הכול התחיל בעצם קטנה. במהלך חיפושים אחר מאובני דינוזאורים בתצורת הסלעים לה קולוניה (La Colonia) שבארגנטינה, הבחינו פליאונטולוגים (חוקרי מאובנים) בעצם מבצבצת מתוך אחד הסלעים. לאחר חפירה ממושכת הם מצאו דינוזאור חדש – טורף ששוטט בפטגוניה הפרה־היסטורית במשך מיליוני שנים לפני שפגיעת אסטרואיד הביאה להכחדתו, לצד יתר סוגי הדינוזאורים המוכרים לנו כיום.
הדינוזאור החדש התגלה כאוכל בשר קצר חוטם המוכר למומחים בתור אבליזאור (Abelisauroidea). דייגו פול, פליאונטולוג במוזיאון הפליאונטולוגיה אג'ידיו פרוליו (Egidio Feruglio) שבארגנטינה, קרא לדינוזאור קולקן אינקאיאלי (Koleken inakayali), על שם צ'יף של שבט טהואלצ'ה (Tehuelche) ממזרח פטגוניה.
פול ועמיתיו גילו את עצמות הדינוזאור כחלק ממאמץ מדעי ממושך שמטרתו להבין כיצד התפתחו היצורים הקדמונים בטרם התרחשה ההכחדה ההמונית ששינתה לנצח את המגוון הביולוגי של כדור הארץ, לפני 66 מיליוני שנים.
עד היום, רוב המידע שהצטבר בידינו על ימיהם האחרונים של הדינוזאורים מגיע מאזור מצומצם באופן יחסי בצפון אמריקה. ממצאים כמו עצמותיו של קולקן בפטגוניה שופכים אור על האופן בו הדינוזאורים התפתחו ושגשגו לאורך מיליוני השנים שקדמו להכחדה ההמונית.
לאחר גילוי העצם שבלטה מתוך הסלע, פול ועמיתיו חזרו לאתר בתקווה למצוא עצמות נוספות. "גילינו שיש תַּצְבִּיר (גוש מוצק של חומרים מינרליים) ממש מתחת לפני השטח שממנו הגיעו כל העצמות האלה", אומר פול. הצוות אסף בקפידה את עצמות הגולגולת שהיו מפוזרות סביב התצביר, כמו גם חלקים שונים מעמוד השדרה, הירכיים והגפיים של הדינוזאור.
"במעבדה גילינו שכל החלק האחורי של קולקן נשמר באופן מושלם", אומר פול. חלק מעמוד השדרה, הירכיים והרגליים נשתמרו זה לצד זה, מה שמרמז על כך שהדינוזאור נקבר לפני שהגוף נרקב וחלקיו השונים התפזרו אל כל עבר.
בהתחשב בכמות המשקעים הדרושה כדי לקבור ולשמר חיה שאורכה יכול להגיע ליותר משישה מטרים, מציאת עצמות דינוזאורים הקבורות רובן ככולן באותו מקום היא נדירה יחסית. עם זאת, לא היה זה ברור למן ההתחלה שקולקן הוא אכן דינוזאור חדש.
עשרות שנים קודם לכן, בשנת 1985, פליאונטולוגים מצאו טורף בתצורת לה קולוניה אותו כינו קרנוטאורוס (Carnotaurus), שמשמעות שמו היא "הפר אוכל הבשר". הקרנוטאורוס נקרא כך בשל זוג זיזי העצם הייחודיים ודמויי הקרניים שהיו ממוקמים בקצה גולגולתו, שייתכן ונועדו לסוכך על עיניו הקטנות.
עם זאת, בבדיקה מדוקדקת של קולקן, פול ועמיתיו לא מצאו שום סימן לקרניים או לתכונות אחרות המאפיינות את הקרנוטאורוס, דוגמת עצמות האף והעצמות דמויות הקרניים, מה שרמז על כך ששלד הטורף החדש שהתגלה שייך למין שאיש עוד לא מצא קודם לכן.
תצורת לה קולוניה קיימת מזה עידנים, כך שאין לדעת האם קולקן וקרנוטארוס חיו זה לצד זה או שמא מיליוני שנים הפרידו בין שני הטורפים. אף על פי כן, עצמותיו של קולקן סיפקו לפול ולעמיתיו מידע נוסף על האופן שבו האבליזאוריים קצרי החוטם שגשגו עד שלהי תקופת הקרטיקון באזורים נרחבים של חצי הכדור הדרומי: החל מהקרנוטארוס בארגנטינה, המשך ברוגפוס (Rugops) בניז'ר וכלה במיונגזאורוס (Majungasaurus) במדגסקר.
"האבליזאוריים הם בין הטורפים הבולטים והמרתקים ביותר של הקרטיקון, עם גולגולת בעלת וריאנטים ייחודיים כמו כרבולות וקרניים", אומר פול ומוסיף שהיה להם מראה רחב ועבה יותר בהשוואה לטירנוזאורים הידועים (Tyrannosaurs).
"לאבליזאוריים היו עצמות כתף מסיביות עם זרועות קצרות במיוחד ובסופן אצבעות קטנות, חסרות תועלת בעליל בכל הקשור בלכידת טרף. אנחנו עדיין לא יודעים לאיזה צורך הם השתמשו בגפיים הקדמיות שלהם", אומר פול. לצד הזרועות הייחודיות, לאבליזאוריים הייתה גולגולת קצרה ושקועה וצוואר עבה – שילוב תכונות שאין לטעות בו.
קשרי משפחה
לאבליזאוריים יש קשר משפחתי קרוב לקבוצה אחרת של דינוזאורים שחייתה בחצי הכדור הדרומי ושמה נואסאורידים (Noasaurids). בעוד שאבליזאוריים היו טורפים מגושמים ושריריים, הנואסאורידים היו לרוב קטנים ורזים יותר, והעדיפו טרף קטן או אפילו צמחים. "הם כל כך שונים זה מזה שזה מצחיק שהם בכלל קרובי משפחה", אומר פול.
הגילוי של קולקן העניק לפול ולעמיתיו הזדמנות לבחון את ההיסטוריה האבולוציונית של שתי השושלות, ולבדוק כיצד הדינוזאורים הללו הפכו כל כך שונים זה מזה לאחר שהתפצלו מאב קדמון משותף, אי אז בתקופת היורה.
החוקרים גילו כי אבליזאוריים (כמו קולקן) ונואסאורים החלו לפתח במהירות תכונות פיזיות נבדלות זו מזו בשלהי תקופת היורה וימי הקרטיקון הראשונים. הנואזאורידים עברו שינויים בגפיים האחוריות ובגֵּוום, בעוד שגולגולות האבליזאוריים הפכו שטוחות וקצרות יותר כמו אלו של קרנוטאורוס וקולקן.
מאובנים מחלון הזמן הזה עדיין נדירים, אך הגילוי של קולקן עזר לחוקרים להבין מה הם הצעדים הבאים שעליהם לעשות על מנת לפענח את תקופת המעבר הזו. "אנחנו בהחלט צריכים להמשיך לחפש מאובנים של תרופודים מאותו פרק זמן," אומר פול, "כדי לגלות יותר על רגעי המפתח הללו".
