיידית.
ציידים, לצורכי נופש ורווח כספי, צדים את הקרפדות האלה בשל חומר מיוחד שהן נושאות בגופן: 5-MeO-DMT, תרכובת פסיכוטרופית חזקה.
(קראו עוד על תרופות פסיכדליות וכיצד הן מסייעות בטיפול בפוסט טראומה.)
ילידת המדבר
קרפדת מדבר סונורה היא אחת הקרפדות הגדולות ביותר בארצות הברית – אורכה מהחרטום ועד כף הרגל הקרומית מגיע עד שבעה סנטימטרים – עם פרצוף דמוי ג'אבה ההאט (דמות בדיונית מסרטי "מלחמת הכוכבים"). הקרפדות האלה יוצאות לאכול ולהתרבות עם תחילת גשמי הקיץ, ואפשר למצוא אותן בשלל מקורות מים: בריכות, נהרות, נחלים, תעלות השקיה, שלוליות, אגני בקר, ספא, בריכות שחייה או מגרשי גולף.
בלילה הן משתוללות בחדווה, מצפצפות ומקרקרות. בספטמבר, ככל שהמונסון נחלש, ולאחר שהקרפדות מילאו בטנן למשך שנה, הן חוזרות למאורותיהן.
זהו מחזור חיים שלא השתנה במשך אלפי שנים בשטחים נרחבים של מדבר סונורה – מדרום פיניקס לטוסון ועד צפון מקסיקו – אזור רחב ידיים וריק, שתנאיו מקשים לעקוב אחר הקרפדות או להעריך את מספרן. הדיווחים עליהן מגיעים בעיקר מעדי ראייה.
למרות זאת, הקרפדות ניצודות יותר ויותר על ידי ציידים, תושבים מקומיים ומבקרים, שמחפשים את "הריחוף הטבעי" שמספק החומר שנמצא בבלוטות הרוק של הקרפדות.
מה הופך את קרפדת המדבר לפסיכדלית?
5-MeO-DMT הוא חומר כה מדהים, שיש המכנים אותו "גן האלוהים" של ההארה או "נסיעה בחללית אל התוהו", והוא אף תואר על ידי המתנסים בו כחוויה המפחידה ביותר שהייתה להם מעולם.
העניין התרבותי בקרפדות ובתכונות הפסיכואקטיביות שלהן החל בשנות השישים של המאה הקודמת, חזר בשנות התשעים ודעך עד 2017 לערך, אז העניין בקרפדה הגיע שוב לתקשורת. וילה השתתף ביצירת הבאזז סביבה, למורת רוחו, בכך שהיה יועץ בסדרת דוקומנטרית לטלוויזיה באותה שנה על חומרים הזייתיים.
הכימיקל 5-MeO-DMT נמצא במינון גבוה בבלוטות הרוק של קרפדת מדבר סונורה. כאשר מעשנים אותו או נוטלים אותו בדרך אחרת, הוא גורם לחוויות חזקות ומעוררות מחשבה, שלעתים קרובות כוללות תחושות של אחדות, התעלות, והתמוססות של האגו.
השפעות אלה יכולות להיות עוצמתיות מאוד, עד כדי כך שהן גורמות לאנשים לתאר אותן כ"מפגשים עם אלוהים" או "התעוררויות רוחניות". עם זאת, חשוב לציין שחוויות אלה לא יתממשו בהכרח, והן יכולות להיות גם מפחידות ובלתי נעימות.
כיום ניתן למצוא מקומות במקסיקו שבהם משתמשים ב-5-MeO-DMT לריפוי, כדי לחוות חוויות רגשיות ורוחניות, או פשוט להתמסר לחוויה של "היי". ידוענים חולקים חוויות חיוביות מהשימוש בחומר, ומעודדים אחרים לנסות אותו.
5-MeO-DMT חוקי במקסיקו, שם דווח על מרבית המקרים של ציד בלתי חוקי של הקרפדות, אך לא בארצות הברית, שבה הוא מסווג כסם מסוכן מסוג 1 על ידי המנהל לאכיפת הסמים (DEA). באריזונה אסור ללכוד את הקרפדות ללא רישיון דיג או ציד.
האטרקטיביות של הקרפדה נובעת מהתכונות הפסיכואקטיביות שלה, והיא מועצמת לאור העובדה ש-5-MeO-DMT נחקר כיום כטיפול אפשרי במחלות דיכאון וחרדה, בדומה למחקר המעודד שנעשה על פיוטה ופטריות פסילוסיבין. אבל אלה הם צמחים ואילו קרפדת מדבר סונורה היא יצור חי.
GO NAKAMURA/THE NEW YORK TIMES/REDUX
GO NAKAMURA/THE NEW YORK TIMES/REDUX
האם הקרפדות נתונות באיום קיומי?
"הקרפדות בחוץ עכשיו", מאשר תומס ויבר, אוצר תחום זוחלים, דגים וזואולוגיה של חסרי חוליות במוזיאון המדבר אריזונה־סונורה, גן בוטני וזואולוגי ומכון מחקר ידוע. ויבר ראה כי הקרפדות, ששיחקו בחניון של המוזיאון ממערב לטוסון, נמשכות לאורות ולחרקים.
"דו־חיים נחשבים מִין־עֵד", אומר ויבר, ומסביר שיצורים כמו קרפדת מדבר סונורה מכוונים כל כך טוב לסביבה "שהם כמו ספוגים, קולטים שינויים במים ובאוויר".
ויבר חושש שציד הקרפדות עלול ליצור אפקט דומינו עבור מין זה, שנכנס לעתיד לא נודע ככל שאזור המחיה שלו מתחמם ותנאי הבצורת בדרום־מערב המדינה ממשיכים להחמיר. הוא גם מודאג בצדק מ"משבר הדו־חיים העולמי, שמאיים להכחיד עד 40 אחוזים מהדו־חיים ברחבי העולם בתוך 50 עד 100 השנים הבאות".
נוסף על כך, פטרייה פולשנית, פטריית Chytrid, המחוללת מחלה מידבקת שמשפיעה על הדו־חיים, מתפשטת ברחבי העולם. די בקרפדה אחת הנושאת את המחלה כדי לקטול קהילה של קרפדות, מזהיר ויבר.
"החשש שלי הוא שהטרנד הזה של איסוף, הברחה וקציר הקרפדות עלול להשפיע על המין כולו", אומר ויבר. "אם משהו יקרה לדו־חיים, נהיה מוצפים בחרקים", הוא מוסיף בארשת רצינית.
למה לא להשתמש ב־DMT סינתטי?
עם עליית הפופולריות של 5-MeO-DMT, נשאלת השאלה בדבר האתיקה של שימוש בבעלי חיים כדי להשיג את החומר, בייחוד כאשר קיימת גרסה סינתטית של התרופה.
ציד הוא מעשה אלים. כדי להשיג 5-MeO-DMT, הצייד צד את הקרפדה, מעביר אותה לשקית, ואז לוקח אותה למקום כלשהו לצורך "חליבה", תהליך שבו סוחטים את שתי הבלוטות בגודל אפונה הממוקמות על צוואר הקרפדה כדי לנקז מהן את החומר המשכר
ומה עולה בגורל הקרפדה? בעוד תהליך החליבה לא פוגע פיזית בקרפדה, "הוא גורם לה עקה", אומר וילה, וסביר להניח שהיא לא תמצא את דרכה למאורתה.
"אני אומר לאנשים שאם הם רוצים 5-MeO-DMT, שיאספו אותו מקרפדות שנקטלו בכבישים. זה עדיין בר־קיימא", אומר וילה, ומוסיף שהצעתו בדרך כלל לא מתקבלת בברכה.
אנדרו ויל, חלוץ בריפוי גוף ונפש ומייסד המרכז לרפואה אינטגרטיבית על שם אנדרו ויל באוניברסיטת אריזונה, זוכה לכבוד רב בשל בקיאותו בתחום הקרפדה והמוטציה הפסיכדלית שלה. הוא "נדהם" מהעניין העולמי בקרפדת מדבר סונורה, וגם "נחרד" מהסיפורים על איסוף קרפדות וציד פרוע, ומבטיח שהגרסה הסינתטית טובה לשימוש. "יש בינה לזו המופקת מהקרפדה הבדל קטן מאוד".
"אני מקווה שהציידים יניחו לקרפדות האלה", הוא אומר. "הן חיות נפלאות".
